חפש רק בנושא זה






הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים

לקראת קטע הירידה מהאופניים הצלחתי להוציא החוצה רק את רגל ימין מהנעל. "ממש מקצוען", אמרתי לעצמי. רגל שמאל, לעומת זאת, רצתה להמשיך לדווש – עוד רגע אחד והייתי נופל מהאופניים
  01/11/07
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא

אלעד פלטין

 

ריחות הסיום של עונת הרכיבה 2007 הורגשו באוויר כבר לפני חודש-חודשיים, כאשר המתח צנח סופית לאחר מרוץ "חשיפה לצפון", בו מרבית הרוכבים בקבוצת "DAA מומנטום" הצליחו לתת הופעה פושרת. (יוצאי דופן היו שניים: מרטינה צין קרן, שקטפה את המקום הראשון בעליית נשים ומתן גדולטר, שקטף את המקום השני בספורט).

בכניסתנו לעונת המעבר, ספורט הדואתלון יכול להיות ענף מצוין לרוכבים על-מנת לשמור על מתח שריר גבוה ועל העלאה לדפקים גבוהים גם בפגרה.

 

בעקבות סיבות שונות ומשונות (פציעות, העלות גבוהה של התחרות, חוסר זמן, חוסר כריזמה של המאמן או סתם חשש ואי חשק...) התייצבתי הפעם ביחד עם טריאתלטית צעירה יחידה מקבוצת "DAA מומנטום", בדואתלון רמת השרון.

 

לקראת התחרות הייתי חייב לרוץ כדי שהרגליים ייזכרו במשהו אחד שהן יודעות לעשות יותר טוב מלסובב פדאלים (וגם זה לא 'אגרוייסה מציאה'...). אז הכנסנו לתוכנית איזה אי-אילו ריצות של 3-2 קילומטר לפני כשבועיים, מהן חזרתי מעט מכווץ.

ביום ראשון השבוע פתחתי את תוצאות האליפות משנה שעברה. נוכחתי לדעת שמהירות השיא באופניים הייתה באזור ה- 37 קמ"ש. תוצאות הריצה של הראשונים היו באזור ה- 18 דקות, כך שננסה לרוץ בקצב של 20 ואת האופניים ננסה לסיים ב- 39-38 קמ"ש.

 

תוכנית האימונים לסנדלר היחף

יום שני: 7 קילומטר קלים. כל כך קלים עד שכמעט וחזרתי אחורה בזמן.

יום שלישי: טסט ריצת 5 קילומטר במכון ווינגייט. הפעם אחרונה שבה התחריתי על אותו מסלול "רקונטנט משובח" הייתה לפני 18 שנה באליפות ישראל באתלטיקה לבתי הספר ב- 3000 מטר. נדמה לי שהגעתי לפני אחרון וגיליתי שאני רץ ברמה בינונית.

הפעם התחריתי נגד עצמי, במטרה להחזיק 1:36 דק' בסיבוב של 400 מטר ולנסות ולקבוע זמן של 20 דקות בקירוב. הצלחתי להחזיק רק 1:39-1:42 דק' להקפה, זמן שהביא תוצאה של 21:06 דק'. נצטרך לסבול היטב באופניים...

 

יום רביעי: עם שרירי תאומים תפוסים לחלוטין, נודף ריח משחת "בנגיי" מרפא, בדקתי מה מצב הרכיבה במישור. 8 דקות X 3 פעמים – מקסימום מהירות באזור הסף.

חבול ופצוע, בעיקר מיום שלישי בויינגיט, קיוויתי להתאושש בסבלנות עד יום שבת.

יום חמישי: מנוחה מוחלטת וניסיון כושל להרכיב אירובר עד שהחלטתי לרכוב בלי.

יום שישי: שינוי אחרון ומטופש בכידון, שייתן איזו תנוחה אווירודינמית ברכיבת מישור. ניסיתי לרוץ עוד 2-1.5 קילומטר והבנתי שעדיף לנוח.

 

יום שבת – התחרות

התכנון היה כזה: לנסות ולרוץ 5 ק"מ בקצב של 20:30 דק' ולנסות להוריד בקטע האופניים בהמשך את אותם 2 דקות יקרות.

אבל איזה תכנון ואיזה נעליים... צופר המשאית של מייקי נשמע, כתפיים לא מוכרות נגעו אחת בשנייה, 20 שניות והדופק ב- 180-170. הקצב גבוה מאוד (גבוה מדי?), משהו כמו 3:50 דק' לקילומטר עד לנקודת ה-2.5 קילומטר. הפער מהראשונים היה 30-20 שניות בלבד. אני מרגיש אבל מדחיק את ההרגשה שעוד מעט אני עומד לשלם על כך. קילומטר שלישי – מגיע קיר קטן שמחייב להוריד את הקצב. בעזרת השיניים אני מצליח לשמור על הקצב של 4:36 דק' בקירוב.

 

 

בקטע ההחלפה החלפתי מנעלי טריאתלון לנעלי אופניים (בעודי מחוסר ניסיון בהחלפה תוך כדי רכיבה...). הריצה הסתיימה ב 20:15 דק', אבל ההחלפה ארכה למעלה מדקה (אני לא יודע כמה זה טוב או כמה זה רע).

בתחילת הרכיבה אני מרגיש את שרירי התאומים, נכנס לפוקוס ומתמקד בדיווש אחיד, מהיר וחסר ספידומטר על הכידון בכדי שאדע מהי יעילות המאמץ. אני תופס רוכב מהיר שברח לי בריצה, עוקף אותו אבל הוא ממשיך לשבת... כך גם בהמשך, עד שבשלב מסוים החלטתי לעזוב את אותם רוכבים. סימוני האזהרה רק הפריעו להתרכז, הרי גם ככה אני סובל מהפרעות קשב וריכוז, מה שנתן להם יתרון כפול ומכופל. החלטתי להסתכל קדימה.

כך יצא שהשליש הראשון של הרכיבה היה פושר מבחינת מהירות. השליש השני היה ממוקד יותר והאחרון היה הפושר ביותר – ממנו והלאה הגיע קיר של כושר גופני.

                                                                                                                   

לקראת קטע הירידה מהאופניים הצלחתי להוציא החוצה רק את רגל ימין מהנעל. "ממש מקצוען", אמרתי לעצמי. רגל שמאל, לעומת זאת, רצתה להמשיך לדווש – עוד רגע אחד והייתי נופל מהאופניים.

איכשהו הסתדרתי ורצתי להחליף לנעלי ריצה. הכול יחסית מהיר ויפה, עשר דקות וכמעט שגמרנו... אבל אוי ואבוי, הרגליים מתות כמו שני בולי עץ גדולים, אני מרגיש שאני רץ על סכינים. מרוב כאבים הדופק כמעט ולא עולה.

הקצב הנמוך מתחיל להראות את אותותיו – שני חבר'ה חולפים על פני ביעף, הקצב שלהם מהיר מדי בשבילי. אני מנסה להגביר את הקצב ומפנה את הכאבים אל עבר המהירות. ניר יגודה מאחורי מצמצם את המרחק. שום דבר עד כאן. בקילומטר האחרון אני מצליח להגביר למהירות בה כבר הכאבים כמעט ולא מורגשים, עד לקו הסיום (הריצה הייתה כ"כ איטית עד שדורגתי במקום ה- 30 לעומת המקום ה 17 בחלק הראשון).

 

לסיכום:

אני זוכר מעט מאוד מרוצים או אירועים בהם הצלחתי להביא את דרגת הסבל לרמה גבוהה כל כך כמו בריצת ה- 2.5 קילומטר. גם בגלל זה ניתן לומר שדי נהניתי. מה שאומר שהקטע האחרון נעשה בעיקר מהראש, בלי טיפה אחת של כושר גופני (וחבל).

בנוגע לתחרות עצמה – אירוע גדול, מרשים, צבעוני וססגוני לכשעצמו: למעלה מ- 800 מתחרים. היה הרבה יותר נחמד אם חלק מהמתחרים לא היה עושה דרפטינג.

בנוגע לזמני האופניים של רוכבי הנוער, צריך לשאוף למעט יותר. השתתפות במרוצי אופניים בישראל יעשו בהחלט את העבודה הנכונה בשיפור יכולת סבולת מהירות ובעבודה בדרפטינג (בעיקר במרוצי מישור).

 

האחים אלתרמן ואורי זילברמן כבר עשו זאת השנה. אני מניח שהעצה הזאת יכולה רק להועיל – מומלץ שרוכבי נוער ינסו להתמקד במרוצים קצרים יחסית ולא ארוכים שבהם לטריאתלט צעיר אין צורך, אלא אם הוא במעבר לשנתון של בוגרים). באותה נשימה, מהצד השני נראה שלרוכבי אופניים ענפי ספורט כמו דואתלון יכולים להיות מצוינים לפגרה וליציאה משגרת הרכיבה הרגילה. רוכבי אופניים נוספים שהספקתי לראות בתחרות: דניאל הלסטוך (עולם המים), יוסי בתרפוקר (רוכבי תל אביב) ומור מזרחי (רוכבי תל אביב).

 

 

 

ניתן ללמוד בקורסים החדשים שנפתחו ויפתחו בקרוב בבית הספר למאמנים ולמדריכים במכון ווינגייט:

אלעד פלטין – מאמן קבוצת "מומנטום DAA – רוכבים עם תנופה", רכז קורס מדריכי אופניים בביה"ס למאמנים ולמדריכים במכון ווינגייט. בונה תוכנית אימונים אישית לרוכבי שטח וכביש.

ליצירת קשר: 052-3541563.

 

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
20.10.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן