חפש רק בנושא זה






פציעה והחלמה – היבטים פסיכולוגיים

אלו גורמים פסיכולוגיים יכולים להוביל לפציעה ואיך חוזרים לתפקוד ומתגברים על הפחד מפציעה דומה? "הפציעה היא פיזית, אבל כמעט תמיד יש לה רבדים כואבים הנוגעים לנפש", מסבירים מיכל יערון, רכזת תחום הפסיכולוגיה בבית-הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט, ותומר גוטמן
  24/08/11

 


מיכל יערון| תומר גוטמן – לעוף פסיכולוגיית ספורט מתקדמת

מיכל יערון

פציעה היא אחד הדברים הכואבים בחיים הספורטיביים, תרתי משמע – מאמר זה יעסוק בשני היבטים מרכזיים שלה. ההיבט הראשון, גורמים פסיכולוגיים שונים הקשורים לפציעה, כלומר מצבים פסיכולוגיים שקדמו לפציעה, גרמו לה או השפיעו עליה. ההיבט השני, ההחלמה לאחר הפציעה בתקופת ההחלמה ולאורך הקריירה.
 
מצבים פסיכולוגיים הקשורים לפציעה
נתחיל בדוגמה, איתי הוא שחיין מצוין שכשהגיע לקבלת עזרה, הסתבר שהוא גורר פציעה כבר זמן רב. פיזיותרפיסטית שעבדה עמו באותה תקופה, טענה שהוא כבר בריא וכך טען גם המאמן שלו. בירור קצר לגבי היסטוריית הפציעות של איתי העלה תמונה מאוד בהירה ומעניינת. פציעותיו של איתי תמיד מופיעות מספר שבועות טרם תחרות חשובה, הוא עובר טיפולים, מחלים ומגיע לתחרות במצב מצוין – גם מבחינה פסיכולוגית. אחרי הפציעה הציפיות של הסביבה פוחתות וכתוצאה מכך יורד מפלס הלחץ.
 
לעתים קרובות ספורטאים נפצעים בסמוך לתחרות או חולים במחלות למיניהן ואז לא מגיעים בכלל לתחרות. תופעות מעניינות דומות אנו רואים בהקשר של פציעות. הנטייה הטבעית היא לחבר פציעה לגורמים פיזיים. הפרשנות לרוב היא שהכשלים הגופניים הם תוצאה של סיבות פיזיות, אולם חשוב להאיר צד נוסף והוא הפגיעה בגוף כתוצאה מכשלים פסיכולוגיים.


חרדה מתחרות
ספורטאים שנמצאים במצבים של מתח גבוה וחרדה טרם תחרות ולאורך זמן, מוצאים לעתים את הפתרון המהיר והבטוח לסילוק גורם הפחד מכישלון – הפתרון הוא פציעה. אם נפצעת, לא השתתפת בתחרות. לא השתתפת בתחרות – לא נכשלת. משוואה מעניינת, אך לא מקדמת. בספורט התחרותי להימנע מתחרות זה כישלון גדול יותר מאשר לא להצליח, אך הרצון "לברוח" מתחושת החרדה "מנצח" כל הבנה והיגיון.
 
אימון יתר ו-Stress
הרצון להימנע מתחרות אינו גורם הפציעה הפסיכולוגי היחיד שאנו מזהים. אימון יתר ולחץ גם הם גורמי פציעה. כשספורטאי שרוי במתח לאורך זמן רב, נפגעת המערכת החיסונית שלו והדבר גורם לגוף להיפצע. הלחץ הוא המתווך. ספורטאים לחוצים חשופים יותר לפציעות משום שתגובת הלחץ (Stress) קשורה בשינויים פיזיולוגים ובשינויים בתהליכי חשיבה אשר פוגעים בתפקוד. עלייה במתח השרירים, הצרת שדה הראייה, נטייה להסחת דעת מהירה, חוסר ריכוז והתעלמות מכאבים גופניים, מגדילים את הסיכוי להיפצע. במקרה זה הפציעה היא תופעת הלוואי של תגובת הלחץ.
 
אימון יתר אף הוא עשוי להביא לפציעה. ירידה ביכולת שלא מטופלת כראוי, עלולה לגרום לספורטאי להגביר יתר על המידה את האימונים. כשספורטאי חושש מירידת היכולת הוא ינסה לחפות על כך בהשקעת מאמץ רב במחשבה שאם ישקיע המון, יצליח להתגבר ולחזור לעצמו. המאמץ מתבטא בתנועה רבה, בלקיחת סיכונים גופניים, בהדחקת איתותים של הגוף לגבי כאבים ובתשישות. מצב פסיכולוגי עלול להוות גורם מתווך לפציעה.

חשוב להדגיש שהפציעות הן אמיתיות ופיזיות, אך הגורם להן הוא לעתים נפשי. אין זה אומר, כמובן, שכל הסיבות לפציעה הן פסיכולוגיות, אך חשוב מאוד להיות מודעים לכך. במצבים שיש סימנים שמדובר בעניין פסיכולוגי, כדאי להיעזר באיש מקצוע ולא להרוס קריירה. הפציעות או השחיקה של הגוף לא שוות את זה.

היבטים פסיכולוגיים של ההחלמה – מה קורה בתקופה שלאחר הפציעה?
הדוגמה הבאה תמחיש תופעה מוכרת בעולם הספורט: עדי נפצעה בברך מזמן. כשחדרה לסל "נכנסה" בה השומרת והיא נחתה לא טוב. כמעט כולם שמעו את "רעש" הפציעה ולא נותר לעדי אלא לעבור ניתוח לשיקום הרצועה הצולבת בברך.

חצי שנה של שיקום עברה והרגל במצב טוב. הרופאה המנתחת מרוצה והפיזיותרפיסט אומר שהרגל אף חזקה יותר מהשנייה, אולם עדי חשה אחרת. היא רצה מצוין ואפילו מנתרת יפה מאוד, אך היא לא מוכנה לבצע שום משימה במגרש הכדורסל שיש בה מגע גופני. היא לא מוכנה לבצע חדירות לסל, השמירה שלה חלשה ורעועה והיא נמנעת ממגע עם היריבות.

התופעה המתוארת בקטע איננה פרי הדמיון ויעידו על כך ספורטאים רבים. פציעה של ספורטאי גורמת למספר תופעות פסיכולוגיות שאם אינן מטופלות, עשויות לגרום לספורטאי להפוך חששן, כזה שנמנע מביצועים עקב עכבות פסיכולוגיות.

התמודדות עם אבדן שליטה
בעקבות פציעה עלולות להתעורר תחושות חריפות של חרדה ופחד. הכאב וחוסר הנוחות מהפציעה מעצימים רגשות אלו. ספורטאים פצועים מתמודדים עם אבדן שליטה כתוצאה מגורמים שונים. העתיד פתאום לא ברור ואף מעורפל, קיים חוסר ביטחון ביכולת שלהם להתמודד עם מה שקורה להם. כמו כן, לספורטאים אשר סדר היום שלהם מוכר וקבוע, יש קושי עם השינוי הטכני הזה. אחד הביטויים של הקושי בשיקום מתבטא בכך שמתעוררות שאלות כגון: "האם אבריא ואחזור למצבי הקודם?", "האם ביצועיי יחזרו לקדמותם?", "כמה זמן אהיה פצוע?" "מה יקרה אם אפצע שוב?" ועוד ועוד שאלות.

בנוסף, אנו פוגשים ספורטאים אשר הפציעה פוגעת להם בביטחון העצמי ומורידה את רמת הביצוע שלהם. כתוצאה מהפציעה נפגע ה"אמון" בגוף ולכן קיים קושי אמיתי לסמוך על הגוף שיעמוד במאמצים אליו הורגל. כלומר, אם בעברו ספורטאי העמיס על הגוף עבודה רבה ולחצים פיזיים משמעותיים, הפציעה מפגישה אותו עם מודעות כי הגוף שלו פגיע. החזרה לספורט נעשית פעמים רבות תוך ניסיון להגן על האיבר הפצוע, מה שגורם לביצוע של תנועות גופניות לא נכונות. מכאן שהתפקוד המקצועי נפגע והפציעה גם עשויה "להתפשט" לאיברים אחרים בגלל שימוש לא נכון בגוף.
מכאן אנו למדים ששיקום פסיכולוגי במקביל לשיקום הפיזי הנו המפתח לחזרה בטוחה של הספורטאי לעולם הספורט התחרותי.

חשוב להדגיש כי השלמת תהליך ההחלמה גם הוא קריטי לתהליך ההתגברות על הפציעה. אנו רואים לעתים כי ספורטאים ומאמנים מקצרים את תהליך ההחלמה וממהרים לחזור לתפקוד רגיל. הרצון לחזור למוטב בהקדם גורם להם לעשות שגיאות ולא להתמיד בטיפול לכל אורכו. הדבר יכול לגרום לנזק גופני ופסיכולוגי כאחד.

לחלקו השני של המאמר הקליקו כאן

לעוף פסיכולוגיית ספורט מתקדמת  
מיכל יערון –  פסיכולוגית ספורט, רכזת תחום הפסיכולוגיה בבית-הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט, נמנית עם הצוות המקצועי של לעוף.
תומר גוטמן – נמנה עם הצוות המקצועי של לעוף.
 




תגובות הוסף תגובה
1.מענייןאביב שמעוני29/08/11
2.פסיכולוג ספורט= פזיותרפיסטאיתי המאירי01/09/11
יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-17 ביולי, בשעה 9:30

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, ביום רביעי, ה-7.7.20 ועד להודעה חדשה, הופסקה פעילותו של מועדון הספורט, לרבות פעילות חדר הכושר, הבריכות, החוגים ומגרשי הטניס

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן