חפש רק בנושא זה






אופניים: סיכום עונה 2008 – תרבות ספורט הישגי שאיננו

כיצד אפשר להכיר ברוכב שנמצא 5 רמות מעל כולם? מה נעשה עם השאר? נעשה נבחרת אחת לקיריל ונבחרת שנייה דרג ב'? קיריל פוזניאקוב כתמונת מראה לתחום הרכיבה התחרותית בישראל
 
אופני נג'ש של לאנס ארמסטרונג
אופני נג'ש של לאנס ארמסטרונג

אלעד פלטין

 אלעד פלטין

כתיבה היא שילוב של אימון וכישרון, כמו כל דבר אחר בחיים זה תמיד הולך יחד. פעם דימיתי סופר לפעלולן ג'אגלינג – כל אחד יכול עם שני כדורים, ושלושה עם מעט תרגול – זה די קל – ארבעה, חמישה ושישה... זה כבר משהו אחר. אז מה לכתוב כאן? סיכום אישי? גורנישט, את מי זה מעניין, למרות ששפכתי מספיק 'דם' של עניין לפני שבועיים. זאת סגירת מעגל של השנה הזאת, לא משהו שקשור לתאונה המחרידה שלי ושל מרטינה. זה משהו שקשור לתרבות הספורט שלנו כאן – תרבות ספורט הישגי שאיננו.

 

"אל תבכה!" אמר לי ד"ר רובי שליו, מורי ורבי בתורת האימון במכון ווינגייט. בעצתו 'הפסקתי' לבכות. התמודדתי מול דברים שלא למדתי בשום קורס מאמנים בכירים מזורז .קורס הפוליטיקה המסריחה של החיים (בספורט). מאז היו קרבות נוספים, גדולים, קטנים, חלקם ניצחתי וחלקם הפסדתי, אך בסופו של דבר נשארתי עומד איתן על רגליי, עומד מאחורי האמת (המטומטמת) שלי. אבל אין ספק שהתעייפתי, החשק להשגת המטרה אבד, לא הרגשתי שהדברים באמת חשובים לסובבים – הם לא מאמינים והם לא מאמנים.

 

הגעתי למסקנה שההתעסקות בספורט הישגי איננה רלוונטית למאמנים בישראל, מכיוון שאין כאן ספורט הישגי. לא משנה מה או מי הדובר המהוקצע ביותר שיאמר אחרת, אני פשוט אצחק לו בפרצוף – הספורטאים האמתיים מצביעים ברגליים כמו בשיר – 'הוא עזב לארץ אחרת'. אז החלטתי ללכת על פשרה (עם עצמי), האימון המקצועי יהפוך לתחביב רציני, הלוא אף אחד גם לא ירגיש בהבדל. אחד הספורטאים האהובים עליי בקבוצת מומנטום, יעץ לי שאם אני רוצה יותר ספורטאים ויותר להתקדם, אני צריך ללמוד להתחיל ל'ספר סיפורים'. אתה תופס ספורטאי ברמה 5 ומספר לו "סיפורי עלי באבא" שהוא ברמה 9 – 'אתה קונה אותו מיד' – תראה שזה יעבוד יופי – זה נורא פשוט. 27 דקות ל 20 ק"מ? תגיד לי אתה נורמלי? זה קשה!

 

אז חיפשתי מטרות חדשות...

את קיריל פוזניאקוב הכרתי בעיקר דרך מערכת המיילים למרות שהתחריתי נגדו עוד בישראל. רוכב ישראלי שמעולם לא היה חבר נבחרת ישראל ובמילים בוטות – אף אחד לא השתין לכיוונו מלבד מאמנו. בשלב מאוחר יותר זה פשוט כבר הפך בעייתי. כיצד אפשר להכיר ברוכב שנמצא 5 רמות מעל כולם? מה נעשה עם השאר? כיצד נקבל תקציבים לנבחרת? נעשה נבחרת אחת לקיריל ונבחרת שנייה דרג ב'?

לא עניין אותי שום דבר. התכוונתי לעשות זאת כדי להשקיט את המצפון הכואב כי לנו, הרוכבים (האמתיים), שווה מישהו, כמו קיריל פוזניאקוב שייצג אותנו באליפות העולם, אולימפיאדה, טור דה פראנס?

ישנן פרוטקציות של פעם בחיים, טוב נו... לא פעם בחיים, פעם ב... עשר שנים. אלו היו הפרוטקציות בהן השתמשתי כדי לעזור לקיריל. בסופו של דבר, הצלחנו להגיע לדרג 'גבוה מאוד' בצבא שלאחר תקופת מה השיב: "שיחזור לכאן, יישפט וייתן את הדין... אחר כך נראה מה אפשר לעשות". אז לך ותסביר ש"הדגנרט" הזה, קיריל, קיבל לפני שנה אופניים מאחד בשם יוהאן ברוניל, לא סתם אופניים, אופני נג'ש של הבוס – לאנס ארמסטרונג עמם הוא ניצח את הטור דה פרנס.

להדיוטות – אתה לא מקבל אופניים של הרוכב הטוב ביותר בעולם, מהמנהל הספורטיבי של הקבוצה החזקה בעולם – ככה סתם, האופניים של לאנס ארמסטרונג הם לא מתנת בר־מצווה.

 

 

קיריל פוזניאקוב (משמאל)

 

בבלגיה, שם שוהה קיריל בשנתיים האחרונות, הוא נבחר לרוכב הנוער המצטיין של שנת 2007. הוא שבר שיאים של 30 שנה!!! וב'ברזיל, מדינת האופניים' – קיריל הוא כוכב. וכאן בישראל? הוא רק רוסי שלא גדל בקבוצה הנכונה – כאן נסתם הגולל. כדי להתקדם בישראל צריך, רחמנא ליצלן, לפחות את אחד מהדברים הבאים (ביחס יורד):

  • להיות חבר בקבוצה הנכונה
  • אימא או אבא בהנהלת איגוד האופניים
  • אבא או אימא עשירים
  • חבר טוב מאוד שהוא גם עו"ד שייצג אותך בחינם

אבל זהו, שאת קיריל לא עניין 'להתקדם בישראל', הוא רצה 'קצת' יותר מזה. לפני חודש החלו תחנות הצדק לזוז, דווקא באמצעות האמצעים הכשרים והמסודרים בצבא. כתבנו מכתב חנינה חדש, ארוך ומסודר בו קיריל סיפר קצת יותר והסביר לשלטונות הצבא שהוא מבקש סליחה. המכתב יכול היה למלא סדרת טלנובלה של 300 פרקים, מה שעצוב בו שהכול היה אמתי. בסופו של דבר קיריל ביקש לחזור ארצה, להסדיר את העניינים ולייצג את מדינת ישראל באליפות העולם הקרובה באופני כביש. בינתיים, קיריל שובר שיא היסטורי, מנצח ב־11 מרוצי נוער בבלגיה ונבחר לרוכב המצטיין לשנת 2007.

 

אבל אז זהו זה, לפני מספר שבועות העניינים נסגרו. 'השועל' (ברוהניל), ומרקס הבינו שאיזה 'שני מפגרים' הולכים 'לגנוב' להם חזרה את הרוכב לישראל. מילא הפדרציה האנגלית שרחרחה והבטיחה לקיריל הרים וגבעות, מילא הפדרציה האיטלקית שרצתה את שירותיו כמטפס על, מילא הפדרציה הרוסית... כדי לחזור למקורות. אבל ישראל? מה ישראל יכולה להציע לו? 'גמלים ומדבר'?

ברוהניל ומרקס השקיעו הרבה זמן, כסף ודאגה אמתית בקיריל. אולי אפילו 'מגיע' להם באמת שייצג את בלגיה באליפות העולם הקרובה, ובאליפות העולם שאחריה...

 

השועל הסביר זאת לקיריל בצורה פשוטה: "איפה גרים ההורים של דימטרי גרבובסקי?" קיריל שתק. הוא ידע את התשובה, הוא מכיר את דמיטרי ואת הטעויות שעשה כסגן אלוף עולם צעיר שחתם מוקדם מדי בקבוצת הפאר הבלגית – קוויק־סטפ. דימטרי גרבובסקי גם הגיע לביקור בישראל לפני 3 שנים כדי לבקר את הוריו שגרים בערד. זהו גם הדבר היחידי והאמתי עליו אני מצר בנוגע לקיריל, הוריו שגרים וחיים בישראל בקרית ביאליק ומתגעגעים לראות אותו. מתגעגעים אליו ואוהבים אותו, אבל כנראה שאין להם ברירה, וכמוני וכמו אחרים הם מכבדים את החלטתו המקצועית (בדיוק כמו דימטרי) לקחת את החלום עד הסוף.

 

הרי אין בישראל מקצועיות, אז למה לו לוותר על החלום? אפילו אם זה לא תחת דגל המדינה שהוא אוהב. בסופו של דבר, זה הרי עניין של רצון ומקצועיות – וכאן בישראל פשוט אין משניהם מספיק.

 

במידה והייתה לנו טיפת מקצועיות – לא היינו מגיעים למצב הזה מלכתחילה, שברוכב ישראלי כמו קיריל פוזניאקוב לא מושקע אפילו שקל אחד. ואז תאמינו לי, גם אדי מרקס ויוהאן ברוהניל ביחד עם שון קלי והפדרציה האנגלית, היו יכולים לעשות שמיניות באוויר וסלטות קדימה ואחורה. המינימום שהיו מקבלים מקיריל זה היה חייל במעמד ספורטאי־על ישראלי שמייצג את מדינת ישראל.

 

על מאמר שפרסמתי בנושא: למה לא מגיעה לנו מדליה אולימפית (באתר שוונג ובאתר הרים, אתרים של ספורטאים). התקבלה תגובה חשובה ויפה ממישהו שעוסק בספורט כבר יותר מ־30 שנה וכיום מוביל את מדעי האימון בישראל: "הכתבה אמתית ונוגעת בנימי הנפש הכי עדינים של המהות הישראלית כאן במדינה בשנות האלפיים. אשמח לראות שינוי בחינוך לאהבת הספורט החל מגיל הגן, אך לצערי חינוך מתחיל בבית. אצל אומה, אשר 60% שלה נמצאים במצב של משקל יתר והפעילות הגופנית נמצאת במדרג האחרון של רוב האזרחים, אינני רואה סיכוי לשינוי בעתיד הקרוב. השינוי חייב להתחיל כמשימה לאומית אותה יוביל הממסד הפוליטי בישראל. לצערי, כיום במדינתנו אותה אני אוהב עד בלי די, הספורט לא מעניין אף אחד מלבד אלה העוסקים בו... ".

 

אז זהו. אני החלטתי (לפחות כרגע) להפסיק לחלום. את החלומות אני משאיר לקיריל פוזניאקוב להגשים, רוכב IWCC ואיגוד האופניים הישראלי לשעבר. שיהיה לו המון בהצלחה, אני אישית אמשיך לעקוב אחריו ואני מקווה שגם אתם.

 

מר נתנאל ים מאמנו הישראלי של קיריל. מייל: nati.iwcc@gmail.com

אלעד פלטין מדריך רכיבת אופניים, קבוצת מומנטום. מייל: elad.momentum@gmail.com

 

 

 קיריל פוזניאקוב (במרכז)



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן. במקרה הצורך, תתאפשר למידה מקוונת בהתאם להנחיות משרד הבריאות