חפש רק בנושא זה






תכנית האימון האולימפית

השנה ייערכו המשחקים האולימפיים בסין, משחקים אלה הם תוצאה של תכנון רב־שנתי ובעיקר ארבע־שנתי של הספורטאי התחרותי. מטרת העל של התכנית האולימפית היא כמובן הגעה להישג השיא במשחקים האולימפיים

  08/07/08
מאמרים נוספים בתחום
האם יוסיין בולט היה יכול להשיג תוצאה טובה יותר?
הג'ודוקא, אריק זאבי, התקווה הגדולה לשמוע את התקווה בבייג'ין
מים עכורים – פרשיית הסימום של השחיין מקס ג'ייבן
טור אישי מקליפורניה
מאמרים נוספים בתחום
חותרת, מתמידה ומשתפרת
המשחקים האולימפיים - הדור הבא
מיליון כדורים, עיניים למטרה. סטריק
אליס שלזינגר. תקווה שמוכנה להתממש
המעטפת המפנקת של הסגל האולימפי
מאמרים נוספים בתחום

ד"ר מרק ורטהיים

 

הצופה רואה באולימפיאדה ביצועים בזמן אמת, אך מאחורי ביצועים אלה עומדים היום צוותי אימון בתחומים שונים מדעיים ויישומיים, כאשר המטרה היא מיצוי הפוטנציאל בזמן נתון.

משחקים אלה הם תוצאה של תכנון רב שנתי, ובעיקר 4 שנתי של הספורטאי התחרותי למשחקים האולימפיים, היא חלק ונגזרת של התכנית הרב־שנתית ומתייחסת בעיקר לשלבי האימון המתקדמים יותר, דהיינו לתחרותי-הישגי ובעיקר לספורט צמרת.

 

התכנון ה־4 שנתי מחולק לתכניות שנתיות השונות אחת מרעותה ואלו מחולקות לתקופות ומחזורים. אפיון המחזורים מתייחס לנושאים מרכזיים, המבוססים על מטרות ותכנים שונים (סוגי תרגילים) הנבדקים בתהליכי אימון, כאשר היעד המרכזי הוא כמובן המשחקים האולימפיים (ורטהיים 2004).

 

כאמור קיים שוני בתכניות השנתיות במהלך התכנית ה־4 שנתית המתאפיין, בעיקר בתקני העמסה – היקף ועצימות – ובהתפתחותה לאורך השנים בתקני העמסה נוספים: משך, תדירות ועצימות. המיקוד העיקרי הוא במרכיב הייחודי של המקצוע בו מתכונן הספורטאי להשתתף באולימפיאדה וכפועל יוצא מכך, עלייה הדרגתית במספר התחרויות בהן משתתף הספורטאי וברמתן.

התכנון האולימפי הוא סוגייה נכבדת במדעי ותורת האימון, כאשר השאלה המרכזית היא כיצד ניתן לקיים תהליך של מערכת ניתוב וויסות (ורטהיים 2004) ל־4 שנים, בעזרת אימונים ותחרויות.

לדוגמא Politstschvic (1993) אפיין את ההעמסה באימונים אצל רוכבי אופניים בתכנית האולימפית בעזרת תקני העמסה הבאים: 

  • הכנה גופנית כללית (AKV) בשעות
  • הכנה גופנית ייחודית (SKV) – בק"מ
  • מספר ימי האימון
  • מספר יחידות האימון
  • היקף האימונים בשעות (h)
  • היקף התחרויות (בק"מ)
  • מספר ימי התחרויות
  • כניסות לתחרות (ביום תחרות משתתף הספורטאי ביותר מתחרות אחת) 

בתכנית ההכנה לאולימפיאדה היקף האימון אינו המדד הבלעדי להתקדמות הספורטאי. עצימות האימון מהווה מדד נוסף לאיכות האימון. כך למשל מדידת עצימות האימון תיעשה על פי דופק והתקדמות הספורטאי (רוכב אופניים) בכל אחת מ־4 השנים של התכנית האולימפית.

 

תכניות אלו ואחרות, כמו בענף ההתעמלות והאתלטיקה מצביעות על עלייה הדרגתית בכמות האימונים בכל שנה לקראת המשחקים האולימפיים. עלייה זו באה לידי ביטוי בהיקף האימונים תחילה ולאחר מכן בעצימות. מספר יחידות האימון הרב ומסגרות האימון השונות (קבוצות, ליגה, מועדונים ועוד..) מחייב חשיבה מורכבת ותכליתית, עצימות האימון מחייבת יחס נכון בין עומס ובין התאוששות, ואילו בניית האימון, פרופיל זמני התחרויות וצורות העמסה, באופן הדומה למשחקים אולימפיים כאשר מודל התחרויות זהה לזה של תחרות אחת או מספר תחרויות.

 

התכנית ה־4 שנתית (מחזור אולימפי) , כמו כל תכנית אימון, מטרתה לבנות אסטרטגיה סדרתית וסימולטנית, שמתחילה במסקנות שהופקו במשחקים האולימפיים האחרונים ובמבט למשחקים לאחר בייג'ין. כל האסטרטגיה של תכנון תחרויות ואימונים מבוססת על ההגעה לשיא בשנה האולימפית ובמשחקים עצמם. כך למשל, התכנית האולימפית לאצנים בשנת המשחקים האולימפיים  מתייחסת יותר לעלייה בעומסים דרך תחרויות כאשר לפני שנה זו התכנית הייתה מבוססת על השינויים הגופניים מרכיבי כושר גופני והעמסה. השנתיים הראשונות בהכנה האולימפית מתוכננות כך שניתן לשנות את הטכניקה/טקטיקה של האצן ולכן מרכיב ההישגים בתחרויות בשנים אלו (הראשונות) הוא חשוב אך לא מרכזי. בשנה השלישית והרביעית הדגש העיקרי הוא על התקדמות בהכנה לתחרויות, בהישגים בתחרויות ועל ביצועים מושלמים בתהליך מובנה והדרגתי.

 

סיכום עיקרי התכנית האולימפית

 

הכנת תכנית אולימפית מדגישה את המדדים השונים לבחינתה, תוך התייחסות לכך שעליה להיות מדורגת בכל גורמי ההישג (ורטהיים 2004).ניתן להצביע על שוני מהותי בתכנית של השנתיים הראשונות לעומת אלו שאחריהן בעיקר בהיבט הטכני. ההיבט הגופני בכלל והעמסה באימון ובתחרויות, מצביעים על עלייה הדרגתית במספר התחרויות ובעיקר עלייה משמעותית בהשתתפות בתחרויות חשובות, כמו אליפות העולם, תחרויות גרנד פרי או תחרויות הזמנה למיניהן בענפים ובמקצים שבהם יתחרה הספורטאי נגד אלו המהווים גורם משמעותי בעולם בענף ספורט מסוים ומולם הוא עשוי להתחרות גם במשחקים האולימפיים. כך תהווה התחרות עצמה אתגר משמעותי לספורטאי והכנה מנטלית מצוינת לתחרות האמתית המשחקים האולימפיים.

 

מטרת העל של התכנית האולימפית היא כמובן הגעה להישג השיא במשחקים האולימפיים. מכאן שהתכנון הארגוני מתודולוגי של ההכנה ב־4 השנים חייב להיות מובנה בהדרגה כך שיביא את הספורטאי לשיא בזמן הנכון. הכוונה היא בעיקר להכנה בתחום הפיסיולוגי־גופני יישומי (בעיקר דרך שיטות אימון נכונות) המבוססות על עקרונות האימון בתכנית מסגרת נכונה ובאחוזים נכונים של גורמי ההישג (פידלר למשל 2004), אפילו אם מדובר על אימונים או תחרויות בשעות או בתנאים שבהם יתחרה במשחקים עצמם, ובתחום המנטלי כמו התמודדות והכרת היריבים עמם יתמודד במשחקים.

 

ניתוח התכנית האולימפית לאחר המשחקים

 

תקופה קצרה לאחר גמר המשחקים האולימפיים נערכים במדינות מתוקנות, ניתוחים של הציפיות, התכנית וההישגים. השאלה המרכזית בניתוח מעין זה היא באיזו מידה השפיע התכנון על ההישגים בכלל, ועל הישגי הספורטאי/ים בענף ספורט מסוים בפרט.

 

בניתוח מעין זה, עולה לעתים קרובות השאלה, למה לא הגיע הספורטאי לשיאו במשחקים האולימפיים לפי התכנון. שאלה זו ואחרות מחייבות ניתוח רב תחומי מעמיק ואובייקטיבי, המתבסס על השוואה למדינות אחרות מבחינת ההישגים ותהליכי אימון. שאלה מרכזית נוספת העולה בניתוח מעין זה היא, האם ההשקעה הכלכלית בענף ספורט או בספורטאי הישגי מסוים הייתה כדאית בראייה של מתן תמריץ לקידומו של ענף או מקצוע ספורט ייחודי בנוסף עולה השאלה של הליווי המדעי ובעיקר המלצות ויישום.

 

תופעת המתאזרחים במשחקים האולימפיים

 

ראוי לציין כי במשחקים האולימפיים האחרונים צפינו בספורטאים רבים שהופיעו וייצגו מדינות שבהם לא גדלו ולא התאמנו (גם בישראל). לספורטאים אלו קוראים "מתאזרחים", למעשה ספורטאים שהחליטו לשנות את אזרחותם או בעלי אזרחות כפולה, על מנת לקבל תנאים טובים יותר למצות את יכולתם הספורטיבית, מאשר במדינת ה"אם" שלהם. לכל מדינה יש את החוקים שלה ופרק זמן מינימלי על מנת לקבל אזרחות, וכמו כן בכל מקצוע ספורט יש את החוקים שלו, הנקבעים על ידי ארגון הספורט הבינלאומי של אותו מקצוע. האם ספורטאים אלה מהווים מודל לחיקוי במדינה אותה הם מייצגים?

 

בכדי לקבל תשובה לשאלה זו יש להתייחס לתכנון האולימפי בהיבטים הבאים:

  • היחסיות הכמותית של "המתאזרחים" בסגל האולימפי
  • היחסיות של "המתאזרחים" בייצוג בענף ספורט מסוים במשחקים
  • מספר ענפי הספורט המיוצגים על ידי המדינה 

ניתן לראות את ישראל כחריגה בהיבט ה"מתאזרחים" על רקע חוק השבות, דהיינו רצון לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, לא רק על רקע ספורטיבי אלא על רקע לאומי, אך אין שוני בהיבט שספורטאים אלו לא התאמנו וגדלו במדינה אותה הם מייצגים.

 

תכנון אולימפי המביא בחשבון גם נקודות אלו, מחייב לא רק תכנון ל־4 שנים, אלא תכנון ארוך טווח יותר לשלוש אולימפיאדות, דהיינו ל־12 שנה (מודל שלבי האימון ורטהיים 2004).

תכנון שכזה יגדיר שלוש קבוצות של ספורטאים בסגל האולימפי: 

  • ספורטאים בתחילת הקריירה הספורטיבית הבינלאומית ובעלי נתונים/פוטנציאל להגיע באולימפיאדות הבאות להישגים הגבוהים ביותר. הם יהוו את הסגל האולימפי העתידי
  • ספורטאים שהם "באמצע" הקריירה הספורטיבית הבינלאומית שלהם, והאולימפיאדה הקרובה תהיה הראשונה או השנייה בה הם משתתפים, ומהיבט הגיל הם בעלי יכולת ותפקוד עכשווי המאפשרים להם להשתתף באולימפיאדה נוספת (שנייה או שלישית)
  • ספורטאים שהם "בסוף" הקריירה הספורטיבית הבינלאומית שלהם, והאולימפיאדה הקרובה תהיה האחרונה שלהם. השתתפותם נובעת מעצם התוצאות הנוכחיות וקביעת המינימום האולימפי. לגוף האחראי מקצועית ברור שהתפקיד של ספורטאים אלו הוא בעיקר במישור ההמשכיות והמסורת. בדרך כלל ספורטאים אלו הם מעין מלווים של ספורטאים צעירים מאותו ענף, המשתתפים לראשונה במשחקים האולימפיים (ספורטאים מקטיגוריה א')

המשחקים האולימפיים בשנים האחרונות הציגו מדינות רבות שבנו סגל אולימפי בשיטה זו, אם כי נראה כי הקבוצה השלישית של מסיימי הקריירה הספורטיבית בלטה במיוחד, לאור זאת שרבים הספורטאים שזו להם ההשתתפות השלישית או הרביעית במשחקים. כלומר, ספורטאים אלו הצליחו להשתתף בגילאים צעירים במשחקים לראשונה בחייהם, ובתהליך אימון רב־שנתי מוצלח, הצליחו לשמר את בריאותם ויכולתם לאורך שנים רבות ולהשתתף במשחקים נוספים.

 

בניית התשתית האולימפית

 

התכנון האולימפי האופטימלי איינו מתייחס אך ורק לספורטאים האולימפיים. בכדי שיהיה תכנון רב־שנתי אולימפי דרושה תשתית אולימפית. תשתית אולימפית כוללת לא רק ספורטאים על פי החלוקה כמוזכר מעלה אלא גם תכנית מגיל צעיר עם מודעות אולימפית (מודל צעירים לאולימפיאדה בגרמנייה למשל): 

  • תשתית של הבנה וידע על הרעיון האולימפי, חומרי לימוד העוסקים במשחקים האולימפיים, מורים לחינוך גופני המלמדים בבתי הספר את ההיבטים ההיסטוריים, החברתיים התקשורתיים והכלכליים של המשחקים
  • ספורטאים צעירים כישרוניים בענפים אולימפיים מועדפים בכמות המצדיקה "השקעה אולימפית" עם צוות נבחר לליווי ספורטאים אלו
  • מרכזי אימון אולימפיים המאפשרים תכנון ביצוע ובקרה של אימונים ברמה אולימפית
  • מאמנים למסגרות אולימפיות מגילאים צעירים עד למאמני נבחרות אולימפיות
  • קיום תחרות שנתית לצעירים מוכשרים העומדים בקריטריון הנקבע מראש. התחרות היא מיני אולימפיאדה והספורטאים לא מייצגים בה אגודות ספורט. מסגרת תחרותית כזו קיימת היום במערב גרמניה (Jugend Trainiert fuer Olimpia) והייתה קיימת בעבר בארצות מזרח אירופה
  • מסגרת תמיכה כלכלית, חינוכית המאפשרת תכנון עתידי של קריירה ספורטיבית ל"ספורטאים אולימפיים". מסגרת זו תאפשר לתכנן את השילוב בין הספורט התחרותי, ההישגי ובין הכשרה לחיים שלאחר הקריירה הספורטיבית 

לסיכום ניתן לאמור כי ההכנה האולימפית איננה מתחילה ומסתיימת במשחקים אולימפיים אלה או אחרים ובספורטאי זה או אחר. הרעיון האולימפי בגישתו המודרנית הכלכלית, החברתית והתקשורתית, חייב להיות חלק בכל ארגון בו הספורט ו/או החינוך הגופני מהווה בו נושא מרכזי. רק התייחסות כוללת שכזו מצביעה על תכנון אסטרטגי ברמה לאומית של מדינה הרוצה לתת לספורטאים שלה את הכלים להצליח במשחקים האולימפיים.

 

מרק ורטהיים ד"ר במדעי הספורט מבית הספר הגבוה למדעי הספורט בקלן שבגרמניה, DSHS, ראש תחום תורת האימון בביה"ס למדריכים ולמאמנים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש