חפש רק בנושא זה






היפרטרופיה ושאר ירקות
שלום,
ידוע ששרירים מסויימים בגוף (כמו שרירי האמה או שרירי הבטן) הם שרירים סיבולתיים יותר. השאלה היא האם שרירים אלה מסוגלים יום אחר יום לעבוד בעצימות נמוכה יחסית (כמו לדוגמה אמות שעובדות בכל אימון) בלי לעבור את סף אימון היתר או אולי הגירוי ששריר שכזה מקבל נחשב לקטן וזניח?
שאלה שניה שמשתמעת מכך היא שהאם אימוני אירובי שעובדים למעשה על סיבולת שריר מירבית (כמו ספינינג למשל) גורמים בטווח הארוך להיפרטרופיה, והאם היפרטרופיה זו שונה מההיפרטרופיה המושגת באימוני מסה וכח?

תשובה:
אין שום מניעה ששרירים אלה יעבדו מידי יום. הדבר יקרה בכל מקרה משום שאלה שרירים סינרגיסטיים שתפקידם לייצב, לקבע, לאזן. יש הבדל בין עבודה ממוקדת על שרירים קטנים לבין מעורבותם בפעילויות שונות. הרעיון הוא לא לנטרל את אותם שרירים אלה לשלב אותם באופן פונקציונאלי בפעילויות השונות.
היפרטרופיה תושג באמצעות גירוי של סבולת-כוח. נכון שבשלב הראשוני, במיוחד אצל אנשים לא מאומנים, די בפעילויות סבולת על מנת ליצור היפרטרופיה מסויימת. חשוב לזכור שהעלייה במסת השריר מורכבת מכבה גורמים: כלי דם, מיטוכונדריה, יחידות מתכווצות, מאגרי אנרגיה תאיים, חלבונים. אימוני סבולת יגרמו לפיתוח התשתית האירובית של השריר ואילו אימון הכוח יתרום לגיוס יחידות מוטוריות, לעלייה בכמות המרכיבים החלבוניים.
בברכה,
מולי

כותרת: הוסף סמיילי
תוכן:
צרף קובץ (עד 200kb)

שם המחבר:
דואר אלקטרוני:
קוד אימות:
Captchaהקשב והקלד את הקוד שתשמע

Back
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

טניס שולחן: טל ישראלי, חניך אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, זכה במדליית ארד קבוצתית באליפות הונגריה הפתוחה

נבחרת הנשים בג'ודו מארחת במכון וינגייט מחנה אימון בין-לאומי בהשתתפות נבחרות מבריטניה ומאוזבקיסטן

מדליית ארד לאנסטסיה גורבנקו במשחה ה-200 מ' מ.א בתוצאה 2:13:52 דקות בתחרות סבב ה-Pro Swim בגרינסברו ארה"ב

מקום ראשון למטפסים הפראלימפיים, מיכאל שפייזר ומור ספיר, באליפות הולנד הפתוחה לטיפוס פראלימפי

מדליית כסף לשחיין מרקוס שלזינגר ב-50 מ' פרפר בתוצאה 23.35 שניות (בבריכות קצרות) בגביע "ניקו סאפיו" בגנואה