חפש רק בנושא זה






"לפעול מתוך אהבה וכנות" – רחל זולברג

בשנת 1987 פתחה רחל זולברג את הקורס הראשון בארץ למדריכי יוגה בבית הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן בווינגייט. בשנים ההן מעטים ידעו על היוגה והיא נתפסה כמשהו זר וקצת מאיים – להלן ריאיון חגיגי עם רחל – דמות מפתח בהיסטוריה של היוגה בארץ
  01/11/08

רחל זולברג התחילה את דרכה ביוגה בתל אביב אצל מורתה האהובה, גברת ריסקין. בשנת 1965 צדה עינה מודעה בעיתון המבשרת על ביקורו הראשון של סוואמי ונקטסאננדה בישראל. הסוואמי הגיע לארץ בסיוע משרד החוץ הישראלי, ואף נפגש עם דוד בן גוריון שהתעניין בתורות המזרח. באותם ימים היוגה בישראל הייתה בחיתוליה, ונחשבה לתחום זר ומוזר. עם זאת ביקורו של הסוואמי עורר עניין רב ועשרות אנשים באו לפגוש אותו וללמוד ממנו. רחל זולברג הייתה ביניהם. המפגש עם סוואמי ונקטסאננדה היה כה חזק ומשמעותי עבורה, עד כי הוא שינה לגמרי את מסלול חייה. סאוומיג'י הרעיף עליה ידע ואהבה, ובסיום הקורס נתן לה תעודה שמסמיכה אותה כמורה. רחל החלה ללמד יוגה במסירות יוצאת דופן, ראתה בזאת שליחות מהמעלה הראשונה, והפכה למורה גדולה בזכות עצמה. במהלך השנים הסוואמי הפנה אותה אל בכירי מורי היוגה בעולם, ובהם ב.ק.ס איינגר, ושרי דסיקצ'ר שתלמד אף מהם. באותה תקופה רחל אירחה כל יוגי שהגיע לישראל, למדה ממנו וארגנה עבורו שיעורים וסדנאות. עם השנים היא הקימה את ארגון מורי היוגה בישראל, צירפה את ישראל לארגון היוגה האירופי, ואף פתחה את קורס מורי היוגה הראשון בארץ שמתקיים עד היום בבית הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט. רחל הקימה דורות של תלמידים והכשירה מאות מורים ליוגה. בזכותה היוגה הגיעה לכל הגילאים, המגזרים והישובים בארץ.

 

יוגה ויניאסה מהי?

הגישה לפי  שרי דסיקשר – אומרת שיש להתאים את היוגה לצרכיו של האדם האינדיבידואלי, לפי גילו, מקצועו, מקום מגוריו, יכולתו ומגבלותיו. אם פרמטרים אלה ידועים, יש אפשרות להשתמש בהם ולהתאימם לצרכיו של התלמיד.  "אנו מתחילים מהמקום שבו אנו נמצאים ומתקדמים צעד אחר צעד בהדרגה לכוון המטרה",  כמו כן: "לא התלמיד יתאים עצמו ליוגה, אלא, יש להתאים את היוגה לתלמיד ולפי צרכיו", אומר שרי דסיקשר. עלינו לבחור את הכלים המתאימים ולא לבנות סגנון הכופה את עצמו על המתאמן. בבנייה נכונה של האימון – בעזרת מורה – המתאמן חווה שיפור הדרגתי במצבו הגופני, הנפשי והרוחני. האימון בשיטת הוויניאסה נעשה בתיאום תנועה ונשימה, היינו, אורך התנועה כאורך הנשימה. בצורה כזו המחשבה מרוכזת בגוף ובנשימה, כתוצאה מכך נוצר חיבור בין הגוף, הנשימה והמחשבה או הגוף, הרוח והנפש, המביא אתו הרגשת הרמוניה פנימית.

המתאמן מתחיל לפי מצבו האישי העכשווי, קובע לעצמו את משך הזמן שיש בידיו להקדיש לאימון, ומהי המטרה שאליה הוא שואף להגיע (למשל, להשתחרר מכאב, להתחזק, לשפר גמישות, לשפר יציבה, להשיג שלווה ושקט פנימי, או – אולי הוא ספורטאי ורוצה לשפר את איכות ביצועיו בעזרת היוגה). כך, במהלך האימון הוא מתקדם בצעדים קטנים ובטוחים לקראת השגת מטרתו.

  


כנס יוגה, לונדון 2010: רחל זולברג מקבלת תעודה מדסיקשר

 

רחל משיבה לשאלות

 

ש: איך גילית את היוגה?

ת: : " יום אחד כאשר טיילתי עם בני האמצעי הקטן, נעצרתי ליד חנות ספרים וראיתי את הספר "יוגה ובריאות" מאת ס.ייסודיאן ואליזבת האיך, נכנסתי וקניתי את הספר – מיד הבנתי שעלי למצוא מורה. למצוא מורה ליוגה בארץבשנת 1957 לא היה דבר קל, אך "כשאוזן התלמיד כרויה – מופיע המורה" ואכן כך זה היה, מצאתי את מורתי הראשונה רחל ריסקין שעמה למדתי במשך 7 שנים. מורתה של הגב' ריסקין הייתה אינדרה דבי התלמידה המערבית הראשונה של קרישנמצריה – אביו של המורה העכשווי שלי, דסיקשר.

 

בקבוצה שהתאמנתי בה היו כשישה או שבעה תלמידים, אחדים מהם היו רופאים. המורה החדירה בקבוצה שמחה ורצינות גם יחד. באותן שנים התמחיתי בעיקר בתרגול האסנות בצורה נכונה ופחות בצדדים הרוחניים של היוגה".

 

ש: איך הסתדרת כאם וכמורה ליוגה?

ת: "במקום שמתייחסים ברצינות לפעולה אין לקשיים שום משמעות. כך התייחסנו: אני, בעלי וילדיי ברצינות לנושא היוגה והצלחנו להתגבר על קשיים. בעלי וכן ילדי עזרו לי הרבה. בעלי תמיד תמך בי בכל הנסיעות שלי להודו: טיפל בילדים בתקופות אלה ודאג לפרנסת המשפחה ברווחה".

 

ש: מי היו המורים הראשונים ומאיזה שושלת?

ת: "המורה והגורו העיקרי שלי היה סוואמי ונקטסננדה, והייתי תלמידתו במשך 18 שנים. סוואמיג'י כפי שקראתי לו היה מזכירו ויד ימינו של ד"ר סוואמי שיבננדה שהיה רופא ויסד את DIVINE LIFE SOCIETY. 

ברישיקש.

 

כרופא וכגורו, ד"ר סוואמי שיבננדה היה ידוע ביכולתו הנפלאה לעזור, הוא כתב הרבה ספרים ומצא דרך ללמד, בעיקר את איש המשפחה, איך לקדם את בריאותו הגופנית והנפשית דרך יוגה. הוא ידע שלאיש משפחה אין יותר מדי זמן ליוגה וערך תכנית מצוינת, כזו שאפשר היה לבצעה בקלות.

 

הגורו שלי, סוואמי ונקטסננדה, רצה מאד שאלך ללמוד אצל דסיקשר, בנו של קרישמצריה, כדי שיהיו לי הכלים ללמד אנשים לתרגל יוגה לפי צרכיהם ויכולתם ולא את התנוחות המושלמות כפי שהן כתובות בספר – ואשר לא כולן מתאימות לכל אחד. עשיתי כדבריו ונסעתי להודו למורה דסיקשר, וגם לאחר מותו של סוואמיגי אני תלמידתו הנאמנה של דסיקשר".

 

ש: איך ומתיי פנו אליך ממכון וינגייט בבקשה ללמד יוגה?

ת: "בשנת 1987 העברתי קורסים להכנת מורים ליוגה בקאנטרי בתל־אביב. באותו זמן הגיע אליי מר אילן קוגוס שהיה אז מנהל אדמיניסטרטיבי בווינגייט, השתתף בשיעור שלי ולאחר מכן שוחח אתי ואמר לי שהוא מציע שאבוא ללמד את קורסי המורים בבית הספר למאמנים ולמדריכים בווינגייט. הבנתי את חשיבות העניין והסכמתי. מאז ועד היום הקורסים מתפתחים והולכים ובהצלחה רבה".

 

ש: מה דעתך על הקשר בין יוגה ובריאות?

ת: "הקשר בין יוגה לבריאות הוא מוכח, ברור וידוע. בעזרת התנוחות, הנשימה, החשיבה החיובית, המדיטציה, השירות לזולת ועשיית הטוב".

 

ש: מה דעתך על הקשר בין יוגה ובין שינויי תודעה?

ת: "אין ספק שמי שמתרגל יוגה יכול להבחין בשינוי תודעתו ממצב מסוים למצב טוב יותר, כזה שמאפשר לו לפעול מתוך אהבה וכנות".

 

ש: איזה שינוי אישי עברת בעקבות תרגול והוראת היוגה?

ת: "שינויים רבים עברתי במהלך חיי שקשה למנותם... כשאתה מלמד, אתה הוא הלומד. כשאתה מרצה, יש אחד שלבטח מקשיב ושומע והוא הוא א ת ה".

 

ש: דורות של תלמידים עברו תחת ידייך מה את יכולה לומר על יחסי הגומלין מורה תלמיד והאם יש לך

הרגשה שהבטחת את המשך דרכך ויש לך יורשים וממשיכי דרך?

ת: "לגבי ההמשכיות בוודאי יש חלק שיצא נשכר. אני מאמינה שמה שעושים בכנות ומכל הלב מכה שורשים".

 

ש: מה דעתך על התפשטות המודעות ליוגה בישראל, על המורים, על ההוראה, על המכונים, על המרכזים ועל הקניונים ליוגה? 

ת: "התפשטות המודעות ליוגה החלה עם התרחבות תרבות הפנאי, שהסמן העיקרי שלה היה התפשטות תופעת הקאנטרי קלאב, שאיפיינה את שנות ה־80. כיום, זוהי תופעה קיימת, אני מקווה שרק טוב יצא ממנה".

  

עמיתים מספרים על רחל

 

בעזרתה של רחל מצאתי את ייעודי בחיים – ליאורה קסטנבוים

את רחל הכרתי באמצע שנות השבעים. אני ובני משפחתי נהגנו ללכת לת"א קנטרי קלוב, ה"קנטרי" הראשון בארץ. השתתפתי בהרבה מאוד חוגים וביניהם כיתת יוגה בהדרכת רחל זולברג. אהבתי את האופטימיות של רחל, החיוך וההקשבה, את העידוד שהיא העבירה ומעבירה לכל תלמידיה. תמיד יש לרחל משהו טוב לומר. מרגע שהתחלתי לתרגל יוגה פרשתי מיתר החוגים והעמקתי בתכנים של היוגה עד אשר הציעה לי רחל לבוא ולהשתתף בקורס מדריכי יוגה אשר התקיים בת"א בסטודיו שלה, בחסות ארגון מורי היוגה. הוכשרתי כמדריכת יוגה בשנה 1986, לא חשבתי לצאת וללמד יוגה אלא להעשיר ולהרחיב את ידיעותיי בנושא היוגה, אולם במהלך הקורס ולקראת סיומו חשתי צורך עז להדריך. בעזרתה של רחל ובעזרת היוגה, מצאתי את ייעודי בחיים. אני אוהבת את המקצוע ושמחה לצאת וללמד. בשנת 1989 הציעה לי רחל לבוא ולהצטרף אליה לווינגייט בקורסים להכשרת מדריכי יוגה.  התרגשתי וחששתי, אזרתי אומץ ונכנסתי לתפקיד אותו אני ממלאה עד היום. במהלך השנים מורתי רחל הפכה להיות חברתי. אנחנו יוצאות להשתלמויות יוגה, מעלות סוגיות בנושא היוגה ומצליחות לשלב את היוגה בחיי היומיום. יצאתי נשכרת, על כך אני מודה לרחל.

 

קסטנבוים ליאורה – מורה בכירה, רכזת תחום היוגה בווינגייט בבית הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן. 

 

השראה עצומה – פרייה הרט

פגשתי את רחל זולברג לראשונה בשנת 1973 בסדנת יוגה בהרי יהודה. הייתי תלמידה חדשה שבאה מלאת סקרנות לפגוש יוגי בשם סוואמי ונקטסאננדה. ראיתי אדם הודי נאה לבוש גלימה כתומה יושב על הדשא נינוח ומלא חיים. סביבו הייתה תכונה רבה. אנשים ניגשו לברכו, והוא שאל לשלומם, התבדח אתם והתחבק אתם כמו עם בני משפחה קרובים. ביניהם בלטה אישה צעירה, יפה וקורנת שבאה עם בנה הקטן עטור התלתלים. הסוואמי יצא מגדרו מרוב שמחה לראותם. הוא חיבק את רחל ונישק את גילי, הושיב את הפעוט על ברכיו והשתעשע עמו, ורחל ישבה למרגלותיהם ועיניה בורקות מאושר. בחכמתה הרבה השכילה רחל לשלב את היוגה בחייה באופן כן, אמתי ומושלם, עבורי היא מהווה סמל למי שמקצועו, תחביבו ועיסוקו הפכו לאורח חייו, ועבור כולנו (מורי היוגה) היא מקור להשראה עצומה.

 

פרייה הרטפרייה הרט, מורה ליוגה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בלימודי הודו, מתרגמת וכותבת.

 

ללכוד הזדמנויות זיכרונות ילדות, גיל זולברג

מבחינתי כילד, עולם היוגה של אימא שלי התחיל כשלפני בערך ארבעים שנים שכונה שלמה בגבעתיים הוכתה בתדהמה, כשנכנס לחדר המדרגות של מחוזות ביתנו איש כתום, קירח, עם כפכפים מעץ. אתם מבינים, לכל הילדים בשכונה באו כל מיני אנשים לביקור אבל רק אלי הביתה הגיעו אנשים כתומים שהולכים לאט,,, ויש להם כפכפים מעץ.

 

היו עוד כל מיני הבדלים בתחום האורחים של החברים שלי מהשכונה, למשל השמות: לכל הילדים הגיעו ברקוביצ'ים, קמינסקים, לווים, כוהנים, ורק אלי הגיעו אנשים עם שמות ארוכים ארוכים, שנגמרים ב... "נאנדה"

אף ילד לא זכה לנאנדה אחד שיעמוד בפתח ביתו, לי לעומת זאת היו נאנדות בשפע.

 

והיה עוד הבדל אחד במשטחי הדריכה הפרושים בסלוניהם הצפופים של חברי לשכונה, אצל אחד שכב על הרצפה שטיח, בסלון ביתו של חבר אחר היו פרושות מחצלת או שתים, אבל אצלי, אצלי בבית שכבו על הרצפה אנשים,,, המון אנשים והם לא סתם שכבו הם שכבו במגוון פוזיציות, שצריך לשתות חצי בקבוק טקילה על מנת למצוא את המילים היצירתיות לתאר אותם

 

ביום האם כשהמורה הייתה שואלת את הילדים מה עושה אימא, הכול היה זורם בנעימים עד שהיו מגיעים אלי.

הילדים היו עונים – אימא שלי עובדת בבנק, אימא שלי רופאה, אימא שלי עובדת בחנות, אימא שלי עקרת בית, ואז כשהגיע תורי מצאתי את עצמי אומר: "אימא שלי היא מורה ליוגה..." ואז תמיד היה מבע אבסטרקטי כזה,

שהוא מעין אינטגרציה אקספרסיבית של הבעת חרדה, חמלה, וחוסר אונים, שנוטה להסתיים בהמהום ווקאלי בנוסח ... אאהההאא....ממממ משולב בהינד ראש מהורהר.

 

 מכאן, הזמן עבר, ילדים גדלו, לימודים נלמדו, מחשבות נחשבו, הגיגים הוגו, נשימות נושמו הרפיות הורפו, ואסאנות ...  אוסנו ואט אט, אימא שלי התחילה להזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על איזשהו עכביש שחי במדבר גובי, איפשהו באזור מונגוליה. לעכביש הזה יש משהו כמו 8 רגלים, אבל בגלל חום המדבר במהלך היום הרגלים שלו נוטות להיצרב ממגען עם החול הלוהט, לפיכך אותו עכביש פיתח שיטה כל כמה שניות הוא מרים לאוויר שלוש ארבע רגלים, וכך הוא עובד כל היום עד שצינת הלילה מאפשרת לו לעצור רגע, ולהיכנס לשאנטי עד הבוקר הבא. ואיך כל זה קשור לאימא שלי? בדומה לאותו עכביש במדבר גובי מגע ארוך מדי עם הקרקע בארץ התחיל לגרום לה לכוויות מנטליות ולפיכך היא הייתה חייבת לנתק מגע ולעוף.

 

במשך שנים רבות חדר העבודה של אבא שלי נראה כמו חדר המלחמה של אלוף פיקוד צפון, מפות עולם אימתניות בגודלן מכסות כל חלקה ובסיומו של כל תכנון קפדני כזה – באי הבית יכלו לחוש בריח הסטנסלים המשכר של כרטיסי הטיסה. היו לי אבא מוסכניק ואימא מורה ליוגה כך שחייתי על איזשהו קו רצף חינוכי

שבקצהו האחד יש מפתח שבדי או פלאייר ובקצהו השני מקל קטורת. ומשניהם ביחד למדתי בעיקר ללכוד הזדמנויות... ללפות בצווארה כל הזדמנות ולא לתת לה לברוח. ובהחלט ניתן לומר, שהזדמנויות מעטות בלבד

הצליחו לחמוק מלפיתתה הנחושה של אימא שלי, שפשוט התחילה לעוף בעולם כאילו אין מחר וללקט הרבה פיסות חיים איכותיות.

 

גיל זולברג – בנה של רחל. מורה לתנועה וליוגה ומומחה לאבחון ולטיפול בילדים ובמבוגרים באמצעות יוגה ותנועה שיקומית. מרצה לאנטומיה קינזיולוגיה, ללמידה מוטורית וליציבה, בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נ"ט הולמן בווינגייט, במכללת לחינוך גופני ע"ש זינמן ובסמינר הקיבוצים. מנחה קורסים בתחום יוגה תרפיה, ומנהל את מרכז יציבה ותנועה.

 

הקורסים שיתקיימו בווינגייט, בית הספר למאמנים ולמדריכים על שם נט הולמן, בשנת תשס"ט 2009-2008, הקליקו על הקורס המבוקש 


תגובות הוסף תגובה
1.קראתי והתרגשתי, תודה! (לת)ליאורה29/10/08
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש