חפש רק בנושא זה






אליס שלזינגר. תקווה שמוכנה להתממש

רק בת 17 וחצי, מדלגת בין יפן, קהיר ומכון וינגייט - הג'ודאית אליס שלזינגר היא אחת התקוות הגדולות של הספורט הישראלי למשחקים האולימפיים. עם שורה של הישגים בינלאומיים - אליס גם מבטיחה להצליח
  18/01/06
מאמרים נוספים בתחום
האם יוסיין בולט היה יכול להשיג תוצאה טובה יותר?
הג'ודוקא, אריק זאבי, התקווה הגדולה לשמוע את התקווה בבייג'ין
מים עכורים – פרשיית הסימום של השחיין מקס ג'ייבן
תכנית האימון האולימפית
מאמרים נוספים בתחום
קפיצים ברגליים
חותרת, מתמידה ומשתפרת
המשחקים האולימפיים - הדור הבא
מיליון כדורים, עיניים למטרה. סטריק
המעטפת המפנקת של הסגל האולימפי
מאמרים נוספים בתחום


בגיל 17 וחצי, כשמאחוריה הישגים מרשימים כמו מקום תשיעי באליפות העולם לבוגרות שהתקיימה בספטמבר 2005 בקהיר, וכשהיא נחשבת אחת התקוות הגדולות לשנים הבאות של הספורט הישראלי בכלל, ספורט הנשים בפרט וכמובן של ענף הג'ודו הישראלי - לאליס שלזינגר, חניכת המרכז לטיפוח ספורטאים מחוננים במכון וינגייט, יש דרכון שנושא הרבה יותר חותמות מדרכוניהם של מרבית הקוראים, ביניהן יפן, מצרים ובקרוב גם הרפובליקה הדומיניקנית.

 

ואכן, את אליס פגשתי ימים ספורים אחרי ששבה ממחנה אימונים ביפן וכמה ימים לפני צאתה למחנה נוסף באוסטריה, כשהיא מושבתת מאימוני הג'ודו בגלל פציעה.

מחייכת ומפילה על המזרן. אליס שלזינגר.  צילומים: אבי שי
שלזינגר: "זו פציעה בכתף שאני סוחבת מאליפות העולם, שאחריה המשכתי להתאמן כרגיל, ובאחד האימונים האחרונים עשיתי תנועה לא טובה, שמחייבת אותי עכשיו לנוח כמה ימים. בזמן המנוחה אני ממשיכה להתאמן בחדר כושר ובריצות ועושה פיזיותרפיה ותרגילי חיזוק לכתף".

 

- קשה לך לא להתאמן?

 

"מאוד. אני הולכת לראות את האימונים ומרגישה שאני חייבת להיות על המזרן".

 

הנחישות הזאת, שמתבטאת בקושי לא להתאמן כמה ימים, מאפיינת את אליס גם בספורט התחרותי וגם בחיים שמעבר לספורט, כפי שהיא מעידה על עצמה: "שמתי לב שכל דבר בחיים שלי אני מתרגמת לתחרות. אני יכולה להתחרות עם אנשים על כל דבר. למשל, אם אני משחקת שש-בש עם מישהו, אני לא מסוגלת להפסיד. אני יכולה לשבת ארבע שעות עד שאצא מנצחת... אני אוהבת את זה, זה מכניס עניין וכיף לחיים".

 

ככה זה, כנראה, כשגדלים בבית עם הורים ספורטאים לשעבר ועם חמישה אחים ואחיות שכולם עוסקים בספורט. כך, למשל, מתארת שלזינגר את מה שעובר עליה לפני העלייה למזרן בתחרויות: "אני חיה בשביל התחרויות, בשביל ההרגשה שברגע מסוים אני באה לתת את המקסימום שאני יכולה. זו הרגשה שמשהו בפנים נאגר לאט לאט ומוכן להתפוצץ, ובכמה דקות שלפני הקרב אני כבר מתה שזה יגיע ומרגישה רצון אדיר לעלות ולעשות את מה שצריך".


- את תחרותית גם בלימודים?

 

"בלימודים קצת פחות, כי את הלימודים אני לוקחת כרגע בתור משהו שאני צריכה לשרוד בו כדי לסיים את הבגרויות, ומהציונים קצת פחות אכפת לי. אני בעיקר מתחרה עם עצמי בלימודים ומציבה לעצמי מטרות. אני גם לא נמצאת באותו מצב כמו אנשים אחרים, שנמצאים כל הזמן בבית ספר. בגלל הג'ודו אני נמצאת מעט מאוד בבית-הספר".


קולגה ומודל. אליס עם אריק זאבילמרות גילה הצעיר, בשנים האחרונות אליס מתחרה יותר ויותר בבוגרות ובמקביל ממשיכה להתחרות עם הקאדטיות, עד גיל 20. המעבר לבוגרות הולך אמנם לא קל, כפי שמעיד פאבל מוסין, המאמן של אליס בנבחרת הנשים של ישראל (ראה הרחבה), אולם הוא לא מצליח להוריד מהנחישות שלה או חלילה, לגרום לה הילחץ: "אותי זה דווקא מלחיץ פחות ומדרבן יותר. אולי זה בגלל שבבוגרות פחות מצפים ממני כי אני עדיין צעירה. בתחרויות של הבוגרות אני מרגישה שאני באה עם רצון עוד יותר גדול להוכיח ולהראות מה אני יכולה לעשות. חוץ מזה, זה כיף לבוא להתחרות עם אלופת אירופה או עם מדליסטית באליפות עולם".

 

אחד הכלים שאמורים לעזור לה להתמודד עם המעבר לבוגרות ועם התחרויות בכלל, הוא האימון המנטאלי, שאותו היא עושה מזה כחצי שנה עם ד"ר בוריס בלומנשטיין, במרכז לרפואת ספורט במכון וינגייט, כחלק משירותי המעטפת שלהם זכאים ספורטאי הסגלים האולימפיים של ישראל. שלזינגר: "באימונים המנטאליים אנחנו מנסים לשפר את מהירות התגובה ואת הריכוז במהלך הקרב ועושים כל מיני תרגילי תגובה על המחשב (על עבודת ד"ר בלומנשטיין ושיטת ה"ביו-פידבק").


- זה עוזר? יש שיפור?

"כן. אני רואה שיפור בתוצאות שעשיתי בהתחלת האימון המנטאלי לעומת התוצאות שאני עושה עכשיו. התרגום של זה לג'ודו הוא קצת יותר מסובך, אבל לאט לאט הדברים משתפרים מעצמם. מדי פעם קורה שאני מתרגמת לתחרות משפטים שבוריס זורק לי באימונים".

 

ואם תחרויות, אז בזמן הקרוב מצפה לשלזינגר אליפות אירופה לבוגרות במאי ואליפות עולם עד גיל 20 בספטמבר, וביניהן מחנות אימונים ותחרויות נוספות ("באליפות העולם של הג'וניורס אני אמורה לעשות מדליה"). היעד העיקרי שעומד לנגד עיניה ועיני הצוות המקצועי שמלווה אותה הוא דווקא אולימפיאדת לונדון 2012, כשבדרך, בבייג'ין 2008, היא אמורה אמנם להופיע, אולם תיחשב עדיין צעירה והמטרה תהיה בעיקר לצבור ניסיון.

 

- את מסומנת כתקווה אולימפית ובטח יש מסביבך ציפיות. איך את מתמודדת עם זה?

 

"נכון לעכשיו אני מנסה קצת פחות לחשוב על מה אנשים מצפים, לקחת את הכול לאט לאט ולהתקדם שלב שלב. אני יותר עסוקה במה אני מצפה מעצמי בכל שלב, ומה אני צריכה לשפר ולתקן כדי להגיע לשלב הזה של הציפיות הגדולות יותר".



- קורה לך שאת מתאכזבת?

 

"אם הפסדתי במהלך תחרות, אז בדרך-כלל יש כמה דקות של עצב ולפעמים גם בכי. הפסדתי הרבה בחצאי גמרים ואחרי הפסד בחצי גמר צריך להתחרות על מקום שלישי ואז את יודעת שצריך להמשיך כדי לקחת מקום שלישי, ואין הרבה זמן עד לקרב הבא, בדרך כלל פחות מחצי שעה, וצריך מהר מאוד לעשות את האיפוס. אז יש שתיים-שלוש דקות שאת כועסת על עצמך ואחרי זה ממשיכים כי זה או להיות עם מדליה או בלי כלום. בעבר נפלתי הרבה בשלב הזה. היום אני יודעת לשבת עם עצמי אחרי הפסדים, לחשוב מה לא היה בסדר, איך אפשר לתקן ולשפר, ולא להיתקע במה שהיה".

עם החברות והחברים לנבחרת הג'ודו 
- סביר להניח שאם תמשיכי להביא הישגים יתפתח סביבך גם איזשהו באז תקשורתי. את מוכנה לזה? זה מעסיק אותך?

"בהתחלה היה לי קשה עם התקשורת. אני לא אוהבת את זה, אבל לאט לאט מתרגלים ולומדים איך לענות, מה לענות, איך להגיב. אני עובדת על זה גם עם נועם אייל, הפסיכולוג".

 

כשהיא לא במחנה אימון או תחרות בחו"ל, מנהלת שלזינגר שגרת אימונים ולימודים במסגרת המרכז לטיפוח מחוננים, שממנו תיפרד השנה עם סיום הלימודים ולאחר חמש שנים. בצבא היא מקווה לקבל מעמד של ספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתאמן כרגיל ("אני מתכננת לגור בווינגייט או לשכור דירה בקרבת מקום").

 

ביום רגיל סדר היום שלה כולל אימון בוקר ב- 6.30 (שלוש פעמים בשבוע), התארגנות, ארוחת בוקר ויציאה לבית-הספר, חזרה מבית הספר וארוחת צהריים, מנוחת צהריים, אימון ערב שכולל אימון ג'ודו-משקולות, או רק משקולות, או רק ג'ודו, ובזמן שנשאר היא מבלה בארוחת ערב, שיעורי בית ופעילות חברתית.

 

שלזינגר: "הפנימייה היא מסגרת מאוד טובה ונוחה. היא מספקת את כל התנאים שצריך כדי לחיות את הספורט, כמו פיזיותרפיה ופסיכולוג, והכול במרחק שני מטר מכל מקום. אין בארץ עוד מקומות שנותנים תנאים כאלה".
 

 

- מה את אומרת לספורטאי צעיר שרק מתחיל את דרכו בפנימייה?

"אני יודעת שיש כאלה שקשה להם בהתחלה. הם צריכים לדעת שזה לוקח זמן ומתרגלים לאט. צריך סבלנות. אני פה מכיתה ח' ולי דווקא לא היה קשה בהתחלה. כשאני התחלתי היו בפנימייה פחות אנשים, והרוב היו בוגרים, והרגשתי שהם מחנכים אותי כמו האחות הקטנה שלהם".

 

- את לא מפחדת שיום אחד תקומי וכבר לא יהיה לך הדרייב הזה לג'ודו?

"לזמן הקרוב זה לא ריאלי. הנה עכשיו לא התאמנתי שבוע וקשה לי. אני רואה את האנשים מתאמנים וקשה לי. אני חיה את זה ביומיום ואני לא יודעת איך אפשר פתאום להפסיק".

על המזרן

 

  

אליס שלזינגר: הישגים בולטים

 

2004

אלופת ישראל לבוגרות, 57 ק"ג

אלופת אירופה לקאדטיות, רוטרדם, הולנד

מקום חמישי בתחרות דרג A לבוגרות, איטליה

מקום חמישי בתחרות דרג A לבוגרות, אוסטריה

מקום שלישי באליפות העולם לג'וניורס,57 ק"ג, הונגריה

 

2005

אלופת ישראל לבוגרות, 63 ק"ג

אלופת המכבייה ה-17, 63 ק"ג

מקום ראשון באליפות הונגריה הפתוחה לג'וניורס, 63 ק"ג

מקום תשיעי באליפות העולם לבוגרות, 63 ק"ג, קהיר, מצרים

מקום שלישי באליפות אירופה לג'וניורס, 63 ק"ג, זאגרב, קרואטיה



יסמין להב - סגנית עורך אתר וינגייט ומגזין "דינמי"



תגובות הוסף תגובה
1.אליס שלזינגרDudu09/01/14
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש