חפש רק בנושא זה






על הזדהות, אסתטיקה ויחסי ציבור

ד"ר חיים קאופמן מגלה שגם בעידן שבו התקשורת מביאה אלינו לסלון את הספורט האיכותי ביותר, הוא שומר אמונים לספורט הישראלי המקרטע. הוא תוהה אמנם על קנקנו של טון קאנן, אבל יותר מכך על כושר השיפוט של העיתונאים
  15/01/06
טורים נוספים
הופיע גיליון מס' 19 של מגזין "דינמי און ליין"
תקשורת ספורט 2: סל עצמי לקבוצת הנשים
תקשורת ספורט 1: לא ספורטי.וי
היסטוריה של ספורט: ישראל מול העולם
טורים נוספים
הופיע: גיליון מרץ 2006 של מגזין דינמי און ליין
ברוני הממון והקסם האבוד של הכדורגל
טורים נוספים


הזדהות מול אסתטיקה


השנים האחרונות הפכו אותנו למפונקים. ערוצי הספורט בכבלים הפכו אותנו לחלק מהכפר הגלובלי, ואנו נחשפים מדי יום למיטב הספורט העולמי. ה- נבא, גביע אירופה, כדורגל דרום אמריקני, טניס, שחייה ומה לא. 


החשיפה הזאת מעמידה באור מביך למדי את הספורט המקומי שלנו. אחרי משחק כדורגל של ברצלונה - אפילו משחק של מכבי חיפה נראה לנו כאירוע המשודר בהילוך אטי, ואפילו מכבי ת"א בכדורסל, שהיא לכאורה ההצגה הטובה בעיר, מתגמדת נוכח האגרסיביות, המהירות והווירטואוזיות של ה- נבא. על אתלטיקה, שחייה, כדורעף וכדוריד, חבל בכלל להרחיב את הדיבור. עליבותם ביחס לרמה העולמית זועקת לשמיים.


המצב הזה מביא רבים לאבד כל עניין בספורט שלנו. למה לטרוח לשבת במגרש, שהוא לרוב גם חסר שירותים אלמנטריים ולא נוח בצורה מכבידה, כשאפשר לשבת בסלון ולצפות במיטב הליגות בעולם וכמעט ללא תמורה? למה בכלל לשלם עבור "שלם וצפה" של הליגה הישראלית כשניתן לשלם את אותו המחיר ולצפות בקבוצות כצ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וארסנל?

הדשא של השכן ירוק יותר? שיהיהאת צופי הספורט ניתן לחלק באופן גס לשתי קבוצות עיקריות: האסתטיקנים והמזדהים. האסתטיקנים שייכים לזן של אוהבי ההתמודדות לשמה. הם נהנים מהביצועים ומהרמה המופגנת, ולא משנה להם במיוחד מי ינצח כל עוד מובקעים שערים ונקלעים סלים מרהיבים. לכל היותר הם "יבחרו צד" אד הוק על פי ההעדפה האסתטית הנכונה לתחרות הנצפית.

המזדהים הם אותם הצופים שאוהדים באופן מוחלט שחקן או קבוצה, וההנאה שלהם היא פועל יוצא מהצלחת קבוצתם. הם "חיים" את המשחק לפי מצבה של קבוצתם ומעורבים רגשית בכל האירועים בשדה. רמתו ואיכותו של המשחק היא שולית, שכן העיקר הוא מבחן התוצאה של הקבוצה האהודה.


אני מודה שאני שייך לזן השני. תכלית ההנאה מבחינתי היא ההזדהות והמעורבות הרגשית הטומנת בחובה את  תחושת הניצחון או תוגת ההפסד. ולכן כל החשיפה המפנקת שצוינה קודם לא תשנה את טעמי. כשנבחרת ישראל תשחק נגד איי פארו - אצפה בה אף על פי שבמקביל ישודר המשחק בין ריאל מדריד לברצלונה. כשמכבי חיפה, קבוצתי האהודה, תשחק בקרית אליעזר נגד כפר-סבא - ארד להצטופף בחוסר הנוחות של המגרש המיושן - על אף שבמקביל ובאותה השעה משודר המשחק של צ'לסי מול ארסנל. אין הנאה כהנאת ההזדהות. את האסתטיקה, שאינה זרה לי כמובן אבל משנית, אני משאיר לשעות שבהן אין לי שידורי "הזדהות".

 

לכן יש לי הרבה הסתייגויות נוכח יושבי הכורסאות הנהנים תוך עקימת אף מתנשאת לבוז לספורט שלנו ולהדיר רגליהם ועיניהם מתצוגותיו. הדשא של השכן ירוק יותר ואת הדשא שלנו צריך לטפח - אבל צריך לזכור כי בראש ובראשונה זה הדשא שלנו. לטוב ולרע. נכון שהילדים של השכן מטופחים יותר, חכמים יותר ומחונכים יותר - אבל אני אוהב קודם כל את הילדים שלי. אף תעלול של רונאלדיניו או סל מרהיב של קובי בראיינט לא יכול לדעתי להשתוות לתחושה האקסטטית המסחררת של השער המכריע או סל הניצחון של הקבוצה שעמה אתה מזוהה.


יחסי ציבור  ומבחן התוצאה


טון קאנן הפך להיות אחת התעלומות המרתקות של השנה. מיועץ סתרים שלא ברור מאין צץ, הוא הפך תוך חודשיים למאמן אהוד בבית"ר ירושלים ולמאמן מכבי ת"א - בלי שידוע שום דבר על עברו ובלי כל קבלות. יש הרואים בו בדיחה, יש הרואים בו אמן יחסי ציבור ותו לא, ויש שדווקא מעריכים את מקצועיותו ועובדה היא שהוא מאמן מכבי ת"א.

רוב אלה המעריכים כביכול מאמנים - הם חסרי כלים מעשיים לעשות זאת. איזה עיתונאי (כולל אפילו אבי רצון...) עשה קורס מאמנים? מי מהם מבין באמת בתהליכי אימון וכיוצא בזה? הכול הרי נמדד רק על פי מבחן התוצאה ולכל היותר ניתן לנתח את המערך של המאמן במגרש עצמו - אבל לא את תהליכי האימון מחוצה לו.

מבחן התוצאה הוא לא פעם בעייתי. איך אפשר להעריך מאמנים טובים שלא קיבלו קבוצות טובות ומדשדשים בליגות נמוכות? האם רוני לוי היה נחשב גם מאמן טוב אם לא היו לו קשרים מתאימים והוא היה מאמן "נטו" שמקבל את הפועל ג'סר אל זרקא? מניין לנו שאין בנמצא מאמנים מוצלחים מקצועית שלא ניתנה להם הזדמנות טובה? אלמלא "כוכב נולד" היתה נינט טייב לכל היותר זמרת חתונות ואולי גם זה לא. האם היא היתה מצליחה לפרוץ למרות כישרונה המוכח?

כלומר, ההערכה כלפי מאמן מצד הגורמים השונים היא בראש ובראשונה פועל יוצא של קשרים, יחסי ציבור ויצירת תדמית ולא בהכרח של יכולת מקצועית, שלפחות בשלב ההתחלתי -  לא ניתנת למדידה.

אין בידי את הכלים לשפוט את קאנן מקצועית, אבל בכל האמור בנתוני פתיחה של יחסי ציבור ותדמית - הוא אשף. וזו כנראה התכונה החשובה ביותר לקבלת מינוי. עכשיו מחכה לו מבחן התוצאה. אם יצליח - לא משנה מה תהיה רמת האימונים שלו והוא יהיה גדול. אם לא יצליח, למרות רמת ידע ואימונים גבוהה (עיין ערך: שפיגל) - הוא יגמור מהר.


ד"ר חיים קאופמן - מרצה במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט



תגובות הוסף תגובה
1.חיים, רונאלדיניו 23/11/07
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש