חפש רק בנושא זה






אופניים: שליטה ביצרים, קצב וקצת אופטימיות

להישרף אפשר לא רק בשמש – עומס אימונים מיותר מביא לשחיקה פיזית וקודם לכן, לשחיקה מנטאלית. כמה הערות על תרבות האינסטנט כשהיא זולגת לעולם הספורט, מאת אלעד פלטין, מצוות ההדרכה של קורס מדריכי אופניים בבית-הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט
  16/12/10

התרבות בה אנחנו חיים כיום, משדרת לנו שהכול הולך אינסטנט – בום טראח, הכול מצליח. כוכב נולד 3, הישרדות, המרוץ למיליון, לעשות את הקומבינה...ועוד.
עבודה קשה לאורך זמן זה קשה, אנחנו רוצים את הכול בגדול ועכשיו, אין סבלנות למחר, רק עכשיו, מחר לא משנה, כי מחר יהיה מאוחר.

הפחד מהתמודדות ומכישלון לצד קסם האינסטנט מייצרים רשימת תירוצים וההצדקות:
עדיף לא לנסות, גם ככה אני לא מספיק רציני... אין לי זמן, אין לי כישרון... כל החיים שלי לא עשיתי ספורט, הדברים הולכים לפעמים גם בכיוונים מנוגדים מבלי שנרגיש... אבל אני רוצה מאוד לנצח... אני אשקיע עוד ועוד, הרבה מעבר לתכנית... אני אצליח, בטח שאני אצליח, הרי זה לא רק כישרון, אופניים זה הרי הרבה עבודה קשה, עבודה קשה בהחלט ואני יודע לעבוד קשה, אני אתאמן הכי קשה בעולם... ובסוף... בזמן קצר, כמובן – אנצח !!!

"Build the Foundation of Victory During Defeat
We had to wear the yellow jersey for at least one day. this was not some kind of symbolic gesture. I wanted tangible proof that we could still wrap our hands around
what most mattered", Johan Bruyneel.

אופטימיות: לפעמים פתטית, אבל תמיד מדרבנת
חלק מהספורטאים הטובים ביותר שאימנתי, הייתה להם תכונה משותפת בולטת – אופטימיות. אופטימיות על גבול הפתטיות (מעולם לא נאיביות). לא משנה אם הם נפצעו פציעה חמורה, לא משנה לאיזה בור שחור הם נכנסו לאחר תחרות מחורבנת או אימון... תמיד אבל תמיד, הם הצליחו לראות את חצי הכוס המלאה, לא בהכרח מייד, אבל יחסית בזמן מאוד קצר, כמו לטאה שחתכו לה את הזנב, כושר ההישרדות היה מופלא. הם תמיד המשיכו להתרוצץ חזרה, מנסים לחזור לפעילות במהירות המרבית וכל זה לא היה מצליח ללא אותה אופטימיות חיובית ומדרבנת.

פרופורציה
ספורטאים טובים יודעים לקחת דברים בפרופורציה. הפסד או ניצחון – צריך תמיד לדעת לשמוח במידה הנכונה ולהתאכזב במידה מספקת, הכול במידה הנכונה כדי לקדם אותנו בהתאם למטרה, כלומר לשמוח כשהזמנים שקבענו משרתים ומקדמים אותנו לעבר המטרה החדשה שהצבנו לעצמנו. לעשות חפלה על זכייה במקום ה-3 מתוך 3 מתחרים זה קצת מוזר... מצד שני, להפסיד לאלוף אירופה בכמה שניות – לא הייתי לוקח את זה ככישלון מוחלט.

כספורטאי מסטרס אנו צריכים כאמור לקבוע מטרה ראויה, הגיונית, ריאלית. רבים מהספורטאים נשאבים לתוך האימונים, הרבה מעבר למה שהגדירו מראש כמטרה. למה? כי הזמן דוחק, כי אין סבלנות, אכול ושתה כי מחר נמות (על האופניים).
לפעמים אנחנו משתמשים בספורט כתירוץ, כדי לברוח מדברים שאיננו מסוגלים או איננו רוצים להתמודד עמם. כל אחד והכביסה שלו, אבל  עם בריחה לא נצליח באמת להתקדם ובטוח שנהנה פחות.

פציעה זה לא סוף העולם
מותר וצריך לדעת לרכב בשביל הכיף. מעבר לכך, ראוי וחשוב לזכור שכיף בשביל אחד הוא סיוט עבור אחר! במונטריאול שבקנדה אחת משיטות האימון הבסיסיות היא פשוט לצאת החוצה ולרכב. למה? כי יש כ"כ הרבה רוכבים עממיים או תחרותיים וכמעט כל אימון 'שחרור' הופך לתחרות בכיף עם חיוך – אתה מגיע לגבעה, פוגש מישהו ומנסה לנצח, אישית בד"כ הפסדתי, אבל תמיד זכרתי להחמיא לרוכב המסטרס שאותו הייתי מצליח 'לפרק' בדרכי (בד"כ כשגילו היה מעל 50).

כאשר ספורטאי לא בכושר ומנסה לחזור חזרה לעניינים, הוא צריך להבין איפה הוא נמצא וכמה שונה מצב של כושר ותחרויות ממצבו העדכני. יש לקחת את הדברים בפרופורציה, לקבוע מטרה שאינה תחרותית כגון ירידה במשקל, העלאת מסת שריר, שיקום המקום הפגוע. חשוב בהחלט לקבוע שיטה תחרותית. מטרות יכולות להשתנות, שיטות האימון לא בהכרח (אלה טובות למקצוענים ולחובבים כאחד, יחד עם זאת לא לשכוח את השוני בינינו למקצוענים).

נחזור לרגע לספורטאים האופטימיים, חלק מהם יודעים להביא את עצמם לקצה כאשר הם אינם בכושר, בעזרת יכולת מנטאלית גבוהה מאוד. כאשר היכולת המנטאלית והמוטיבציה גבוהות, אבל הכושר נמוך, הדבר יכול להזמין פציעה.


גם שחקני הוקי מתאמנים ב-PowerWatts

להישרף אפשר לא רק בשמש
עודף אימונים מיותר מביא לשחיקה פיזית והרבה פעמים קודם לשחיקה הפיזית – לשחיקה מנטאלית. כספורטאים מתחילים אנו מתקדמים מהר, הרבה יותר מהר ממה שציפינו, יחד עם תרבות האינסטנט וחוסר הסבלנות. למה? בגלל שאנחנו מתאמנים כמו מקצוענים, ולא רק על האופניים (תזונה, מנוחה וכיו"ב) לספורטאי מסטרס מותר וכמעט חובה 'לפספס' איזה שעת שינה כזאת או אחרת. אלופי עולם במידה ונהיה מקסימום בקטגוריית המסטרס, גם שם האלופים בד"כ לא מתאמנים הרבה יותר מאלופי המסטרס בישראל.

מתי צריך "ללחוץ" ומתי "לשחרר"?
התשובה לכך – בדיוק מתי שצריך. לדוגמה, עקרונות אימוני ה-PowerWatts מסתמכים על שליטה בכוח. ספורטאי טוב יודע לשלוט בכוח שלו בהתאם לכושר שלו באותו היום. ביום נתון הוא צריך לתת את ההספק המדויק של האימון בהתאם לכושרו הגופני. רוכבי מסטרס אוהבים לרכב מהר, רוכבים תחרותיים אוהבים לרכב אפילו יותר מהר, תמיד מדי.
זאת בעיה כששוכחים ששחרור זה הילוכים  39/17 ודופק 130 (בהגבלת הילוכים) ולא 45 קמ"ש על הילוכים 12X53 מה שקורה שכשמגיעים לקטעי האינטרוולים החשובים, שם אנחנו צריכים להיות מאוששים, כבר לא נשאר כוח לכלום. יש עוד שיטות 'שליטה בהספק', אבל זה לפעם אחרת. לא סתם אומרים ששליטה בעצימות על האופניים דומה לשליטה בעצימות בדברים אחרים בחיים (זה קצת כבד אבל כנראה נכון).

ולמה אימוני PowerWatts יכולים להתאים לקשת רחבה של ספורטאים?
בחלק גדול מענפי הספורט ישנם רגעים 'כאוטים' וישנם רגעים של 'סדר'. שיטת האימון של PowerWatts  מצליחה לעבוד, גם ולא רק, על עקרונות אלה ולשפר את היכולת הקוגניטיבית החלשה של הספורטאי  (מיכל יערון, תומר גוטמן). הכיצד? באמצעות עקרונות הקצב והכאוס מתוך תורת האימון PowerWatts. צפו באימון של נבחרת הסקי ה-XC , נבחרתה הלאומית של קנדה

אלעד פלטין – מצוות ההדרכה של קורס מדריכי אופניים בבית-הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט. יוזם ומקים את מרכז האימון PowerWatts בישראל. מתמחה באימוני הספק לספורטאי עלית וספורטאי מסטרס. elad.bike@gmail.com   052-3541563.

הקליקו לפרטים על קורס מדריכי אופניים

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן. במקרה הצורך, תתאפשר למידה מקוונת בהתאם להנחיות משרד הבריאות