חפש רק בנושא זה






המעטפת המפנקת של הסגל האולימפי

את אליס שלזינגר, חבריה וחברותיה לסגל האולימפי, מלווה - 365 ימים בשנה - צוות של אנשי מקצוע בכל תחומי הספורט והבריאות, צוות המעטפת המקצועית של היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט, שהיא הזרוע הביצועית-מקצועית של הוועד האולימפי בישראל
  18/01/06
מאמרים נוספים בתחום
האם יוסיין בולט היה יכול להשיג תוצאה טובה יותר?
הג'ודוקא, אריק זאבי, התקווה הגדולה לשמוע את התקווה בבייג'ין
מים עכורים – פרשיית הסימום של השחיין מקס ג'ייבן
תכנית האימון האולימפית
מאמרים נוספים בתחום
קפיצים ברגליים
חותרת, מתמידה ומשתפרת
המשחקים האולימפיים - הדור הבא
מיליון כדורים, עיניים למטרה. סטריק
אליס שלזינגר. תקווה שמוכנה להתממש
מאמרים נוספים בתחום


אליס שלזינגר שייכת נכון להיום לסגל הבכיר של הוועד האולימפי. סביב ספורטאים אלה מתקיימת מערכת שלמה של אנשי מקצוע, שתפקידם לספק את כל צרכיו של הסגל האולימפי, על מנת שהספורטאים יגיעו לשיא יכולתם ברגע הנכון - במשחקים האולימפיים. להלן סקירה של עבודת אנשי המעטפת המקצועית והרפואית, אנשי היחידה לספורט הישגי - יחידת הביצוע המקצועית של הוועד האולימפי בישראל - שמלווה את ספורטאי ההישג בדרך למטרה הנכספת.

 

הילה דוידוב:
מתאמת מקצועות הקרב ביחידה לספורט הישגי

 

"היחידה לספורט הישגי משמשת כזרוע המקצועית של הוועד האולימפי בשיתוף עם מינהל הספורט. היחידה מטפלת בשיתוף עם האיגודים ב- 100 ספורטאים בממוצע, המחולקים לסגלים: יהלום, זהב, בכיר, נוער מיוחד ועתודה. הכניסה לסגלים היא באמצעות קריטריונים מסודרים המפורסמים בכל שנה ומחייבים הישגים באליפויות בינלאומיות, ביניהן אליפות אירופה ועולם, טורנירים ברמת סופר A ו- A, שנבדקו ואושרו על ידי היחידה לספורט הישגי.

 

"הקריטריון אמור לדמות סיטואציה שבה בנקודת זמן מסוימת, ביום מסוים ובשעה מסוימת הספורטאי מגיע לשיא היכולת שלו, ונועד להבטיח שההכנה תהיה אופטימלית ושההישג לא יהיה מקרי.

 

"במקצועות הקרב הקריטריון גם קובע שהספורטאי צריך להשיג לפחות שני ניצחונות על המזרן, וזה משום שהיו מקרים שספורטאים השיגו מקום טוב ואפילו מדליה עם ניצחון אחד בלבד עקב מיעוט משתתפים ותחרות ברמה נמוכה. היו גם מקרים שבהם ספורטאים ישראלים הוגרלו נגד ספורטאים ממדינות ערביות, שלא התייצבו, וזקפו לזכותם ניצחון טכני (שכמובן אינו נחשב כניצחון על המזרן).


 

"יש כמובן גם קריטריונים בינלאומיים להשתתפות במשחקים האולימפיים. אנחנו בישראל מקשיחים את הקריטריונים ועל הספורטאי להשיג גם את הקריטריון הישראלי, שבחלק מהענפים הוא קשה יותר מהקריטריון הבינלאומי. המדיניות המוכתבת לנו אינה 'העיקר ההשתתפות במשחקים' כפי שהיה בעבר –  אלא הישגים. אנחנו בדרך כלל דורשים גם הפגנת יכולת כשנה לפני המשחקים האולימפיים, שתוכיח שהספורטאי עדיין ברמה מספקת ושאינו נח על זרי הדפנה.

 

"הספורטאים השייכים לסגלים זוכים למלגה חודשית, שאותה הם זכאים לקבל חודש מיום ההישג למשך שנה, בתנאי שהם פעילים ושאין להם בעיות משמעת. בנוסף על המלגות יש תמריצים חד-פעמיים בסוף שנת הפעילות על הישגים בתחרויות גדולות, אליפויות עולם ואירופה.

 

"החברות בסגל מאפשרת לספורטאים ליהנות גם משירותי המעטפת, כאשר מדובר קודם כול במעטפת רפואית הניתנת על ידי המרפאה האולימפית של הוועד האולימפי בשיתוף עם בית החולים מאיר בכפר-סבא. במסגרת מעטפת רפואית זו הספורטאים זוכים לשירותי VIP לבדיקות רפואיות, טיפולים בבית החולים במקרה של פציעה, צילומי רנטגן, בדיקות MRI ואולטרה סאונד, רופאים מומחים, ניתוחים ועוד, והכול במימון הוועד האולימפי. הספורטאים מקבלים טיפולים פיזיותרפיים במידת הצורך וזכאים לעיסוי אחת לשבוע. כמו כן, הספורטאים נהנים מליווי ומעקב תזונתי – דבר חשוב מאוד במקצועות הקרב, שבהם צריך לשמור על קטגוריית המשקל, ונהנים מקבלת תוספים תזונתיים בהתאם להמלצת התזונאים. הספורטאים יכולים גם לקבל ייעוץ מנטאלי או פסיכולוגי במידת הצורך. חשוב לציין גם שרוב הצוות הרפואי המטפל בספורטאים במהלך השנה מלווה אותם לתחרויות ומחנות אימון בחו"ל, מאחר שיש לדעתנו חשיבות להכרת הצוות המטפל בהגיעם לתחרויות המטרה.

 

"במסגרת המעטפת הרפואית, ישנן בדיקות תקופתיות למעקב ובקרה שאנחנו דורשים מהספורטאים לבצע. בדיקות כמו סקירה אורתופדית, ארגומטריה, אקו לב, בדיקות דם שגרתיות, ביקור אצל תזונאית, אשר נותנות לנו תמונת מצב רפואית ועל ידי כך ניתן להפנות את הספורטאי לגורמים המטפלים במידת הצורך ולמנוע בעיות או פציעות בעתיד. המסר שלנו לספורטאים: יש לכם הרבה זכויות, אבל יש גם כמה חובות.

 

"במסגרת התוכנית המקצועית פיתחנו ביחידה לספורט הישגי, בתיאום עם המאמנים ואנשי הרפואה, מערך של בדיקות דם לספורטאי הסגל האולימפי של הג'ודו, שבהן נמדדים רכיבים כלליים ורכיבים המושפעים מרמת העומסים באימון. בדיקות אלה משמשות ככלי עזר להערכת מצבו הכללי של הספורטאי, במטרה להביאו למצב פיזיולוגי מיטבי לקראת תחרות המטרה.

 

"במסגרת תפקידה נדרשת היחידה לספורט הישגי להציג תכנון מדויק של הפעילות, ולכן המתאמים בשיתוף עם אנשי המקצוע של האיגוד מכינים תוכנית מקצועית שנתית המפרטת את המטלות לאורך חודשי השנה, כמו: תחרויות, מחנות אימון ובדיקות שהספורטאים צריכים לעבור. התכנון הוא גם ברמת התכנים של האימון (ג'ודו וכושר גופני) – עומסים, מחזורים של הכנה כללית, הכנה ייחודית, הכנה טכנית, תקופות של חידוד תחרותי ופגרות.

 

"מתאמי היחידה לספורט הישגי, כשמם כן הם, נדרשים לתאם בין כל הגורמים המעורבים בהכנת ספורטאי הסגלים: הספורטאים, אנשי המקצוע של האיגודים, המאמנים, אנשי רפואת הספורט וכן הלאה. למשל, לפעמים מתעוררות מחלוקות או משברים אצל ספורטאי או מאמן, או בנבחרת כקבוצה, ואנחנו נדרשים לפקח על הכול מלמעלה ולדאוג שהכול יתנהל בצורה הטובה ביותר.

 

"כמתאמת מקצועית, אני נתפסת כדמות אובייקטיבית, כי מה שמניע את הספורט ההישגי זה הישגים, ואין העדפה של ספורטאי אחד על פני אחר. המטרה שעומדת לנגד עיני היא שכמה שיותר ספורטאים עם סיכוי להצלחה יגיעו למשחקים האולימפיים, ובסופו של דבר גם יביאו הישגים. מטרתי זו היא נגזרת של מטרת היחידה לספורט הישגי כפי שמוצהרת: "להביא להצלחת הספורטאים הישראלים בתחרויות המטרה הבינלאומיות.

"היחידה לספורט הישגי אחראית גם לקיומם של דיונים מקצועיים ולהבאת מומחים מחו"ל. בג'ודו, למשל, עלה לאחרונה נושא מחנה הגובה. על פי מחקרים ניתן לשפר אצל ספורטאים3% - 5% במדדי הסבולת והמהירות האפקטיבית. אימון גובה עוזר גם בתהליכי ההתאוששות ועל ידי הגדלת מספר תאי הדם האדומים בדם יכולת נשיאת החמצן לשרירים גדלה. הגברת יכולת נשיאת החמצן תאפשר אימוני איכות טובים יותר שישפרו את יכולת הביצוע בשלב מאוחר יותר. לשם קבלת החלטה אם לבצע אימון גובה לג'ודאים כינסנו פורום מקצועי ובו עלו כמה שאלות כמו: מתי במהלך השנה מומלץ לערוך אימון גובה, כיצד להתאים את האימונים לצורכי הג'ודו ולתוכנית השנתית, וכיצד לבצע מערך בקרה לבדיקת יעילותו ותרומתו של המחנה. בנוסף, הזמנו מומחה מגרמניה, מר וולקר שפיגל, שיסביר לנו מניסיונו באימון ספורטאים במתקן אימונים בתנאים היפוקסיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות ניסיונות, ולכן כל הצעה נבדקת לפרטי פרטים לפני יישומה בשטח.

 

"במשך השנים שאני מלווה את ענף הג'ודו פיתחתי מעורבות גבוהה בענף. ספורטאי הג'ודו זמינים מאוד, מאחר שהם מתאמנים במכון וינגייט וחלקם אף גר במכון, לכן הקשר עמם יומיומי ורצוף. אליס שלזינגר היא ספורטאית צעירה שעשתה מעבר מתחרויות בנוער לתחרויות בבוגרים והצליחה להגיע למקום 9 עם שני ניצחונות באליפות העולם האחרונה במצרים ובזכות הישג זה משתייכת לסגל הבכיר של הספורט ההישגי. אליס היא ספורטאית כשרונית מאוד, עם פוטנציאל גבוה מאוד, תחרותית מאוד באופייה, וחביבה מאוד. טיפוס שכיף לעבוד איתו. בסידני היינו עם שלושה ספורטאים מהג'ודו, ובאתונה עם חמישה. אני מקווה שבבייג'ין נהיה עם יותר מחמישה ספורטאים מהג'ודו ומאמינה שאליס תהיה ביניהם".

 

 


ד"ר לובה גליצקיה:
רופאה

"המעקב הרפואי אחרי ספורטאי הסגל האולימפי כולל מעטפת שלמה של רופאי ספורט, תזונאים, פיזיולוגים, מעסים ופיזיותרפיסטים. במסגרת ההסכם עם הוועד האולימפי את רוב השירותים הספורטאים מקבלים במרפאה האולימפית במכון וינגייט, וכשנדרשים בדיקות או טיפולים מיוחדים אנחנו נעזרים בבי"ח מאיר בכפר-סבא. רופאי המרכז לרפואת ספורט מתפקדים גם כרופאי המשפחה של הספורטאים - במיוחד של ספורטאי המרכז לטיפוח מחוננים, כמו אליס שלזינגר, שחיים בווינגייט.

 

"כל ספורטאי, כרוטינה וגם כשהוא מרגיש טוב, חייב לבצע סוגים שונים של בדיקות לפחות פעם בשלושה חודשים. בפועל, יוצא שהם מגיעים למרפאה לפעמים גם שלוש פעמים ביום.

 

"לרופאים יש תפקיד גם מעבר לפתרון בעיות; אנחנו שואפים שהספורטאים יהיו כשירים לאימונים ולתחרויות כל הזמן ולכן הם עוברים בדיקות שגרתיות, שבהן אנחנו מנסים לבדוק אם יש מחסורים ובעיות, ולזהות אותם לפני שזה מגיע לבעיה קלינית. ידוע שהשפעת הספורט ההישגי על הגוף לא טובה, ושעומסים גבוהים גורמים נזקים ולכן אנחנו עושים כל שניתן כדי למנוע פציעות ומחלות. הבדיקות מאפשרות להגיב לא לבעיה קלינית, אלא לשינויים קלים בערכים.

 

"בבדיקות ובסקירות הללו אנחנו מחפשים את נקודת השבירה של הספורטאי (למשל, אצל שחיינים - הכתפיים). הספורטאים מגיעים אליהן עם המאמנים כדי שיוכלו ליישם את ההמלצות של הרופא או הפיזיותרפיסט באימון.

 

"הבעיות הרפואיות שמאפיינות את הג'ודו הן בעיות בכתפיים ובברכיים, בעיות בעלות זמן החלמה ארוך - במיוחד אם נדרשים ניתוחים.

 

"אליס שלזינגר עדיין צעירה, הוותק שלה בג'ודו קצר יחסית, ולכן היא לא עברה עדיין פציעות משמעותיות. ככל שהיא תמשיך בענף, ובמיוחד עם המעבר מג'וניורס לבוגרים - סביר שהיא תיפצע יותר".


ד"ר בוריס בלומנשטיין:
מאמן מנטאלי

 

"האימון המנטאלי הוא חלק מהאימונים של הספורטאים כיום, והמטרה שלו היא לתרגל עמידה בלחצים. אני מכין ספורטאים להתמודדות עם הלחצים המיוחדים שמופעלים עליהם בתחרויות, כשהאולימפיאדה בהקשר הזה היא מקרה מיוחד, עם לחצים חזקים עוד יותר.

 

"תמיד עשו המון מחקרים בנושא פסיכולוגיה של ספורט, אבל בשנים האחרונות המחקרים הללו הפכו אפליקטיביים מאוד, מתוך כוונה באמת לעזור לספורטאים, והיום, במיוחד באולימפיאדות, רואים המון אנשים מתחום הפסיכולוגיה של הספורט בנבחרות, והספורטאי והמאמן קיבלו כלי מעשי שיכול לעזור להם.

 

"גם בספורט בישראל יש שיפור בנושא הזה הספורט בארץ מאופיין במיעוט ספורטאים, דבר שיוצר בעיה קשה. במדינות בעלות תשתית ספורט ענפה הספורטאי עובר הכנה מנטאלית כבר בתוך האימון כי הוא צריך להתחרות על המקום שלו ביציאה לתחרות גדולה. בארץ אין אפשרות כזאת, התחרות היא בין מקסימום שניים, והספורטאי יודע שהוא נוסע בכל מקרה. מצד שני, בתחרות לא אכפת לאף אחד מה הספורטאי עבר בהכנות והוא צריך להיות מוכן למאמצים האלה.

 

"לאור המצב הזה, משנת 1991 התחלנו כאן בווינגייט לפתח את השיטה שמכונה 'שיטת חמשת השלבים של וינגייט', שהיום נלמדת בכל העולם. הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי השיטה הוא שבכל שלב הספורטאי מתמודד עם אתגרים ברמה יותר גבוהה מהשלב הקודם, שהם יותר קרובים למה שמצפה לו בשטח.

 

"השיטה טובה מאוד, במיוחד לישראלים. הישראלי רוצה לראות מיד תוצאות ובשיטה הזאת רואים מיד שינויים. השיטה מבוססת על ביו-פידבק ולפי השינויים הפיזיולוגיים הספורטאי יכול לראות שינויים בהתנהגות, ולראות שהוא מרוכז ויציב יותר, ולהרגיש שהוא יכול לשלוט על מה שקורה לו.

 

"נוסף על כך, לכל ענף נבנה מודל ספציפי של הכנה, לפי פרופיל הענף. בענפי קרב, למשל, התנועה המהירה חשובה מאוד - הריכוז והתנועה צריכים לעבוד ביחד. הרבה פעמים כשאנחנו מרוכזים, השרירים סגורים, ואילו בענפי קרב הספורטאי צריך להיות מרוכז ועם זאת חופשי בתנועה, ומוכן לכניסה מהירה לתרגיל שלו. השיטה שפיתחנו לגבי הג'ודו מאוד מבוקשת בעולם, אבל בינתיים אנחנו לא חושפים אותה במלואה ושומרים את הסודות אצלנו. כיום, ההכנה המנטאלית היא חלק אינטגרטיבי מהספורט ההישגי ואני מאוד שמח על כך ולפי התוצאות והמדליות באולימפיאדות האחרונות וההישגים באליפויות העולם השיטה עובדת.

 

"עם אליס שלזינגר אני עובד כבר מזה כמה חודשים. אני אף פעם לא מפעיל לחץ על מי שלא רוצה, אבל אליס קודם כל רצתה. מתחילת העבודה הבחנתי שאליס מבינה את העסק מהר מאוד, שהיא ספורטאית חכמה מאוד. התרגילים הם לא פשוטים לביצוע – אין מישהו שמגיע ומיד עושה אותם טוב. הכול צריך להיבנות לאט, כשבמשך הזמן אני מפעיל עליהם לחצים ומוטיבציה שלילית ועושה סימולציות שמתקרבות לתחרות. אליס למדה מספיק מהר את הדברים הבסיסיים והיום אנחנו בשלב הסימולציות והיא מתמודדת מול כל מיני לחצים שאני מפעיל. למשל, אני אומר לה 'היום זה לא היום שלך', 'השופט נגדך', 'ההגרלה לא טובה', 'עשית טעות' – סיטואציות שבדרך כלל עוברות בראש של ספורטאי. אליס מאוד מוטיבציונית, מאוד מדויקת, ועושה מה שצריך. זו עבודה קשה שדורשת מהספורטאי מרץ נפשי. הוא צריך להיות בריכוז במשך שעה, כשאני מייצר הפרעות תוך כדי האימון.

 

"כיום אליס מגיעה אלי פעם-פעמיים בשבוע לחמישים דקות עד שעה. אני מקווה שאם הכול ימשיך טוב, ממרץ-אפריל נעבור לפעמיים-שלוש בשבוע. על האולימפיאדה מוקדם קצת לדבר, אבל אנחנו חושבים על זה. צריך לזכור שאליס צעירה ונמצאת בגיל מיוחד, ואני סבור שלא צריך לרוץ מהר איתה, אלא פשוט לטפל ולחזק ולתת לכישרון לעשות את שלו. אני זוכר הרבה כישרונות שרצו איתם מהר ובסוף נפלו. הכל יגיע בזמן".

 


אילן סלע:
מאמן כושר

 

"בספורט כמו ג'ודו, שבו הכוח הוא חלק עיקרי, אחד הדברים הנלווים שספורטאים עושים זה עבודה בחדר כושר. במדינות אחרות עושים את העבודה לפעמים על המזרן או משתמשים בגומיות או ביריבים - אנחנו משתמשים בחדר כושר.

"המטרה בג'ודו היא קודם כול לסגור דפיציטים - אזורים מסוימים בעייתיים בגוף. בג'ודו מדובר בעיקר על הכתפיים וכמעט לכל רוחב הענף הספורטאים סובלים מבעיות בכתפיים.
עובדה זאת מובילה למסקנה שהמקצוע דורש כוחות מיוחדים באזור הזה, ולכן באימוני הכושר אנחנו מנסים לעבוד על המפרקים הרלבנטיים ולהרחיב אותם כדי שהספורטאים יוכלו לבצע את התרגילים שלהם.

 

"דבר נוסף שאנחנו מתמודדים איתו באימוני הכושר, הוא העלאת רמת הכוח לרמה שתהיה מספיקה להתחרות ברמות הכי גבוהות. שני כיווני העבודה הללו כל הזמן מתחלפים ביניהם, לפי התאריכים של התחרויות. ככל שמתקרבים יותר לתחרויות, אנחנו עוברים מתוכניות אימון של כוח יותר מודגש לכוח יותר ספציפי.

 

"לפעמים, בגלל שהמאמנים מסתכלים תמיד קדימה, יש נטייה לעודד את הספורטאים לעבוד נגד משקלים גדולים - אני סבור שזו טעות ושזו ואחת הסיבות לפציעות הרבות. המערכות השונות של הגוף: שרירים, עצמות וגידים, לא עובדות באותו קצב. השרירים עובדים ומתאוששים הכי מהר ובינתיים נפגעים המבנים האחרים, שצריכים יותר התאוששות. משום כך, מתחילת העבודה שלי עם הג'ודאים נקטתי שיטה "דפנסיבית" ולקחתי אותם קצת אחורה. עד שלא מחזקים את הכול לפי טיימינג מסוים אי אפשר לחזק את הגוף.

 

"גם בנושא הסבולת אני נוקט גישה קצת שונה, שבה אנחנו מנסים להדביק את הסבולת לג'ודו. אפשר לעשות ג'ודו ברמה אירובית, למרות שזה לא האופי של הענף. אם משפרים את הכושר האירובי לפי התרגילים הספציפיים של הג'ודו - זה מסתדר בגוף בדיוק במקום שזה צריך. הנושא האירובי הוא בעיה בכל המקצועות קרב, שהם ללא אופי אירובי, אבל כדי שהספורטאי יוכל להמשיך מקרב לקרב הוא צריך כושר אירובי, וההתנגשות הזאת דורשת פתרונות שכל מאמן מביא לפי השיטה שלו. אני לא מאמין בריצות הישגיות כדי לשפר סבולת אירובית, אלא רק בריצות למטרת התאוששות.

 

"ביחס לעבודה עם ספורטאים אולימפיים, קשה להגיד שמצאנו שיטת עבודה מדויקת. המדע יודע מה עושים בתקופות קצרות, אבל לא לאורך זמן. אנחנו פועלים על מערכת ביולוגית ומה שצריך להוביל אותנו זה הפידבקים. צריך להיות כל הזמן עם היד הדופק ולראות איך מתקבלת העבודה שעשינו בגוף, ואת זה לא ניתן לדעת לפי הניירות שאנחנו מכינים מראש.

"לגוף יש יכולת להשתפר במשך תקופה מסוימת, שאחריה הוא מגיע לפלטו ואז יש ירידה הכרחית כדי לצבור מחדש את החומרים שבונים את הגוף. אין לזה חוקיות בינתיים, יש רק השערות. כשמדובר בתקופה ארוכה יותר משמונה שבועות קשה מאוד לתכנן. בישראל 80% מהעבודה נעשית לפי אינטואיציות ו- 20% לפי התכנון, וכך גם במדינות אחרות.

 

"במקצועות קרב, שלא כמו במקצועות מחזוריים כמו ריצה ושחייה, שבהם אפשר לתכנן במעבדה כל צעד, פוזלים לכיוון הספורט המחזורי ולוקחים דברים אבל לא נוצרה תורה, ולמעשה אין אפילו קצה חוט. מי שאומר שהוא מתכנן אפשר לקרוא לזה ניסיון לתכנן.

"לכן צריך להיות קשוב לספורטאים - וזה לא האופי של הספורט שלנו, הספורט שלנו בנוי קצת לפי שיטה צבאית, שבה אם לא עובדים חזק, אם למאמן אין פוזה קשוחה, זה נראה לא רציני. אני חושב שצריך קצת יותר להבין את החיים לפני שמבינים את הספורט. וברוח הדברים האלה אני מנסה להסביר למאמנים ש'ריצה בעלייה' היא ריצה שבסופה תהיה נפילה חזקה.

 

"שיטת העבודה שלי מבוססת על שיטה של מומחה גרמני, כאשר התרגילים הספציפיים לג'ודו, שעושים את המעבר מכוח לג'ודו, הם פיתוח שלי, ואני סבור שיש להם חלק גדול בהצלחה של הג'ודו הישראלי. היכולת להכין את הגוף עם תשתית טובה של כוח כדי שהתרגילים יעבדו כמו שצריך היא לדעתי הסוד להצלחה.

 

"עם אליס שלזינגר עבדתי עד עכשיו רק בצורה נקודתית לפני אירועים מסוימים, ועכשיו היא אמורה להיכנס לרוטינה של אימונים. עד עכשיו בעיקר חיזקנו את החולשות בכתפיים או איפה שהיה צריך. מעכשיו אני אפגש איתה פעמיים בשבוע, ובפעם השלישית היא תעבוד לבד לפי תוכנית כתובה. אני מאמין שבשיטת העבודה שלי היא מהר מאוד תרגיש הרבה יותר טוב עם הגוף שלה".

 

פאבל מוסין:
מאמן הנבחרת הלאומית בג'ודו נשים

 

"איגוד הג'ודו וצוות המאמנים רואים באליס שלזינגר פוטנציאל לאולימפיאדות בייג'ין 2008 ולונדון 2012. בבייג'ין היא תהיה עדיין די צעירה, ולמרות שבאופן כללי אני מעדיף לצאת לתחרויות עם מטרה של השגת מדליה - גם נושא הניסיון חשוב מאוד. אני חושב שלפי הנתונים של היום ובהתחשב בכך שיש לנו עוד שנתיים קדימה, אליס בהחלט יכולה לעשות את המינימום ולהיות בבייג'ין.

 

"אליס ילדה מאוד כישרונית. היא גמישה מאוד, חזקה מאוד ומבחינת מבנה הגוף בנויה מצוין. יש לה ג'ודו מצוין גם מבחינה טכנית. המרכיבים האלה משלימים אחד את השני. אם פעם הג'ודו של הבנות התבסס הרבה על דחיפות, עכשיו הוא בעיקר ג'ודו של תרגילים וטכניקה. הג'ודו של אליס הוא טכני, יש לה מגוון תרגילים רחב והיא דו-כיוונית, כלומר יכולה לעבוד גם מימין וגם משמאל.

 

"המעבר שלה לבוגרות מבחינתי הוא קשה אבל הולך די חלק. קשה, כי הוא אמור להיות קשה. קודם כול כי היא עדיין ילדה, ויש לה עוד לפחות שנתיים שלוש - גם מבחינה מנטאלית וגם מבחינת הגוף והכוח, ואנחנו לא מספיקים להתחזק כל-כך מהר ולהגיע לרמות של הבנות החזקות. הבעיה של אליס כיום עם המובילות בעולם היא לא טכנית או טקטית, אלא פיזית, הן תופסות אותה וקשה לה להילחם נגד התפיסה שלהן ולהגיע לתפיסה שלה ולבצע את התרגילים שלה. עם זאת, לפי התוצאות של הטורנירים האחרונים, היא נמצאת בטופ באירופה, במשקל שלה היא בחמישייה-בשביעייה הראשונה באופן קבוע.

 

"השנה מצפות לאליס אליפות אירופה לבוגרות, אליפות אירופה לג'וניורס (עד גיל 20) ואליפות עולם לג'וניורס, שהיא המטרה של השנה. התוכנית נבנתה כך כדי ליצור מודל זהה לשנה הבאה, שבה יש אליפות עולם לבוגרים, שהיא תחרות המטרה שלה לקביעת המינימום האולימפי.

 

"אם אליס אכן תעשה את הקריטריון האולימפי בשנה הבאה כמתוכנן (מקום 7-1 באליפות העולם), בשנה שלאחר מכן נוכל להתכונן בראש שקט לאולימפיאדה ולבחור תחרויות ומחנות אימונים בראש שקט. במקרה שלא, נצטרך לרוץ בין תחרויות ולצבור נקודות כמעט עד האולימפיאדה. אבל אני אופטימי מאוד לגבי אליס.

 

"הפציעה הנוכחית היא פציעה שגרתית בג'ודו. בגלל האופי של הענף הספורטאים נפצעים הרבה. ביחד עם אילן סלע, מאמן הכושר, אנחנו מנסים כעת לפתח מודל של אימונים שיחזק את הנקודות החלשות ואולי ייתן איזשהו פתרון לבעיית הפציעות".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש