חפש רק בנושא זה






המתכון הבטוח "לשרפת" שחקני כדור צעירים

לחץ, תשישות ותחושת מיצוי מהספורט, הם נחלתם של שחקני כדור באנגליה כבר בגילאי 12-8 והתוצאה, פרישה מוקדמת ופגיעה בעתודה של קבוצות הבוגרים. מה המצב בארץ? ומה ניתן לעשות כדי לשפרו? מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט
  05/02/13


 

מולי אפשטיין  מנהל פורום "חיים וספורט"

שחקני כדורגל צעירים המשחקים במועדונים מקצועיים נמצאים בסיכון גבוה "לשרפה" (שחיקה) עוד בטרם עזיבתם את בית הספר. הסיבה לכך – הסטנדרטים הגבוהים מדיי והשאיפה לשלמות (פרפקציוניזם) לה הם נדרשים מצד המאמנים, ההורים וחברי הקבוצה, כך על פי מחקר שהתפרסם לאחרונה. לדברי ד"ר Andrew Hill, מרצה למדעי הספורט בחוג למדעים ביו-רפואיים באוניברסיטת לידס שבאנגליה, חלק מן השחקנים הצעירים מראים סימנים של עקה (סטרס) כרונית, תשישות ותחושת מיצוי מהספורט בגיל צעיר.

מחיר הפרפקציוניזם
החוקרים בדקו את הקשר בין סוגים שונים של פרפקציוניזם ובין "שרפה" בקרב 167 שחקני כדורגל צעירים ב-8 אקדמיות ומרכזים למצוינות המסונפים למועדוני הכדורגל המקצוענים באנגליה. קרוב לרבע מן הילדים דיווחו מדי פעם על תסמיני שחיקה בעוד שכאחוז אחד חווה תסמינים אלה לעתים קרובות. השחקנים דיווחו כי הם תופסים את הסביבה כמלחיצה ושהם מפחדים לעשות שגיאות, זאת בנוסף לשאר סממנים חיצוניים של לחץ שעלולים לגרום לשחיקה מוקדמת ולאיבוד עניין במשחק. שחקנים לא פרפקציוניסטים ושחקנים שהפגינו פרפקציוניזם שנבע מכוח הסטנדרטים הגבוהים שהם הציבו בעצמם, היו פחות פגיעים באופן משמעותי.
"מה שראינו בשחקנים שהפגינו סימני שחיקה זו תשישות פיזית ונפשית, תחושה של חוסר הישג ותחושה של פיחות ואיבוד עניין בספורט. למרות שבמקור הם היו אמורים ליהנות מן הספורט ולהיות מורווחים ממנו מבחינה רגשית, בסופו של דבר הספורט הופך עבורם למנוכר והעיסוק בו עלול להיות מלחיץ ביותר", הסביר החוקר.

מועדוני כדורגל מקצוענים מעדיפים תחרותיות על פני חוויית ספורט חיובית
מועדוני כדורגל מקצוענים רבים מגייסים למחלקות הצעירות שלהם ילדים בני 8 "וחותכים" מדי שנה שחקנים לא רצויים בטרם הגיעם לגיל 12. לאחר מכן חותמים השחקנים הצעירים על הסכם לפיו עליהם להישאר במועדון לפחות שנתיים. בגיל 14 ובגיל 16 קיימות תחנות "יציאה" שנעשית בהן הערכה מחודשת באשר לכישוריו של השחקן ובאשר לסיכויו להפוך לשחקן מקצועי. מי שצלח את שלבי הביניים, מקבל בגיל 16 חוזה ל-3 שנים.
"זה יכול להיות קשה. במקרים הגרועים אנו מדברים על סביבה שיכולה לפתח, לטפח ולשמור על הלך רוח שבו הספורטאים שקועים לחלוטין ברעיון של להיות דיוויד בקהאם הבא. למעשה, מתוך כ-10,000 אלפים שחקנים צעירים שמתאמנים בזמן נתון בכל מחלקות הנוער ברחבי המדינה, רק לפחות מ-1% יש סיכוי להפוך לשחקן מקצועי בליגות הבכירות".
"השאיפה לשלמות עשויה להיות כוח מניע חזק, אולם היא עלולה גם לגבות מחיר כבד כאשר הדברים אינם הולכים בהתאם לרמת הציפיות הגבוהה. דיווחים על קשיים פסיכולוגיים ועל בעיות אישיות למשל, אינן כה נדירות בקרב ספורטאים שמגדירים את עצמם כפרפקציוניסטים", הוסיף החוקר.
"עלינו לשאוף לכך שהספורט יהווה חוויה חיובית עבור כל מי שעוסק בו", הסביר ד"ר Hill. "הספורט יכול לשמש ככלי לפיתוח כישורי חיים, לתרום לתחושת הערך העצמי ולפיתוח מערכות יחסים איכותיות עם אחרים, אבל אנחנו יודעים שהוא עלול להוביל גם לחוסר שביעות רצון, לקבלת החלטות ירודות מבחינה מוסרית ולגרום לאנשים לחוש אומללים ביחס לעצמם. לספורט עשויות להיות תועלות רבות, אולם לעתים לסביבה עלולה להיות השפעה הרסנית", הוסיף החוקר.
בדברי הסיכום שלו מדגיש החוקר: "הפרפקציוניזם עלול לגרום למעגל הרסני. השחקנים הצעירים תלויים יותר מדיי בהישג האישי כאמצעי לביסוס תחושת הערך העצמי, אבל תמיד אינם מרוצים מן המאמצים אותם השקיעו. אפילו ההצלחה עלולה להיות בעייתית משום שהספורטאים הופכים לתובעניים יותר ביחס לתחושת ההישג מה שגורם להם באופן בלתי נמנע לחוות תחושה של כישלון".

מקור
Andrew P. Hill. Perfectionism and Burnout in Junior Soccer Players: A Test of the 2 x 2 Model of Dispositional Perfectionism. Journal of Sport and Exercise Psychology, 2013

ומה אצלנו?
עיון בטבלת הליגות של ההתאחדות לכדורגל מלמד שבישראל פועלות ליגות סדירות כבר מגיל 9-8. מדובר ב-3 ליגות לילדים שנקראות: טרום ג', טרום ב' וטרום א'. ילדים טרום ג' (גילאי 9-8) מקיימים ליגה בת סיבוב אחד ומשחקים 13 משחקים במתכונת הבאה – 3X20 דקות, 5 דקות הפסקה וחילופים ללא הגבלה. ילדים טרום ב' (גילאי 10-9) וילדים טרום א' (גילאי 11-10) משחקים בליגה בת שני סיבובים, סך של 30-26 משחקים, 2 מחציות של 35 דקות, 10 דקות הפסקה ומספר חילופים בלתי מוגבל. למרות שבליגות האלה אין עולות ואין יורדות עדיין קיים מימד תחרותי רב שעלול לפגום בתהליך הכשרתו של דור העתיד.
חשוב לזכור, מטרתן של קבוצות הילדים והנוער היא ליצור תשתית ראויה של שחקנים בוגרים ולא לזכות באליפויות בגילאים הצעירים. ברור לכול שתחרויות מוקדמת פוגעת באופן קשה בסיכויי ההתפתחות של השחקן הצעיר מאחר שבמקרים רבים הניצחון עומד מעל לכול. סביבת אימון שמושפעת מגורמי סמכות רבים ולוחצים (מאמן, גורמים במועדון, הורים) לבטח שאינה תורמת להתפתחות הנכונה של השחקן הצעיר.

הדרך לאימון שחקנים צעירים: הנאה, גיוון, יצירתיות ודיוק
ההנאה מן האימון ומן המשחק היא המשתנה החשוב ביותר באימון של שחקנים צעירים. ילד שאינו נהנה באימון אינו יכול ללמוד ולהתפתח. חשוב לזכור שהאיבר אותו יש לאמן יותר מכל הוא המוח ולאו דווקא שריר או מפרק כזה או אחר. תנאי היסוד להתפתחותו של שחקן יצירתי הוא חופש פעולה והנאה תוך שמירה כמובן על חוקים ועל כללי התנהגות בסיסיים. ילד שלא נהנה באימון לא יצליח לפתח את כישוריו. למה הדבר דומה? לכיתה בביה"ס שהאווירה בה עוינת וקשה. מורה שגוער קשות בתלמידים, מבקר אותם בתקיפות ולעתים אף מפגין פרצי זעם פיזיים ומילוליים. בכיתה שכזו בלתי אפשרי ללמוד. הילדים המפוחדים ינסו להוריד פרופיל ויחכו עד יעבור זעם או עד אשר יגיע הצלצול הגואל. חשיפה לסביבה כזו גורמת לילד להיכנס לדפוס הישרדותי שאינו מאפשר לו ללמוד ולהתפתח. באנאלוגיה לאימון הכדורגל אפשר לדבר על מאמן שגוער ללא הרף, יוצר סביבה לא נעימה ומדכא כל פוטנציאל של יצירתיות מצדו של השחקן הצעיר.
אחת הדרכים להגביר את ההנאה של הילדים מן האימון היא לשלב פעילות בעלת אופי משחקי. פעילות שכזו תורמת רבות לחדוות האימון ולשכלול כישורי המשחק של השחקן הצעיר. רצוי לקיים את הפעילות המשחקית בחלקו הראשון של האימון כאשר מערכת העצבים טרייה ומוכנה לקלוט גירויים חדשים. קיום המשחק בחלקו הראשון של האימון ישכיח מן השחקנים הצעירים את "הבאסה" של ההפסד. אימון שמסתיים במשחקון תמיד ילווה את הקבוצה המפסידה בתחושה של אכזבה ותסכול. ניתן לעמעם את התחושה הזו על ידי ביצוע של אלמנטים טכניים או של פעילות משחקית אחרת שאינה תלויה בניצחון או בהפסד.

לסיכום, ליגות תחרותיות בגילאים הצעירים הן אבן נגף בתהליך הבנייה וההתפתחות של השחקן הצעיר. הדגש באימון צעירים צריך להיות על הנאה, גיוון, יצירתיות ודיוק. כל ייעודן של קבוצות הילדים הוא לייצר עתודה ראויה שממנה ניתן יהיה להצמיח שחקנים בוגרים בעלי כישורים אתלטיים וטכניים. זכייה באליפות בגיל צעיר היא לא מעניינת, במיוחד כאשר המטרה מקדשת את האמצעים. לחץ, עצבים, עיסוק באלמנטים טקטיים ורצון לנצח בכל מחיר, משרתים אולי את האגו של ההורים ושל עוד כמה גורמים במערכת. בפועל, תחרותיות בגיל הצעיר מסרסת את האפשרות לפתח את דור העתיד. יכול להיות שהסיבה לכך שאנחנו לא מצליחים קשורה לעובדה שאנו משמרים עדיין דפוסים ותהליכי אימון שעבר זמנם מן העולם?

מולי אפשטיין
– פיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור, מנהל הפורום: "חיים וספורט".



תגובות הוסף תגובה
1.את המעוות אין לתקוןעודד נאמן12/02/13
2.תרומה חשובהמולי אפשטיין13/02/13
3.הכשרת מאמנים לקוייה ועסקנים שאין להם מושג (לת)ירון13/02/13
נקבע מועד חדש: טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בטוקיו יתקיים ב-23.7.21. בהצלחה!

אתכם גם בימי קורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

נלחמים על הכושר: נבחרת השחייה הפראלימפית מתאמנת בבריכה הלאומית במכון וינגייט

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג המגיעים למכון

שחקן הבדמינטון האולימפי, מישה זילברמן יתאמן בתקופה הקרובה במכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט