חפש רק בנושא זה






"אם יש לך חלום, לך אחריו לאורך כל הדרך"

ניקול טרוסמן מפנימיית המחוננים בווינגייט זכתה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית (יורוקיד) בג'רנסי שבאנגליה, בהשתתפות 14 מדינות מאירופה וזאת לאחר שזכתה ב־13 ניצחונות מתוך 13 משחקים. להלן ריאיון חגיגי לרגל ההישג
 
ניקול טרוסמן
ניקול טרוסמן

 

ניקול טרוסמן, רק בת 11, וכבר שלוש שנים אלופת הארץ לגילאי 10 ו־12. ניקול, נחשבת לאחת מההבטחות הגדולות ביותר של ענף הטניס־שולחן. בצוות המקצועי של פנימיית המחוננים צופים לה עתיד גדול במידה ותמשיך להתמיד. השבוע חזרה ניקול מחו"ל עם הישג מרשים ביותר וזאת לאחר שזכתה במקום הראשון באליפות ג'רנסי הפתוחה (עד גיל 13) בהשתתפות 14 נבחרות מאירופה. בפנימיית המחוננים בווינגייט קיבלו את ניקול כגיבורה והכינו לה שלטי עידוד בכניסה לפנימייה.

ניקול מבחינתה לא מתרגשת יתר על המידה מההישג המרשים וכבר מכוונת ליעד הבא שלה – זכייה באליפות אירופה למיני קדטים.

 

 

 

 

צפו בניקול טרוסמן בפעולה ובדברי מאמנה, צקה רטהויז-רז

 

 

בריאיון לאתר מכון וינגייט מספרת ניקול על דרכה בפנימיית המחוננים:

 

איך הגעת לענף הטניס־שולחן?

"כשהייתי בת 6.5 באתי לבקר את אבא שלי, שהעביר שיעורי טניס שולחן בקאנטרי, התחלתי להעביר כדורים וראיתי שכיף – מאז אני שם".

 

אבא שלך הבחין מייד שיש לך כישרון מיוחד?

"לאבא שלי יש משפט מפתח כזה שהוא חוזר עליו הרבה: 'כישרון יש, אבל גם אם את כישרונית מה שחשוב זה האימונים' – אני מסכימה אתו".

 

איך הגעת לפנימייה?

"אבא המליץ לי להצטרף לפנימייה, הבטיח לי שכך אשתפר ואגיע להישגים. הזמינו אותי לבחינות, ראיתי שכיף, שרמת האימונים גבוהה ושמתאים לי – אז באתי".

 

מה היית רוצה לומר על הזכייה באליפות ג'רנסי הפתוחה?

"אני רוצה לצטט את דבריה של מאמנת סרבייה במעמד חלוקת המדליות: 'זה הכול תוצאה של האימונים הקשים ושל העבודה הרבה'".

 

מהם התחביבים שלך?

"אני אוהבת לרקוד, לשחק כדורגל ולשחק במחשב".

 

איך הורייך קיבלו את המעבר שלך לפנימייה בגיל כה צעיר?

"אבא שמח שאקבל את ההכשרה הראויה, לאימא היה קשה להיפרד, היא לא אהבה את זה בהתחלה, אבל עכשיו גם היא מרוצה, בעיקר מההישגים. יש לי אח קטן ואני מתגעגעת אליו מאוד במשך השבוע".

 

איך היית מסכמת את היתרונות של השהייה בפנימייה – רווח מול הפסד?

יתרונות – "אני מקבלת אימונים ברמה גבוהה מאוד, אני מגלה דברים רבים שלא ידעתי על עצמי, על האומץ שלי ועל היכולת".

חסרונות – "לפעמים יש לי משבר אחרי אימונים לא טובים, אני מרגישה שאני לא משתפרת ואני חושבת לעצמי מה אני עושה פה, אני לא אצליח, לא יצא ממני כלום – אבל אין לי הרבה ימים כאלה. בקרית־אתא ביליתי יותר עם חברים, אבל כאן צריך לחשוב רק על כיוון אחד".

  

מה לדעתך היה ההישג הגדול ביותר שלך עד כה?

"רגע השיא מבחינתי, היה מקום ראשון בסאטליט, סבב תחרויות בצ'כיה, בסלובקיה ובפולין. שם ניצחתי ילדות שלא שיערתי שאוכל לנצח".

 

את אוהבת לנסוע לתחרויות בחו"ל?

"חו"ל מעייף אבל שם אני מגלה לפעמים קושי וגם את הדרך להתגבר עליו".

 

את הילדה הצעירה ביותר השוהה כרגע בפנימייה – איך ההרגשה?

"יש רק עוד ילד אחד שהוא כמעט בגילי (גדול ממני בשנה), בהתחלה פחדתי שהילדים הגדולים ינצלו את מצבי בשביל למנוע ממני דברים כמו גישה לעמדות המחשב במועדון, אבל בסופו של דבר הגדולים אימצו אותי כמו אחות קטנה ודואגים לי, חלקם משמשים לי ממש אבא ואימא במהלך השבוע. מבחינת הביטחון העצמי שלי והחוצפה אני ממש לא קטנה והילדים כבדיחה הופכים אותי לפעמים למקרה משמעתי שדורש טיפול אצל מנהלת הפנימייה".

 

בעצם, יש לך שני מאמנים: אבא וצקה, איך היית מתארת את העבודה עמם?

"צקה המאמן שלי בפנימייה הוא ידיד לחיים שמדבר אתי על כל מיני נושאים. יש הבדל גדול בין אבא (סרגיי טרוסמן) כמאמן לבין אבא  כאבא: כשאני באה הביתה בסופי שבוע אז הוא אבא שלי, אבל במגרש הוא לא אבא הוא מאמן שפשוט יש לנו אותו שם משפחה".

 

מה החלום שלך?

בטווח הקרוב – "רוצה להתחרות בשחקניות הכי טובות ולזכות במקום ראשון באליפות אירופה במיני קדטים". בטווח הרחוק – "להיות אלופה אולימפית ולהביא הביתה מדלייה, ולהיות הכי טובה בעולם בטניס שולחן".

 

היית רוצה להעביר איזה מסר לספורטאים ולילדים בכלל?

"כן, אם יש לך חלום, אל תוותר עליו לך אחריו לאורך כל הדרך".

 

מאמנה בנבחרת ישראל, צקה רטהויז-רז, שהוא גם מזכ"ל האיגוד צופה לה עתיד גדול במידה ותמשיך להתמיד: "התחלנו את הפרויקט של המחוננים בטניס שולחן בחודש ספטמבר בהשתתפות מספר בנים ובנות. אין ספק שההישג של ניקול, שהיא רק בת 11, לזכות במקום הראשון בתחרות פתוחה באירופה הוא הישג מאד משמעותי. ניקול יכולה להגיע רחוק אבל ההתקדמות שלה תלויה בשני דברים עיקרים, הראשון הוא עבודה קשה גם מעבר לשולחן  והיא כוללת: אתלטיקה, אימוני כושר, אקרובטיקה שחייה ועוד. הדבר השני והחשוב ביותר הוא המשמעת העצמית וזה אומר שהיא תצטרך לעבוד קשה גם מעבר לשעות האימונים כדי לחזק את נקודות התורפה שלה. משמעת עצמית היא גם לכבד את המאמנים, את המורים ואת כל הסובבים אותה. חשוב שהיא תדע לשמור על צניעות וגם כשמגיעה לאיזשהו הישג, שתבין שזה לא סוף הדרך ושיש להמשיך ולעבוד קשה. כמו כן חשוב גם שניקול תשתתף בכמה שיותר תחרויות, אבל לזה איגוד הטניס־שולחן צריך לדאוג. אם כל הנתונים שהזכרתי יתמלאו ניקול יכולה להגיע למדליה אירופית לגילאי קדטים ונוער ואולי אפילו להיות טובה יותר ממרינה קרבצ'נקו שיכולה לשמש לה כמודל, בכל מה שקשור לעבודה קשה, להתנהגות ולמשמעת עצמית". 



תגובות הוסף תגובה
1.ניקול מת עליך!!! (לת)יאיר22/12/10
מבדקים תפקודיים בפיזיותרפיה

תזונה נכונה לספורטאים מתבגרים