חפש רק בנושא זה






איך הפכה לאה גורא בגיל 55 למאמנת בחדר כושר

לאחר שקרסה בגיל 45 בעקבות מחלת טרשת עורקים כלילית והובהלה לניתוח מעקפים, התחילה לאה גורא את מסע השיקום שלה שהוביל אותה 10 שנים מאוחר יותר לקריירה של מדריכה בחדר כושר לאחר שהוסמכה לכך בבית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט
  28/05/12
לאה גורא
לאה גורא

 


נכון! יש עוד כמה אנשים בעולם שהתחילו קריירה חדשה בגיל מבוגר, אבל עבורי זה היה לעשות את הבלתי אפשרי. אני, שתמיד חמקתי משיעורי ספורט, התחלתי לעשות פעילות אירובית מתונה, התעמלתי, הרמתי משקולות לקחתי תרופות, הקפדתי לבצע את כל הבדיקות הרפואיות בזמן וגם שיניתי אט אט את כל הרגלי התזונה שלי.

ההמלצה הרפואית הייתה להוריד הילוך בספורט, אבל...
בגיל 49 חוויתי משבר חיים נוסף, העסק המשפחתי שלנו נשרף, קיבלתי אירוע מוחי וההסתיידות של 50% בעורקי התרדמת המספקים דם לראש ולצוואר. הנוירולוג המליץ לי להסתפק בהליכה להפסיק לקפוץ, לרוץ, ולהרים משקולות מפני שהפעילות הזאת עלולה לגרום לי שוב לשבץ מוחי. הנוירולוג לא ידע שבמשך חמישה חודשים אני מתעוררת יומיום עם שחר, כמו איש אדוק לתפילה היומית שלו, מתעטפת בבגדי הספורט, מהדקת את שרוכי הנעליים על רגליי, אוחזת את "ספרי הקודש" העשויים מוטות ומשקולות ומתעמלת מול אלוהיי, שייתן לי כוח כדי שאוכל להתמיד.

הרופא, העמיד אותי בפני דילמה קשה... שהובילה אותי להתעמל רק כנגד משקל הגוף ללא מוטות ומשקולות. אולם לא הרגשתי שזה נכון, התחלתי להקשיב לגוף שלי וחזרתי להתאמן עם משקולות. ביום הולדתי ה-50 קיבלתי במתנה גם סטנט בעורק הכליה. בנוסף, בעלי נפל, ושכב בבית חולים שיקומי, בבית וינשטיין, ואחרי שנה חזר הביתה רתוק לכיסא גלגלים.

אם, מישהו היה פוגש אותי ברחוב אחרי ניתוח הלב, כשהלכתי כמו זקנה, עטופה בתחבושות סביב בית החזה והרגליים, עם סיכות ברזל נעוצות לאורך היד ונתמכת בילד בן העשר והוא היה אומר לי: "בעוד שתים עשרה שנים תשבי בבית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט על ספסל הלימודים יחד עם הבן החייל שלך ותסיימי כמדריכת כושר גופני ובריאות במכון כושר, תהיי מאמנת אישית, תעשי השתלמויות לפיתוח גוף, תרימי משקולות ותרוצי כמו נערה על המסילה כשהבן הזה רץ לצדך...", הייתי חושבת שהאיש הזה, בלע איזה כדור קטן שסידר לו "ראש טוב וגדול".

במבט לאחור, כל אלה היו המתנות שלי. כל אחת מהן הטעינה ואתגרה אותי כל פעם מחדש להציב מטרות, והניעה אותי לפעולה ולפרוץ כל פעם מחדש את גבולות התודעה. וכשהגעתי ליעד, כבר הייתה לי מטרה חדשה. מפני שהבנתי שאני יכולה להגיע לכל תוצאה שאבחר, והכול תלוי רק בי.

הלימודים במכון וינגייט
את לימודי במכון וינגייט שמרתי בסוד בתוך משפחתי הקטנה מפני שידעתי שסוג כזה של ידיעה עלול לעורר סדרה שלמה של שאלות אותן רציתי למנוע: מה לך ולחדר כושר? כבר אין לך מה לעשות שאת הולכת להיות מדריכה בחדר כושר? בגילך? במצבך הבריאותי? ומה הרופא אמר?
לא הטריד אותי שיביטו עלי כעל משוגעת. אך רציתי למנוע את השאלות זוללות האנרגיה שהיו הורסות לי את החלומות, ואם חלילה מצבי הבריאותי היה מתדרדר, בטח הייתי שומעת את המשפטים: "אל תגידי שלא הזהרנו אותך, אנחנו ידענו שזה יקרה, טוב,נו, זה היה צפוי..."
רן מגן, רכז קורס מדריכי כושר גופני ובריאות (חדר כושר ובריאות) בחן אותי במבחני הקבלה לבית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט והוא היה בין הבודדים שהכיר את כל הפרטים האישיים שלנו (שלי ושל הבן שלי עידו). יתר המרצים לא העלו על דעתם שאני אימא של עידו. באחד השיעורים ביקשתי מהמרצה להגביר את החימום לאה גורא ובנה עידו, באימון משותףבכיתה והוא צחק: "מה הבעיה? הרי יושב לידך בחור צעיר", אני ועידו פרצנו בצחוק ותהינו איך הוא היה מגיב אם הייתי אומרת לו שהצעיר הזה שיושב לידי הוא הבן שלי...
לאורך כל הקורס חששתי רק ממבחן הכושר בסוף הקורס. בו הייתי צריכה לבצע סקוואט כנגד מוט במשקל של 30 קילו ולחיצת חזה כנגד מוט במשקל של 35 ק"ג. ידעתי שאם אכשל במבחן, אני יכולה להיבחן שוב אלא שלא יכולתי לחזות מה יהיה מצבי הבריאותי בעתיד.
לילה לפני הבחינה המעשית לא יכולתי להירדם, עוד היו לי הרהורים על האתגר הזה שלקחתי על עצמי וחשבתי בשביל מה הייתי צריכה להיות מדריכה בחדר הכושר? מה רציתי להשיג בזה? מה בדיוק רציתי להוכיח? וביום הבחינה, כל מה שרציתי זה היה להצליח בבחינה ולחזור בשלום הביתה.
כשבישרו לי שעברתי בהצלחה את הבחינה, היה זה בשבילי כאילו זכיתי במדליה אולימפית.

רן מגן, רכז קורס מדריכי כושר גופני ובריאות (מכון כושר) בבית-הספר למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט: "המחלה לא הגבילה את התקדמותה של לאה גורא בקורס וגם לא הגיל, על אף שטווח הגילאים הממוצע בקורס נע בין 30-20. לאה הייתה בין התלמידים הטובים, לא פספסה אף מפגש והשקיעה ברצינות, כמתבקש מקורס כה מקיף, מעמיק ומתקדם בתחומו. היא ועדו בנה סייעו זה לזה ותמכו אחד בשני במהלך הקורס. אני שמח על השתתפותה בקורס ושמח שהספורט עזר לה להתמודד עם המחלה מבחינות רפואיות ואחרות.

סוף דבר
כיום, לאה גורא מנהלת את חברת פיגורא שחרטה על דגלה לפעול לקידום הבריאות בכל רחבי הארץ. לידע שרכשה במכון וינגיט כמאמנת כושר וכמאמנת לקידום הבריאות, הוסיפה את ניסיון החיים העשיר שלה ובסדנאות שלה היא מלמדת את המשתתפים דפוסי חשיבה חדשים, שינוי הרגלים מזיקים, התמודדות עם גנטיקה גרועה ומאפשרת לגופם ולנפשם לפרוח מחדש.
בשבוע הספר הקרוב ייצא לאור רומן הביכורים שלה "כל הפנים של אמליה" המבוסס על סיפור חייה. לאתר של לאה גורא הקליקו כאן.

תמונות: באדיבות לאה גורא 



תגובות הוסף תגובה
1.מאיפה???אנונימי28/05/12
2.אחותי היקרה את פשוט מדהימה:)אימון מנטלי אורלי נבון30/05/12
3.כל הכבודרפי30/05/12
4.את גדולה מהחייםדבורה31/05/12
5.הכוח והתעוזה נמצאים בתוך כל אחד מאתנולאה גורא01/06/12
6.מדהימה! כנראה שבאמת הכל אפשרי אם רק רוצים (לת)נעמה01/06/12
7.לאה גורא את אדם מהמם.יישר כוחך (לת)נועה01/06/12
8.פיגורא לתלפיות...כשרוח מחוללת בגוף ניסים ונפלאות....דפנה הרמן05/06/12
יום פתוח לקורסים ולמסלולי הלימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן, יתקיים ביום שישי ה-6.3.20 בשעה 9:30. הירשמו עכשיו

צפוניים? מוזמנים להפנינג הפתיחה של שלוחת ביה"ס החדשה ב-20.3.20, בקניון עזריאלי קריית אתא. ההרשמה באתר

משרות חמות מחכות לכם בלוח וינגייט

שלוחות בית הספר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט

מפת חניונים ומתקנים לתלמידי בית הספר למאמנים ומדריכים

חנות הספרים באתר מכון וינגייט!
המקצועית בארץ בנושאי ספורט ואורח חיים בריא