חפש רק בנושא זה






הדוור הקובני – משל לחשיבות רפואת הספורט

כיום אף משלחת אולימפית אינה שלמה בלי צוות רפואי שעוטף אותה, אולם רפואת הספורט לא הייתה דבר מובן מאליו אפילו עם חידושם של המשחקים האולימפיים בעת החדשה. סיפורו של הדוור הקובני ושורשי רפואת הספורט ברופאי יוון ורומא – מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט
  23/09/13

 


מולי אפשטיין
  מנהל פורום
"פיזיולוגיה וספורט"

סיפורו של הדוור הקובני Félix Carvajal הוא אחד הסיפורים המוזרים והמופלאים של הספורט האולימפי. לו יכולתי לחזור אחורה בזמן הייתי משתוקק להצטרף למסע המופלא והתמים של הדוור הקובני הצנום, מסע שבימינו נראה הזוי וחסר כל סיכוי. תמצית הסיפור שאליו נחזור בהמשך – Carvajal הוביל בבטחה במרתון האולימפי של סנט-לואיס 1904, אולם עץ תפוחים שנקרה בדרכו בק"מ ה-29 חיסל את סיכויו של הרץ התמים. לו היה לצדו של הרץ הקובני רופא שמכיר את רזי רפואת הספורט של אותם ימים, קרוב לוודאי שהאתלט היה הופך למדליסט הזהב האולימפי הראשון של קובה.
הצוותים הרפואיים לא הופיעו מייד עם חידושם של המשחקים האולימפיים בעת החדשה. במשחקים הראשונים שנערכו באתונה 1896 חשיבותו של הצוות הרפואי טרם הובנה במלואה. במהלך המשחקים האולימפיים הראשונים סיירו אמבולנסים נהוגים על ידי רופאים לצדם של רצי המרתון האולימפי וסייעו להם בעת הצורך. ידם של הרופאים הייתה מלאה בעבודה שכן באותם ימים האימון הספורטיבי היה בחיתוליו והרצים, בחלקם חובבים גמורים, קרסו תחת העומס של הריצה המפרכת. במשחקים האולימפיים של פריז 1900 דווח לראשונה על פציעה רצינית של ספורטאי. היה זה האצן האמריקאי Arthur Duffey שנפצע בשריר רגלו במהלך הריצה ל-100 מטר.
אט אט החלו להכיר בחשיבותם של הצוותים הרפואיים כחלק אינטגרלי מן המשלחות האולימפיות. בסופו של דבר הבינו כולם כי אנשי הרפואה חייבים להימצא באירועים הגדולים משום שהספורטאים עלולים להיות פגיעים: כולם רעבים לניצחון ולכן הם דוחפים את עצמם אל מעבר לגבולות שלהם.


Félix Carvajal תמונה חופשית לשימוש ויקיפדיה

הדוור הקובני
היעדרם של צוותים רפואיים במשחקי סנט-לואיס 1904 פגע קשות בספורטאי הקובני היחיד במשחקים. יכול להיות שאם היה הרץ הקובני מקבל הדרכה או סיוע רפואי, הוא היה הופך לספורטאי הקובני הראשון בהיסטוריה שזכה בזהב האולימפי.
שמו של הרץ הקובני היה Félix de la Caridad Carvajal Soto או בגרסה המקוצרת שלו (Andarín Carvajal (1949-1875. הוא היה דוור עני מהוואנה, נמוך קומה ורזה כמו שק של עצמות – תולדה של תזונה לא טובה. עם נתוני פתיחה כאלה ובהיעדרו של רופא לאורך מסלול המרתון האולימפי, סיכוייו של הרץ הקובני לא היו גבוהים.
הדוור הקובני השתתף במרוצי ראווה ובתחרויות הליכה במטרה לחסוך כסף לקניית כרטיס לאונייה שתיקח אותו מקובה לארה"ב ומשם דרך היבשה לסנט-לואיס, מקום קיומם של המשחקים האולימפיים ב-1904. Carvajal הפליג באונייה מקובה לקי-ווסט, פלורידה במטרה להשתתף במרוץ המרתון האולימפי. מאחר שהאונייה עגנה בנמל Key West המרוחק כ-2,000 ק"מ מן האתר האולימפי, נאלץ הקובני לתפוס טרמפים ואולי גם לרוץ, מהנמל ועד לאתר האולימפי בסנט-לואיס בכדי להגיע בזמן להזנקה. מאחר שהוא הגיע לנקודת הזינוק 5 דקות בטרם הוזנק המרוץ (גרסה אחרת מספרת שהוא הגיע יממה קודם לכן והשתכן במגורים של חברי המשלחת האמריקאית) ובהיעדר בגדי ספורט, הוא נאלץ לרוץ בבגדיו הרגילים. זורק דיסקוס אמריקאי גזר את מכנסיו הארוכים של הקובני מתחת לגובה הברך על מנת לאפשר לו חופש תנועה במהלך הריצה.

התאריך היה 30 באוגוסט וריצת המרתון האולימפית תוכננה לצהרי היום. הטמפרטורה ששרה באותו יום הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית עבור רצי מרתון, בוודאי עבור רצים לא מאומנים – 32 מעלות צלזיוס בצל ואחוזי לחות גבוהים. התנאים הקשים גרמו לכך ש-14 רצים, מתוך 27 שזינקו למרתון האולימפי, פרשו מן המרוץ כבר בשלביו המוקדמים.
הקובני, שהיה בעברו שליח בצבא קובה העצמאי, היה הפייבוריט. כבר בפתיחה הוא יצר פער גדול על פני מתחריו והוביל במרוץ בבטחה. ואז לפתע, בק"מ ה-29, ראה האתלט הקובני עץ תפוחים שניצב לו לאורך המסלול. האתלט הצנום, שלא אכל במשך יותר מ-40 שעות, החליט לעצור ולאכול כמה תפוחים.
זלילת התפוחים במהלך הריצה גבתה במהירות מחיר כבד מן האתלט המסכן. הרץ הקובני חטף כאבי בטן עזים שחייבו אותו לבצע כמה "עצירות טכניות" בהמשך המסלול. וכך, בזמן שהוא מסתתר בינות לשיחים שבצדי המסלול ומנסה לפתור את הבעיות, ראה Carvajal את יריביו חולפים על פניו. לאחר שהתאושש חזר הרץ הקובני למסלול וסיים במקום הרביעי!
המנצח במרתון, Thomas Hicks מארה"ב, זכה לעזרה מצדם של מספר רופאים שעמדו לאורך המסלול. הרופאים הזריקו ל-Hicks סטריכנין סולפאט, חומר שבימינו אסור לשימוש בספורט, בכל פעם שהוא עמד להתעלף. בנוסף, הם סיפקו לו משקה שהכיל ביצים טריות וברנדי. אלמלא הטיפול שהעניקו הרופאים לרץ האמריקאי, הוא לא היה מגיע לקו הסיום. Hicks חצה את קו הגמר של המרתון האולימפי כשהוא סחוט לחלוטין וקרוב לאפיסת כוחות.

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה...
רפואת ספורט היא למעשה מדע שעוזר לך להישאר בריא, למנוע עומס חריג על מערכות הגוף ומסייע בתכנון תהליך נכון של אימון שיגרום בסופו של דבר לשיפור בתפקוד הגוף. כבר בתרבויות הקדומות, שבהן המיסטיקה ואנשי הדת מילאו תפקיד מרכזי בחברה, היו גם רופאים שעסקו בתרבות הגוף. מאז עבר העולם כברת דרך משמעותית ששיאה ב-500 השנים האחרונות, תקופה הידועה כמהפכה המדעית.
עוד לפני שהאדם המערבי הגיע לרמה תרבותית כזו שתאפשר לו לנצל את זמנו החופשי לעיסוק בספורט ובפעילות גופנית, עיקרון השמירה על הכושר הגופני באמצעות פעילות גופנית כבר היה מבוסס דיו במזרח אסיה. כבר לפני כ-5,000 שנה כוהנים ונזירים טאואיסטים בסין יצרו זיקה בין טקסים פולחניים ובין תרגילי ריפוי. למעשה, כל פעילות ספורטיבית הייתה משויכת בראשיתה לטקסטים דתיים פולחניים. באמצעות התרגול הגופני קיוו הכוהנים והנזירים להשיג חיי נצח לנשמתו של האדם. הכוהנים הסינים הסבירו שגודש אברי הגוף הוא הגורם העיקרי למחלות וניסו לרפא זאת באמצעות סוג מיוחד של תרגילי נשימה שנודע מאוחר יותר בשם קונג-פו. "ההתעמלות השבדית" שהופיעה מחדש בראשית המאה שעברה הייתה מוכרת בסין תחת שושלת Huang Ti (2697 לפנה"ס).

ב- Atharveda, קובץ מזמורים מהודו בן כ-6,000 שורות שמקורו לפני כאלפיים שנה, קיימות הנחיות לביצוע תרגילי ריפוי בהנחיית כוהנים-רופאים ששילבו זאת יחד עם קללות וכישופים כנגד מחלות שונות.
עדויות לתרגילי נשימה כחלק מהקפדה על הבריאות ניתן למצוא גם בתרבויות קדומות אחרות כמו הפרסית והמצרית, אולם מקור רפואת הספורט הוא ברופאים של העולם העתיק, במיוחד אלה של יוון ורומא.

רופאי יוון ורומא שהניחו את היסודות לרפואת הספורט
lkkos
מורה יווני לחינוך גופני – כתב על סמך ניסיונו האישי קובץ של הנחיות אימון לספורטאים שבו לצד חשיבותה של התזונה לפיתוח הסבולת הוזכרה גם חשיבותה של הפעילות הגופנית כאמצעי לשמירה על גוף בריא.

Herodikos ו- Euryphon רופאים בני התקופה, הדגישו אף הם את יחסי הגומלין בין תזונה ובין כושר גופני. על סמך תצפיות ועל סמך הניסיון של שני המבשרים החלו מדעני התקופה לפתח תורות של ריפוי למחלות.

Herodikos, הרופא שהניח כנראה את יסודות רפואת הספורט, ניסה לרפא את המחלה ממנה סבל (כנראה שחפת) באמצעות הליכה נמרצת, אימוני היאבקות, אמבט אדים ועיסוי, שיטה שבוקרה לאחר מכן בחריפות על
ידי היפוקרטס.

היפוקרטס (377-460 לפנה"ס) טען שבעת מחלת חום אסור לבצע פעילות גופנית ואסור לחשוף את הגוף לאמבט אדים Herodikos ולכן גישה זו שגויה. היפוקרטס אימץ מאוחר יותר חלק מן התובנות של Herodikos ובאחד מכתביו שהוקדש לתזונה, הוא ציין שעל מנת להישאר בריא, יש להקדיש חלק מן היום לתרגול גופני שמטרתו שיפור הכוח והסבולת. תגליותיהם של הפילוסופים היוונים נתנו תנופה חשובה ל"רפואת הספורט" הקדומה.

Krates תלמידו של דיוגנס, אחד הפילוסופים החשובים בתקופה ההיא, החל לצעוד מדי יום במטרה להביא מזור לכבד ולטחול החולים שלו.

השקפתו של הרופא היווני Claudius Galen (קלאודיוס גאלן, 201-131 לספירה) יכולה להיחשב כמודרנית ביותר. הוא קבע שהתרגול הגופני מהווה חלק מנוהלי הבריאות והרופא צריך להחליט איזה סוג תרגול מהווה יתרון לכל אחד ואחת (זוהי אגב אחת מן המטרות של רפואת הספורט המודרנית). גאלן נתן משקל רב לשמירה על ההיגיינה האישית וציין שהפעילות הגופנית היא חלק מהעניין. טקסט שכתב תחת השם "Thrasybulus" מתח קווים ברורים מאוד בין תפקידו של הרופא ובין זה של המורה לחינוך גופני. גאלן החשיב מאוד את משחקי הכדור והמליץ עליהם כעל פעילות בעלת סיכון נמוך. בנוסף, הוא היה חסיד גדול מאוד של עיסויים.

קפיצת דרך נוספת בהבנת רפואת הספורט הושגה בתקופת האסלאם, שם הונחו היסודות לרפואה המערבית. מרבית הדוגמאות הראויות לציון מהתקופה ההיא התבססו על תמהיל של מסורות יווניות וערביות. הפילוסוף והרופא הערבי (Ibn S'ina (1037-980 אמנם לא העניק תנופה משמעותית לרפואה, אולם בספר הרפואה שכתב, "Kitabasch schifa" – הוא שילב תרגילים שפיתח במטרה להתמודד עם מגוון גדול של מחלות. גם אם להמלצותיו לא ניתן משקל רב אין ספק שהן השפיעו על הרפואה המערבית במאות השנים הבאות.

מולי אפשטיין – פיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "פיזיולוגיה וספורט". 



תגובות הוסף תגובה
1.הזווית היהודית של רפואת הספורט - הרמב"ם אייל24/09/13
2.תודה רבה אייל! מולי אפשטיין29/09/13
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

טניס שולחן: טל ישראלי, חניך אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, זכה במדליית ארד קבוצתית באליפות הונגריה הפתוחה

נבחרת הנשים בג'ודו מארחת במכון וינגייט מחנה אימון בין-לאומי בהשתתפות נבחרות מבריטניה ומאוזבקיסטן

מדליית ארד לאנסטסיה גורבנקו במשחה ה-200 מ' מ.א בתוצאה 2:13:52 דקות בתחרות סבב ה-Pro Swim בגרינסברו ארה"ב

מקום ראשון למטפסים הפראלימפיים, מיכאל שפייזר ומור ספיר, באליפות הולנד הפתוחה לטיפוס פראלימפי

מדליית כסף לשחיין מרקוס שלזינגר ב-50 מ' פרפר בתוצאה 23.35 שניות (בבריכות קצרות) בגביע "ניקו סאפיו" בגנואה