חפש רק בנושא זה






פעילות גופנית למען השקט

פעילות גופנית מביאה לתוצאות טובות בטיפול בהפרעות קשב. השתתפות מוצלחת מעלה את הדימוי העצמי של ילדים בעלי הפרעת קשב, מאפשרת הזדמנויות לקשרים חברתיים וזמינה יותר מאשר גישות הטיפול האחרות. חלק ב'
  26/09/06
מאמרים נוספים בתחום
כוח הסוס
תוכנית להצלחה
במגמת התאמה
שוב לא שקט, הילד
מאמרים נוספים בתחום
חשיפה למים: משחקי הסתגלות והתמצאות
מאמרים נוספים בתחום

בחלק א' של המאמר הוצגה הפרעת הקשב והריכוז (ADHD), הגורמים לה, ממדי התופעה ואפשרויות טיפול שונות בה, ביניהן טיפול תרופתי וטיפול באמצעות גרייה וסטיבולרית. חלק זה של המאמר מתמקד בפעילות גופנית כאמצעי מומלץ לטיפול בהפרעות קשב ויציג כמה רעיונות ואסטרטגיות ספציפיים לסיוע בהתערבות עם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

 

התערבות אלטרנטיבית משולבת באמצעות פעילות גופנית מותאמת

 

פעילות גופנית היא אחד הטיפולים המוצלחים ביותר עבור ילדים, מתבגרים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב. פעילות גופנית נמרצת הדורשת גם כוח, נמצאה כיעילה ביותר. תרגילים אחרים מסייעים בשחרור עודף אנרגיה ובמיקוד תשומת הלב למטלה הרלבנטית. 

 

פעילות גופנית מעודדת את שחרורם של מספר הורמונים ונוירו-כימיקלים התורמים להרפיה של הגוף, להעלאת העוררות והעליזות, להורדת הדיכאון ולשיפור במצב הרוח. ניתן להשתמש במכוון בפעילות הגופנית כאשר, למשל, הילד משתולל או מושפע מגירוי יתר. יש להדגיש לפניו שאין זה ענישה, אלא הזדמנות לשחרר אנרגיה ולחזור להיות שקט ורגוע. ילדים בעלי הפרעת קשב ה"כלואים" כל היום בבית הספר צריכים לעתים מרחב וחופש פעילות תנועתי משחרר (גרין וצ'י, 2001). שיעורי התנועה והחינוך הגופני הם אמצעי מצוין לאפשר להם לעשות זאת, אך בנוסף, ניתן לאפשר להם לעתים לצאת לחצר בית הספר לזמן מוגבל ו"להתפרק".    

 

לפעילות הגופנית יכולה להיות תרומה רבה להצלחתם של ילדים בעלי הפרעת קשב בכלל ולהעלאת הערך העצמי והדימוי העצמי שלהם בפרט. פעילות גופנית מאורגנת היטב ומותאמת לילד יכולה לעודד אותו ללמוד להתמיד בפעילות. תרומה נוספת היא ההזדמנות וההכרה החברתית שכל ילד נהנה ממנה וילדים בעלי בעיות קשב והיפראקטיביות זקוקים לה עוד יותר. לחלק מהילדים בעלי הפרעת קשב יש בנוסף בעיות בקואורדינציה וחסרים להם הריכוז ותשומת הלב הנדרשים להצלחה בספורט. למרות הקשיים שלהם, לרוב הם נהנים מהשתתפות בתנועה, בפעילות גופנית ובספורט. למרות חשיבותה של הפעילות הגופנית לילדים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות, חשוב ביותר לבחור בקפידה את סוג הפעילות ולהתאימו לכל ילד אישית (גילברט 2002, גרין וצ'י 2000, הוצלר 2004).

 

מומלץ לעודד את הילד ליטול חלק בפעילות אינדיבידואלית ובהדרגה לעבור ולעודד השתתפות קבוצתית. בפעילות קבוצתית קיימת תחרות רבה, שלעתים מתסכלת את הילד שאינו יכול לעמוד בתחרות או במיומנויות הדרושות להצלחה במשחק. כמו כן, רצוי שהשתתפות בפעילות קבוצתית תהיה תחת פיקוחו של מבוגר, שיוכל להתאים את הציוד, כללי המשחק והסביבה לבעיותיו של הילד.

 

להלן רעיונות ואסטרטגיות ספציפיות לסיוע בהתערבות עם ילדים אלה על מנת להקטין הפרעת קשב וריכוז:

 

בחירת פעילות מעניינת ומגרה – אם מתחילתה הפעילות מעניינת ומגרה את הילד, יש סיכויים רבים שהוא יתמיד בה. אם הפעילות משעממת, מתסכלת ומכשילה, יש סיכוי שלא ייתן את תשומת לבו אליה ויחפש גירויים אחרים מתחרים.

בחירת פעילות שאינה מענישה – פעילות שהילד נכשל בה ואין לו כל הזדמנות להשתתף בה בהנאה ובהצלחה, היא פעילות שמענישה, על כן הילד ינסה לחפש פעילות אחרת. ילד שמוצא מהמשחק או מחכה לתורו בצד מחוץ למגרש, חש שהוא מוענש ושאינו רצוי במשחק. פעילות טובה מספקת הרבה הזדמנויות להשתתפות ולהתנסות ומאפשרת לפרט להתקדם ולהצליח.

שימוש בשיטות הרפיה – ניתן להשתמש במדיטציה, ביוגה, בשיטת אלכסנדר ובשיטת ג'קובסון, המלמדות ערנות לגוף ושליטה ספציפית על חלקי גוף שונים. לדוגמה, הילד נשכב על הגב על מזרן ומתבקש לשחרר ולהרפות את שרירי ידו וזרועו בצד שמאל, ובאותה עת להפעיל את שרירי ידו וזרועו בצד ימין, ואחר כך ההפך. בהדרגה ניתן לעבור לחלקי גוף שונים וללמוד במודע לכווץ קבוצות שרירים שונות והרפייתן.

הוספת מוזיקת רקע רכה – גם זאת דרך להרגעה ולהרפיה, שניתן להשתמש בה להורדת       המתח, הלחץ וההיפראקטיביות של ילדים, לפני הפעילות עצמה או במשך הפעילות.

מומלץ לתת הרבה חיזוקים חיובייםעיצוב הסביבה ושימוש מתאים בזמן – ארגון הכיתה והפעילות באופן שאינו מותיר חללים בזמן הפעילות. למשל, העמדת ילדים בתור עד שיגיע תורם להשתתף בפעילות מסוימת אינה מקובלת. חלל בזמן גורם לבעיות קשב וריכוז ולבעיות משמעת. יש לסדר את חדר הפעילות באופן שיסיר כל דבר שיכול להפריע או להסיט את הילד מביצוע או מהשתתפות בפעילות       המתוכננת, ולהסיר חפצים, רעשים וגירויים שונים המתחרים עם הגירויים הקשורים בפעילות הנלמדת. למשל, סגירת הווילונות או הגפת התריסים, העמדת מחיצות והקמת עמדת עבודה לילד או לקבוצה קטנה.

פעילות לשחרור עודף אנרגיה לעומת פעילות המעוררת עודף אנרגיה – רוב הילדים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות יכולים ליהנות מפעילות גופנית מאומצת, כגון משחק מהיר שבו יש פעילות מתמשכת (כדורגל, כדורסל, משחקי תופסת וכדומה), שבה הילד משחרר את האנרגיה העודפת. לעומת זאת, קיימת תופעה אצל ילדים קטנים בפרט שההזדמנות לשחק במשחקים מאמצים, מגבירה יותר את  ההיפראקטיביות שלהם. עדות לכך ניתן למצוא בגן הילדים, כאשר הגננת משחררת את הילדים לחצר הגן "כדי להוציא את המרץ" ולאחר ההפסקה הם שבים לכיתה עם יותר אנרגיה ומרץ רב מאשר לפנים. כל פרט מתנהג, מגיב ומבטא את עצמו באופן שונה ויש להתחשב בכל אחד באופן אישי ולהתאים את הפעילות.

רגישות יתר או תת-רגישות – חלק מהילדים הצעירים בעלי ליקויי למידה והפרעת קשב מראים רגישות יתר לגירויים מסוימים או מגלים חוסר רגישות ולא מגיבים לגירויים אחרים כלל. טקסטורה של חומרים וחפצים מסוימים (בדים, צבעים, חול) יכולה לגרום לגירוי יתר ולהצפה בגירויים של ילדים מסוימים ולהפריע להם ולאחרים במהלך הפעילות. יש ילדים הרגישים לתנועות מסוימות, כגון אלה הדורשות שיווי משקל ואיזון הגוף בחלל (גלגולים, טיפוס על סולם, שימוש בנדנדה, תלייה על מוט והתהפכות של הגוף וכדומה). על המורה להתחשב ברגישויות אלה ולחשוף את הילד אליהן בהדרגה, תוך כדי שימת דגש על ההנאה בפעילות.

אישור רפואי – חשוב שלמורה יהיה רקע רפואי על הילד, בפרט אם הוא מקבל טיפול תרופתי. ריטלין יכול להשפיע על פעילות הילד בכיתה או באולם הספורט. המורה יכול לעקוב אחר התנהגות הילד ולדווח להורים על השפעתה החיובית או השלילית של התרופה. הכיתה, חצר בית הספר ואולם הספורט משמשים במקרה זה כמעבדה לזיהוי ולרישום התנהגות הילד. רישום זה יסייע לילד, לרופא ולמשפחה בהצדקת הטיפול המתאים ובשיפור הלמידה וההתנהגות המצופה.

קביעת שגרה ושמירה עליה – כמו אצל ילדים רבים הסובלים מליקויי למידה, חשוב לקבוע סדר יום, תוכנית ומועדים לעיסוק בפעילות גופנית או כיתתית אחרת, שיתאימו לסדר יומו של הילד. יש לשמור על שגרה קבועה ולא לערוך בה שינוים דרסטיים, אלא הדרגתיים בעת הצורך. ילדים בכלל וילדים בעלי הפרעת קשב בפרט, מתפקדים טוב יותר כאשר הם יודעים למה לצפות. שגרה היא דבר טבעי, המקנה לנו ביטחון ומסייע לסדר את היום.
כמו כן, מומלץ להוסיף מילה או שתיים לפני הפעילות כדי להכין את הילד אליה. בשיעורי החינוך הגופני, למשל, לפני מסירת הכדור לילד, אמרו לו "אני מוסר לך את הכדור, האם אתה מוכן?". הודיעו בעוד מועד על אירועים העומדים להתרחש, ושמרו על סביבת זמן ומקום קבועה פחות או יותר. ערכו שינויים בהדרגה.
       

נתיב בריחה – פינה מיוחדת המתוכננת עבור הילד או זמן המיועד עבורו, שבהם הוא יכול לבלות ללא התערבות מבוגרים ולבחור לעשות שם כרצונו, מבלי להרגיש שהוא כל העת תחת עיניהם הבוחנות של המבוגרים, הם נתיב בריחה המסייע לילד להירגע ולברוח מהלחצים ומהמתחים הרבים בסביבתו.

דמיון מודרך – השימוש בדמיון מודרך עוזר מאוד לילד. אפשר לסייע לילד ללמוד לבצע זאת בעצמו או להדריכו בשעת השיעור. לילדים יש דמיון עשיר והם אוהבים להתרחק מהמציאות ומהמתחים לעתים קרובות ולדמיין לעצמם את הדברים שהם אוהבים לעשות. הילד יכול לדמיין שהוא מרחף באוויר בחלל, נמצא בקרקעית הים בצלילה, נופש על החול הרך בחוף הים, עם הרוח הנעימה של הים, השמש, רעש הגלים, המים הנוגעים בכפות רגליו וריח אצות הים.
ילדים בעלי הפרעת קשב ממילא לעתים מרחפים ורחוקים מביצוע המטלות בכיתה וכמו נמצאים בעולם אחר. כאן מדובר על קשירת הדמיון המודרך עם למידה וחיזוק מיומנויות נלמדות בכיתה ובאולם הספורט. למשל, ילדים יכולים לקפוץ גבוה יותר ורחוק יותר אם אומרים להם לדמיין שהם "מרחפים באוויר". אפשר להוביל אותם גם לפעילות הרפיה על ידי שימוש בסיפור דמיון מודרך המתאר מצבים נעימים.      
קיימים מצבים שונים של שימוש בדמיון מודרך או בהיפנוזה, כמו ילד שטופח לעצמו על השכם ואומר לעצמו "אני מרגיש טוב", "אני בסדר", "אני שולט או אשלוט בעניינים", "אעשה הכול להצליח". מצבים אלה הם מעין שימוש בהיפנוזה עצמית על ידי נתינת חיזוקים לעצמנו, כאשר אין מי שייתן לנו זאת.

מאמן אישי (Coaching) – דרך חדשה שהושאלה מתחומים אחרים וניתן ליישמה בהצלחה עם ילדים הסובלים מהפרעת קשב. ילדים אלה צריכים מישהו שיסייע להם להתארגן, שייתן להם חיזוקים וטפיחה על השכם מדי פעם, שיסייע להם במשימות וגם ישמש "כחבר". ניתן להסדיר מאמן אישי עם מישהו בן אותו גיל, או מישהו מבוגר ומנוסה יותר. בשיעור החינוך הגופני ובפעילויות של אחר הצהריים, ניתן להסדיר בן זוג אישי לילד לאורך הפעילויות. בחוק לחינוך מיוחד, המעודכן בתוכנית השילוב, נדרש במפורש "מורה מתאם" לכל תלמיד שנקבעה לו זכאות לחינוך משולב, שתפקידו לרכז וללוות את תהליך בחירת המסגרת לשילוב. בתהליך זה, המורה המתאם מלווה את התלמיד והוריו במהלך לימודיו בבית הספר הרגיל, מרכז את הכנת תוכנית הלימודים האישית (תל"א), מסייע בהכנת חומרי לימוד, עורך תצפיות ועוד. מורה זה יכול לשמש גם מעין "מאמן אישי" לתלמיד. שאלו את הילד איך אפשר לעזור לו והקפידו על הרבה חזרות

שאלו את הילד – אסטרטגיה פשוטה ביותר לעזור לילד היא לשאול אותו מהם קשייו ואיך ניתן לסייע לו. ילדים בעלי הפרעת קשב הם בעלי אינטליגנציה תקינה ויכולים בדרך כלל להביע את עצמם היטב.

העמדת גבולות – ילדים ומתבגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז רוצים שנעמיד להם גבולות. הם רוצים שנבנה להם את הסביבה באופן חיצוני, סביבה שהם עצמם רוצים ויכולים להיבנות מתוכה. נוכל לסייע להם בדרך הצבת גבולות וקביעת חוקים וכללים ברורים מה מותר ומה אסור, הצגת תזכורת והצגה מוקדמת של דברים בדרכים שונות.

שימוש בשפה בלתי מילולית – קשר עין יכול להשיב את הילד מחלום למציאות, להעניק לו רשות לשאול או להעביר לו מסר או אישור דומם. עמידה ליד הילד במרחב האישי שלו בכיתה, לפעמים דיה כדי להשתיקו מלהפריע, להניאו מלקפוץ מכיסאו כל העת, או לתת לו חיזוק על התנהגות ראויה. השתמשו בשפת הגוף, בסימנים חברתיים מוכרים כגון חיוך, מצח מקומט, טון הקול והזדמנות לחקות אתכם. לכל ילד יש לפנות בשפה ובכלים המתאימים לו ולחזק את קליטת המידע או המסר המבוקש אצלו.  

 

הדגשת האיכות על הכמות – ילדים בעלי הפרעת קשב מתקשים להשלים משימות, מטלות ושיעורי בית במועד שנקבע. הם לא יכולים לעמוד בדרישות הזמן והלחצים הרגילים. על כן, כדאי להדגיש בעבודתם את איכות העבודה על פני כמותה. חשוב שיבצעו שני תרגילים ויסיימו אותם, מאשר ארבעה תרגילים שרק החלו בהם ולא סיימו. מבחנים הקשורים להגבלת זמן, לרוב אינם נותנים אפשרות לילדים אלה להביע את עצמם באופן יעיל, כך שלעתים יש לתת להם יותר זמן לסיים משימות חשובות (כמו שנהוג, למשל, במבחני בגרות לתלמידים בעלי לקויות למידה). בשיעורי החינוך הגופני, למשל, יש להימנע מתחרויות שיש בהן מגבלת זמן, כי זה לא מאפשר לילדים אלה להראות מה שהם באמת מסוגלים. משימות גדולות גורמות לייאוש כבר בתחילתן, והילד מגיב "אני בחיים שלי לא אגמור את זה", "אני לא יכול", או "אני מיואש מזה כבר מההתחלה". צריך למצוא את הדרך להעריך כמה ילדים אלה מסוגלים לעשות ולעודד אותם להאמין בעצמם. 

השתמשו בחיזוקים מידיים ותכופים – בדקו לעתים קרובות יותר את התקדמות הילד ועודדו אותו. ילדים בעלי הפרעת קשב, יותר מאשר ילדים רגילים, מפיקים תועלת ממשובים תדירים ומיידיים. הדבר מסייע בידם להגיע למטרה הסופית בצעדים קטנים ובטוחים יותר. חלקו את המשימות הגדולות למשימות קטנות ומזוהות יותר. פעילויות המאפשרות חופש פעולה והמתוכננות על ידי הילד מומלצות בחום.

הפרדה בין קבוצות ילדים – נסו להפריד בין ילדים בעלי בעיות בקשב ובריכוז. נסו גם לחלק את הקבוצה הגדולה לקבוצות קטנות יותר. את הילדים בעלי הפרעת קשב, רצוי לפזר בקבוצות השונות כדי לנטרל את הפרעת הקשב.

תנו הסבר לילדים בכיתה על הקשיים של ילדים אלה – חלק מהבעיות בכיתה של ילדים בעלי הפרעת קשב קשורות לתגובות של יתר ילדי הכיתה להתנהגותם "המוזרה". חשוב שיתר ילדי הכיתה יבינו את הבעיות שלהם, יהיו סבלנים ויתייחסו אליהם בכבוד. חשוב להסביר שגם ילדים אלה רוצים להתנהג יפה ולהצליח בכל כמו שאר הילדים, אך הם מתקשים בשל סיבות שאינן תלויות בהם.

חזרות...חזרות...חזרות – חזרות והתנסויות נוספות הן דרך טובה ביותר ללמד ילדים אלה את החומר ומיומנויות שונות, בפרט בתחום המוטורי. יש רק לוודא שהן נעשות בווריאציות שונות כדי שלא ישעממו.

הימנעו ממצבים חברתיים הגורמים למתח – מפגשים ופגישות חברתיות, בפרט בקבוצות      גדולות, לעתים עושים ילדים אלה נבוכים, חשים באי נוחות, לא יודעים או מפחדים מה לומר, או לא יכולים לעצור ולומר דברים שבסוף יכולים לפגוע בהם בשל תגובת הקבוצה. מפגשים קטנים עם חברים מוכרים והכנה למפגשים גדולים יותר יעודדו את הילד להתגבר על בעיות אלה.      

 

רשימת פעילויות מומלצות בתנועה, בפעילות גופנית ובספורט


באופן עקרוני, ילדים בעלי הפרעת קשב לא צריכים להיות שונים מכל ילד אחר וזכותם וחובתם להשתתף בכל פעילות גופנית או אחרת שכל ילד משתתף בה, וזאת בעזרת מורה טוב היודע להתאים את הפעילות הרצויה לילד, באופן שהילד יצליח וייהנה ממנה ובבטחה. למרות זאת, יש מספר פעילויות ומקצועות ספורט שילדים בעלי הפרעת קשב מצליחים בהם יותר.

 

פעילויות ספורט שמאמצות ומשחררות אנרגיה עודפת, שנעדרת או ממותנת בהן התחרותיות, שמאתגרות ומזמינות גירויים, מסייעות לרגיעה ומקנות מיומנויות חברתיות בקבוצה קטנה, מתאימות ביותר לילדים בעלי הפרעת קשב. פעילויות אלה יכולות לכלול טניס שולחן, שחייה, פעילות אירובית, כושר גופני, יוגה, ג'ודו ואומנויות לחימה, דיג, אתלטיקה קלה, התעמלות, ריקוד ומחול.

 

לסיכום, פעילות גופנית המשולבת בדרכי טיפול נוספות, כגון טיפול תרופתי, ביופידבק, וטיפול תזונתי והתנהגותי מביאה לתוצאות טובות הרבה יותר בהתמודדות עם הפרעת קשב, ריכוז ופעילות יתר. פעילות גופנית מאומצת מעודדת את שחרורם של הורמונים שונים למערכת הדם התורמים לשחרורה של אנרגיה עודפת, מביאים למצב רגיעה ולהגברת הקשב והריכוז. השתתפות בפעילות גופנית מוצלחת מעלה את הדימוי העצמי של הילד ומאפשרת הזדמנויות לקשרים חברתיים שכל כך חיוניים לילדים אלה. השתתפות בפעילות גופנית זמינה יותר מאשר יתר גישות הטיפול האחרות וגם לרוב נעשית בחינם או בעלות מינימלית. 


                                   

השימוש בנשימה ממוקדת לסייע לילדים עם הפרעת קשב

 

ילדים בעלי הפרעת קשב לעתים קרובות מראים מאפייני התנהגות כגון כעסים, תסכולים, אימפולסיביות ואי-שקט. בעיות מסוג זה ניתנות לשליטה דרך תרגילי נשימה מתאימים. האסטרטגיה של השימוש בתרגילי נשימה כל כך פשוטה ויעילה, ותוצאותיה מפתיעות אנשים רבים. מטרת הנשימה להעביר חמצן בדרך יעילה מן האוויר לתוך הגוף, ובה בעת לנשוף או להוציא חומרי פסולת כמו דו-תחמוצת הפחמן מן הגוף. תאי המוח שלנו רגישים מאוד למחסור בחמצן ומחסור זה משפיע על פעילות הגוף. חמצן שאנו נושמים יכול לשנות את האופן שבו האדם מרגיש ומתנהג. לפי אמן (2002), אדם כועס, נשימתו מהירה ושטוחה ומגייסת פחות חמצן לגוף. פחיתת זמינות החמצן לגוף אצל אדם כועס, הופכת אותו לעצבני יותר. התוצאה היא השפעה על התנהגותו: הוא מקבל החלטות גרועות, צורח ומאיים להכות את זולתו, מאבד את סבלנותו וכדומה. על מנת לתקן דפוס זה של התנהגות, יש ללמד את הפרט לייעל את נשימתו, ללמדו לבצע נשימה איטית וארוכה, בעיקר באמצעות הבטן. אנשים רבים נושמים דרך החזה בעיקר, וזה יעיל פחות בהכנסת חמצן לסרעפת הריאות. ניתן להביט בתינוק או בגור כלב בשעת נשימה ולראות איך הם נושמים ביעילות כאשר בטנם עולה ויורדת.

     

תרגיל: שכב על גבך. הנח ספר על בטנך ונסה לנשום על ידי שאיפה ונשיפה עמוקה ואיטית של האוויר, באופן שאתה נושם לרוב מהבטן ולא מהחזה. הבט על הספר המונח על בטנך. אם הוא עולה ויורד, סימן שאתה נושם טוב דרך הבטן.

  


ד"ר חזי אהרוני – יו"ר העמותה הישראלית לפעילות גופנית מותאמת; מרצה בביה"ס למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט ובביה"ס להשתלמויות של מועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב; ובעל חברת אדוואנס, לשירותי פסיכולוגיה, חינוך והתפתחות אנוש



תגובות הוסף תגובה
1.מאמר פרקטי שניתן לגזור ממנו עקרונות לעבודה בשטח.איילת הלר- יועצת חינוכית ופסיכותרפיסטית01/05/07
2.מקורות למאמריאירה02/10/07
3.מקורות המאמרהילה רויטמן05/11/08
4.מקורותשירן12/01/09
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש