חפש רק בנושא זה






יותר מהר, יותר גבוה

הצמיחה המהירה בממדיהם של האלופים במקצועות הספרינט בשחייה ובריצת ה־100 מטר, עולה פי כמה על זו של האוכלוסייה הכללית – האם הגודל מהווה יתרון כאשר מדובר בביצועי מהירות? מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג המרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט
  21/07/09
ג'ייסון ליזאק, המכביה ה-18
ג'ייסון ליזאק, המכביה ה-18

 מולי אפשטיין

 

את המגמה הזו קשה לפספס – טקס הצגת השחיינים בבייג'ין המחיש היטב שמדובר בענקים של ממש. לרושם הזה שותף גם ראודי גיינס, שיאן עולם לשעבר ב־50 וב־100 מטר חופשי ואלוף אולימפי מלוס־אנג'לס 1984. גיינס ראה את המגמה הזו בעיניים, אולם הוא כנראה לא ידע שלאינטואיציה שלו יש ביסוס מדעי. את סוגיית הקשר בין גובה/משקל ובין מהירות מנסה לפתור מאמר שפורסם לאחרונה בגיליון האלקטרוני של ה־Science News.

 

 

תיאוריית המבנה

מהנדסים מאוניברסיטת דיוק שבארה"ב הראו שהצמיחה המהירה בממדיהם של האלופים במקצועות הספרינט בשחייה ובריצת ה־100 מטר עולה פי כמה על זו של האוכלוסייה הכללית. החוקרים מבססים את המסקנה שלהם לאחר שבחנו את נתוני האוכלוסייה הכללית ואת אלה של אלופי הספורט במהלך 100 השנים האחרונות. לטענת המדענים הדפוס הזה של השינוי בממדים ניתן לחיזוי על פי מודל תיאורטי שפותח באוניברסיטה. המודל המכונה "תיאוריית המבנה" (constructal theory), יכול להסביר תופעות מגוונות, כמו שינויים באפיקי נהרות ואת מבנה הנימים של עלי העץ ושל שורשים.

המדענים של אוניברסיטת דיוק אספו את נתוני הגובה והמשקל של כל המנצחים האולימפיים ושל שיאני העולם במשחה ל־100 מטר חופשי ובריצה ל־100 מטר מאז שנת 1900. המדענים ביצעו מתאם בין הממדים הגופניים של הספורטאים ובין התוצאות שהושגו.

"על סמך האנאליזה שביצענו נראה שהמנצחים ושיאני העולם ימשיכו להיות גבוהים וכבדים יותר", הסביר ג'ורדן צ'ארלס, אחד החוקרים שעובד לצדו של פרופסור Adrian Bejan שפיתח את תיאוריית המבנה לפני 13 שנה. תוצאות המחקר שלהם פורסמו ב־Journal of Experimental Biology.

"אנו מאמינים שהמגמה הזו מתאימה יותר למבנה התנועה (ניידות) של עולם החי ולאו דווקא לגישה העכשווית שתומכת בהנחה שהדבר קשור לגידול הממוצע בממדי הגוף של האדם", הסביר ג'ורדן צ'ארלס.

 

מאז שנת 1900 צמח הגזע האנושי בממוצע ב־4.8 ס"מ. לעומת זאת גובהם של אלופי השחייה עלה ב־11.4 ס"מ ואילו זה של האצנים עלה ב־16.2 ס"מ!

התיאוריה לגבי יכולת התנועה של בעלי החיים גורסת באופן כללי שככל שבעל החיים גדול יותר הוא צריך לנוע מהר יותר בהשוואה לבעל חיים קטן יותר.

 

בניתוח הקשר שבין ממדי הגוף של הספורטאים ובין מהירות הריצה או השחייה השתמשו החוקרים ב־3 צורות תנועה הלקוחות מעולם החי – שחייה, ריצה ותעופה. החוקרים טענו ש־3 צורות התנועה האמורות מערבות שני כוחות בסיסיים: הרמת משקל אנכית והתגברות על כוח הגרר האופקי. על סמך ההנחה הזו יכלו החוקרים להשתמש באותן נוסחאות מתמטיות. על סמך המודל המתמטי הזה יכולים החוקרים להעריך מה היו זמני הריצה של היוונים הקדמונים למשל. ברור לכול שבזמנים ההם לא נעשה שימוש במדידת זמנים כך שהעניין הוא תיאורטי בלבד.

"בימי קדם משקלם של האנשים היה נמוך בערך ב־70%  ממשקלם של האנשים כיום", הסבירו החוקרים. "על פי התיאוריה שלנו ריצת 100 מטר ב־13 שניות כיום הייתה שקולה לריצה של 14 שניות בימי קדם".

צ'ארלס, לשעבר שחיין חזה באוניברסיטת דיוק, טוען שההסתכלות החדשה על גודל ועל יכולת תנועה, נותנת תוקף ייחודי ומעשי לתורת אימוני השחייה. המאמנים מדרבנים את השחיינים להרים את הגוף שלהם גבוה ככל שניתן אל מעל המים, בכל פעולת גריפה, בטענה שהדבר ישפר את מהירות ההתקדמות שלהם.

"נהוג לחשוב שהשחיין יחווה באוויר פחות כוח גרר בהשוואה לזה אותו הוא יחווה במים", הסביר החוקר. "אולם, כאשר הגוף גבוה מעל לפני המים הוא גם נופל במהירות רבה יותר ובתנועה קדימה כאשר הוא פוגש את המים שוב. הגל הגדול שנוצר כתוצאה מהמפגש הזה הוא מהיר יותר ומסייע בדחיפה של השחיין קדימה. שחיינים גבוהים יותר יכולים להשיג אם כך אפקט גדול יותר – עצה נכונה אולם סיבה שגויה".

לאור הממצאים מעלה פרופסור Bejan הצעה גחמנית שאולי כדאי יהיה לשקול קטגוריות משקל, בדומה לענפי הקרב, גם במקצועות הספרינט בבריכה ובמסלול.  "נראה שבעתיד האתלטים המהירים יהיו גבוהים יותר וכבדים יותר", הסביר הפרופסור. "יכול להיות שצריך לחלק את ענפי המהירות לקטגוריות משקל, כפי שנהוג בענפי הקרב, משום שהאתלטים הגבוהים והכבדים יותר יכולים לדחוף, להרים ולהכות בעוצמה רבה יותר בהשוואה לאלה קטני הממדים. זה בעצם היה הבסיס לחלוקת המשקל במקצועות הקרב", סיכם המדען.   

 

בנימה אישית

קביעת קטגוריות משקל במקצועות הספרינט היא עניין די הזוי. כאשר מדובר במקצועות קרב ובמקצוע כמו הרמת משקולות אפשר כמובן להבין את החלוקה הזו. לגבי ענפי הקרב העניין די ברור. יחסי הכוחות בין ג'ודוקא כבד בין ג'ודוקא קל ברורים לחלוטין. גם לגבי ענף הרמת המשקולות העניין מובן. הרי לא סביר שמשקולן ששוקל 110 ק"ג יתחרה בעמיתו ששוקל 60 ק"ג. ברור שהמשקולן הכבד לעולם ירים משקל רב יותר מזה של המשקולן קל המשקל. לפי השיטה הזו, ועל מנת ליצור מכנה משותף, היה אפשר להציע להציג את התוצאה שהושגה כערך יחסי למשקל גופו של הספורטאי. כך למשל משקולן ששוקל 110 ק"ג והרים 200 ק"ג הצליח להרים פי 1.82 ממשקל גופו ואילו ספורטאי ששוקל 60 ק"ג והרים 120 ק"ג הצליח להרים פי 2 ממשקל גופו. מי המנצח? ברור שזהו רעיון אווילי שנוטל את העוקץ מעיקרון הברירה הטבעית ומחוק שוויון ההזדמנויות.

ומה לגבי כדורסל? לפי העיקרון הזה היה אפשר להגביל את גובה השחקנים. אפשר היה ליצור ליגות לנמוכים וליגות לשחקנים גבוהים. ברור לכולם שהעסק הזה לא יעבוד.

בספורט יש מה שנקרא עיקרון הברירה הטבעית. מי שטוב ומוכשר שורד ומצליח. האחרים נפלטים בדרך משום שאינם מתאימים, אם מבחינה גופנית ואם מסיבות אחרות.

 

מתוך מאמר שפורסם לאחרונה בגיליון האלקטרוני של ה־ Science News.

 

מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט". 

לכניסה לפורום "חיים וספורט"

צילום: רפי כחלון



תגובות הוסף תגובה
1.ההפך הוא הנכוןאריאל23/07/09
2.בישראל כותבים כמו בארה"ב והתנאים כמו בישראליובל27/07/09
יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-17 ביולי, בשעה 9:30

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, ביום רביעי, ה-7.7.20 ועד להודעה חדשה, הופסקה פעילותו של מועדון הספורט, לרבות פעילות חדר הכושר, הבריכות, החוגים ומגרשי הטניס

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן