חפש רק בנושא זה






נחיתה רכה

איך מצמצמים את הסיכון לקרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL)? מחקר חדש שבחן את התופעה בקרב נשים, הפגיעות פי 3 לפציעה מסוג זה, העלה שהמפתח נמצא בשינוי דפוסי התנועה – מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט
  16/08/10

מולי אפשטיין  מנהל פורום "חיים וספורט"

מחקר שנערך באוניברסיטת UC Davis, הראה ששינוי בתכנית האימונים עשוי להפחית את כוחות הגזירה שמופעלים על הברך, ובכך לצמצם באופן משמעותי את הסיכוי לקרוע את הרצועה, אחת הפציעות הנפוצות ביותר בקרב ספורטאים. המחקר פורסם לאחרונה בגרסה האלקטרונית של המגזין Journal of Biomechanics.
"התמקדנו בהתערבות פשוטה ונדהמנו לגלות שאנו מסוגלים להפחית את כוחות הגזירה ב־100% בקרב מתנדבות המחקר", אמר פרופסור David Hawkins, מומחה לפיזיולוגיה ולנוירוביולוגיה ב־ UC Davis.
הרצועה הצולבת הקדמית עוברת במרכז הברך ומעניקה יציבות למפרק. "מרבית הפציעות ב־ACL אינן מתרחשות כתוצאה מהתנגשות בין שני ספורטאים או כתוצאה מנחיתה רעה במיוחד", ציין Sandy Simpson מאמן נבחרת הנשים בכדורסל באוניברסיטה. "הפציעות האלה קורות בדרך כלל לאחר נחיתה מריבאונד, לאחר תפיסה של מסירה או לאחר ביצוע של קליעת הגשה לסל מצעד וחצי כאשר השחקנית נדרשת להפוך את התנועה האופקית שלה לניתור אנכי", הוסיף המאמן. "זה לא חייב להיות בהכרח ניתור חזק".
צוות המחקר עבד עם 14 שחקניות כדורסל מ־UC Davis ומהתיכון שליד. החוקרים צילמו את השחקניות במצלמות דיגיטליות ולאחר מכן ניתחו את הכוחות שפעלו על המפרקים השונים. ניתוח הווידאו אפשר לחוקרים ללמוד מהם דפוסי התנועה האופייניים ומהם הכוחות שפועלים על מפרק הברך בתנועה של Jump־stop (עצירה וניתור) האופיינית למשחק הכדורסל.
בתחילה הקליטו החוקרים את השחקניות כאשר הן ביצעו את דפוסי התנועה הרגילים שלהן. לאחר מכן הדריכו החוקרים את השחקניות כיצד עליהן לבצע את הטכניקה באופן נכון. המיומנויות בהן התמקדו החוקרים היו: ניתור גבוה ונחיתה רכה, נחיתה על החלק הקדמי של כף הרגל וכפיפה עמוקה יותר של הברכיים לפני היציאה לניתור הבא.
לאחר לימוד הטכניקה החדשה הצליחו כל 14 השחקניות להפחית את הכוח שעבר דרך מפרק הברך אל עצמות השוק (כוח הגזירה של עצם השוקה), ב־56% בממוצע. נתון נוסף אותו גילו החוקרים הוא שגובה הניתור השתפר ב־2.5 ס"מ וזאת מבלי לאבד ממהירות התנועה.
פרופסור Hawkins המליץ לשחקניות להתמקד בחימום מפרק הברך ולתרגל נחיתה על כריות כף הרגל. צוות המחקר מודע למגבלות המחקר ואינו מתיימר לצאת במסקנות מרחיקות לכת: שסוג כזה של התערבות יפחית בוודאות את הפגיעות ב־ACL. על מנת לומר זאת באופן החלטי יש צורך בביצוע מחקר קליני מלא ובמעקב. מה שברור הוא, שכוחות הגזירה שפועלים על מפרק הברך מהווים גורם מכריע בהיווצרותן של פציעות מסוג זה.
על מנת להטמיע את הרגלי הטכניקה הנכונה יש צורך בתרגול עקבי לאורך כל העונה. תרגול קצר מועד ורק בעונת ההכנה לא יאפשר להטמיע הרגלי תנועה נכונים. בזמן אמת הספורטאי יחזור תמיד להרגלים הישנים ואז הסיכוי לפציעה יגבר. מאמני הקבוצות חייבים להבין שתרגול מחוץ למגרש (Off Court) הוא חלק בלתי נפרד מתהליך האימון. תרגול מסוג זה עשוי להפחית באופן משמעותי את כמות הפציעות של השחקנים.

קרע של ה־ACL בנשים  
נשים חשופות לקרע של ה־ACL יותר מגברים. סטטיסטית מדובר על יחס של 1:3. מדוע זה קורה?
מבנה אנטומי – אורך הרגליים אצל נשים קצר ביחס לגובה ולכן נהוג לדבר על מנופים קצרים שתורמים לעייפות רבה יותר. נשים נוטות יותר לליקויי יציבה מסוג ולגוס בברכיים (רגלי X), מבנה אגן רחב, פשיטת יתר בברכיים ומסת שריר קטנה יותר בשרירי הירך. לעתים, עצם השוקה מסובבת ביחס לעצם הירך.
גמישות יתר – נשים גמישות יותר מגברים. יתרון זה עלול להפוך לגורם סיכון בגלל טווח תנועה מובדל במפרק הברך.
תפקוד שרירי, ייצוב וכוח – בגיל הילדות אין כמעט הבדלים פיזיים בין בנים ובין בנות. ההבדלים נוצרים בגיל ההתבגרות. סיבי השריר של הבנות מאופיינים ביותר סיבים מסוג I (סיבי שריר שמתמחים בפעילות סבולת) ופחות בסיבים שמייצרים כמות רבה של כוח.
מאפיינים תנועתיים – אצל בנים כוח שרירי ההמסטרינגס (פושטי הירך) גדול משמעותית בהשוואה לבנות. בבנות היחס בין שריר ארבעת הראשים ובין כופפי הברך/פושטי הירך הנו כזה שמאפשר להן להפעיל כוח בלימה מופחת על עצם השוק.
אצל בנים נהוג לראות בנחיתה יותר כפיפת ברך ואילו אצל בנות נהוג לראות יותר כפיפה בירך המלווה בסיבוב פנימה של הברך ובקריסה בכף הרגל.
היבט הורמונלי – אצל בנים קיימות רמות גבוהות של טסטוסטרון שתורם לעלייה במרכיב הכוח. אצל בנות נהוג לראות יותר אלסטיות ורפיון. בבנות צעירות הפציעה תתבטא בעיקר בשבר תלישה של העצם ואילו בספורטאיות בוגרות הפציעה תתבטא בקרע של רקמות חיבור, ביניהן הרצועה הצולבת הקדמית.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פציעות של הרצועה הצולבת הקדמית היא מניעה. המניעה צריכה להתמקד בשני מישורים עיקריים: לימוד טכני נכון של מיומנויות תנועתיות ושיפור ברמת הכוח של הספורטאיות.
הדגשים הטכניים העיקריים בלימוד מיומנות הנחיתה הם: שמירה על ציר ברך ישר וכפיפת ברכיים בעת הנחיתה. שמירת ציר ברך ישר תתבטא הן במניעת הקריסה של הברכיים פנימה והן בשמירה על מצב בו הברך לא תעבור את קו כף הרגל בעת הנחיתה.

 
חשוב מאוד לבנות מערך תרגול מחוץ למגרש ולכלול בו את המרכיבים הבאים:
• לימוד טכני של מיומנויות תנועתיות
• ביצוע תרגילי חיזוק המותאמים לפונקציה התנועתית – גיוס יחידות מוטוריות, כוח ריאקטיבי, תרגול באלאנס
• שילוב העשרה תנועתית בתכנית האימונים – חיזוק שרירי הליבה (CORE), פילאטיס.

בנוסף, מומלץ שהשחקניות תבצענה סקירה אורתופדית מקיפה במטרה לשלול ליקויי יציבה, חוסר יציבות מפרקית וליקויים תנועתיים. בהתאם לתוצאות הסקירה ניתן יהיה לבנות מערך תרגילים לחיזוק ולמניעת פציעות.

תודה לפיזיותרפיסטית, עינת מידן, על הסיוע בהכנת הכתבה. עינת שייכת לצוות הפיזיותרפיה במחלקה לטיפול בפציעות ספורט במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט.

הקליקו לפרטים על סקירה אורתופדית

מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".   

             



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

טניס שולחן: טל ישראלי, חניך אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, זכה במדליית ארד קבוצתית באליפות הונגריה הפתוחה

נבחרת הנשים בג'ודו מארחת במכון וינגייט מחנה אימון בין-לאומי בהשתתפות נבחרות מבריטניה ומאוזבקיסטן

מדליית ארד לאנסטסיה גורבנקו במשחה ה-200 מ' מ.א בתוצאה 2:13:52 דקות בתחרות סבב ה-Pro Swim בגרינסברו ארה"ב

מקום ראשון למטפסים הפראלימפיים, מיכאל שפייזר ומור ספיר, באליפות הולנד הפתוחה לטיפוס פראלימפי

מדליית כסף לשחיין מרקוס שלזינגר ב-50 מ' פרפר בתוצאה 23.35 שניות (בבריכות קצרות) בגביע "ניקו סאפיו" בגנואה