חפש רק בנושא זה






יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק

אריק איינשטיין היה "חולה" ספורט. הוא מאוד התעניין בסיפור האישי שמאחורי השם והתוצאה. לא פעם הוא אמר לי: "זה שבולט רץ 9.58 כולם יודעים. אני רוצה שתברר באיזו שכונה הוא גר ומה הוא אוהב לאכול", מאחורי הקלעים של אריק עם מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט
  11/12/13
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא

 


מולי אפשטיין
  מנהל פורום
"פיזיולגיה וספורט"

"מתפלש בזיכרונות חזור והתפלש
לא רוצה ולא יכול לצאת מזה" (מתוך "אני מתגעגע אבא" שכתב אריק איינשטיין).

בימים האחרונים אני מסתובב עם תחושה של מועקה ושל עצב ועכשיו מתחיל גם הגעגוע. בעשור האחרון ניהלתי קשר טלפוני של אינספור שיחות עם אריק איינשטיין. מעולם לא נתתי לכך פומבי מעבר לחברים ולמשפחה ועכשיו אני מרשה לעצמי קצת לשתף ולהעלות זיכרונות ובעיקר להודות על הזכות הגדולה שניתנה לי.
זה החל אי שם בצהריים חורפיים לפני כ-9-8 שנים. ישבתי ברכב והסלולרי צלצל. על הצג שיחה לא מזוהה. "הלו" ענה לי קול מאוד מוכר מעברו השני של הקו. "זה מולי אפשטיין? מדבר אריק איינשטיין". הייתי בהלם ולא ממש הבנתי מה קורה. אריק איינשטיין היה הזמר האהוב עלי מאז תקופת הצבא ונהגתי לשמוע את הקלטות שלו חזור והשמע עד שידעתי בעל פה את כל מילות השירים כולל ניסיון לשיר ולחקות את האינטונציה הכל כך ייחודית.
לאחר שהתעשתי הצלחתי להפיק משפט מגומגם ואמרתי לאריק שאני נורא מתרגש. ואז הוא ענה לי: "זה בסדר, עוד מעט זה יעבור לך", ומייד המשיך לשאלה שהטרידה אותו.
אריק היה מנוי במשך שנים רבות על מגזין האתלטיקה האמריקאי (Track & Field News) ובלע בשקיקה כל תוצאה וכל סיפור שהופיעו שם. מה שהטריד אותו אז היה סימן קטן שהופיע לצדן של חלק מן התוצאות במגזין הסיכום של השנה הקלנדרית. אריק לא הצליח למצוא הסבר לסימן הזה וזה שיגע אותו. אריק היה אדם סקרן מאוד וכאשר רצה לדעת משהו הוא לא הרפה עד שמצא את מבוקשו. הוא התקשר לאבידע לבני (במאי סרטים ועורך לשעבר בערוץ הספורט) וביקש את מספר הטלפון שלי.
הבטחתי לו שאבדוק עבורו את העניין ושאחזור אליו עם תשובה. הלכתי לספרייה בווינגייט ועברתי על הגיליון ובאמת לא מצאתי שום הסבר לסימן המסוים ההוא. נחוש לברר את העניין שלחתי אימייל לעורך המגזין וחזרתי לאריק עם הסבר על מהות התיוג.
זו הייתה השיחה הראשונה ולאחריה באו המון... עכשיו זה נגמר.

על האהבה לספורט
אריק איינשטיין היה "חולה" ספורט. הספורט שהוא אהב יותר מכול היה אתלטיקה. איינשטיין שהיה שיאן ישראל לנוער בקפיצה לגובה (על הקריירה הספורטיבית שלו ראה בהמשך) לא פיספס אף שידור של אתלטיקה. הוא אהב הכול! מלבד התוצאות אריק מאוד התעניין בסיפור האישי שמאחורי השם והתוצאה. לא פעם הוא אמר: "זה שבולט רץ 9.58 כולם יודעים. אני רוצה שתברר לי באיזו שכונה הוא גר, מה הוא אוהב לאכול, עם מי הוא מסתובב". לריאיון עם אריק איינשטיין שנערך לאחר שיוסיין בולט שבר את שיא העולם ב-100 מטר באליפות העולם בברלין 2009 בתוצאה: 9.58 שניות הקליקו כאן

האיש אגר בזיכרונו כמות אינסופית של תוצאות, סיפורים ואינספור פרטי טריוויה. זה פשוט מדהים מה שהאיש הזה זכר ושלף בכל רגע נתון. אריק צרב במוחו את פרטי המידע האלה ודאג לשמר אותם כל העת. עבורו זה היה תרגיל לאימון המוח, בדומה לפתרון תשבצים, למשחק ברידג' או לעיסוק בסודוקו. לעתים הוא שכח שם או פרט מסוים והוא לא הניח לרגע עד אשר השלים את הפריט האבוד. פעמים רבות הוא היה מתקשר ויורה ישירות: "תגיד לי, איך קוראים להיא/להוא שזכה ב...". לאריק לא היה מחשב ואני הייתי הגוגל שלו לענייני אתלטיקה. לעתים, כאשר נקלע "למצוקה" רגעית גם בעניינים אחרים הוא היא מתקשר ושואל אם אני ליד מחשב והאם אני יכול לבדוק עבורו משהו.
במהלך אליפות העולם האחרונה באתלטיקה ישבתי עם רוגל נחום (אתלט אולימפי לשעבר, מאמן ושיאן ישראל בקפיצה משולשת) וניסינו להיזכר בשמו של אלוף העבר הגרמני בזריקת דיסקוס. שנינו נתקענו ולא הצלחנו בשום אופן להיזכר בשום אופן בשמו של האלוף. צחקנו ואמרנו, בוא נתקשר לאריק ונשאל אותו. אמרתי לאריק שאנחנו לא מצליחים להיזכר בשמו של זורק הדיסקוס הגרמני ואם "במקרה" הוא זוכר את שמו. בטרם השלמתי את השאלה הוא ירה: "לארס רידל. מה זאת אומרת? שאתם לא תצליחו לזכור את השם שלו? שני פרופסורים לאתלטיקה לא זוכרים? אתה יודע, אלה פעמי אלצהיימר..."

אריק זכר המון שמות והמון תוצאות, אבל עם שמות מסוימים הוא "נתקע". למשל, קופצת הגובה האמריקנית Chaunté Lowe (שיא אישי 2.05 מטר) שטרם נישואיה היה שמה Howard. אריק לא הצליח לזכור בשום אופן מהו שם משפחתה החדש ואז בפרץ של תסכול אמר: "מה יש לבעל האידיוט הזה? מה זה שם המשפחה הזה? הוא לא יכול להיות גם הווארד?".
הקפיצה לגובה עשתה לו את זה. הוא ממש זכר את התחושה המיוחדת הזו כשאתה מגיע לתחרות ועל פי החימום אתה יודע אם היום "יש לך ניתור" או שזה פשוט לא זה.
אריק אהב לשנן את סטטיסטיקת קופצי הגובה שעברו גובה של 2.40 מטר. הוא מנה אותם אחד אחד (13 במספר), החל מהראשון שעשה זאת (רודולף פוברניצין ב-1985) ועד לבונדרנקו השנה. בכל פעם הוא היה מתעכב על הקופץ הרומני שעשה זאת ב-1990. "איך קוראים להוא, סורין מאטיי, אה? הוא לא היה גבוה, נכון?" נכון אני אומר לו. בסך הכול 1.84 מטר, ממש כמו ניקי פאלי. ואז אריק אומר: "סיפרתי לך את הסיפור על הרומני? שאלו איזה רומני כמה זה 2 ועוד 2. עונה הרומני: מה הבעיה זה 4. ושואלים אותו כמה זה 2 כפול 2 ואז הרומני חושב רגע ועונה: תראה, זה גם 4 אבל פה אולי אפשר כבר לעשות משהו..."
אריק היה חולה על הדיפת כדור ברזל. גובה וכדור ברזל. נכון, הוא מאוד אהב גם את הריצות הקצרות, את הקפיצות, את הריצות הבינוניות והארוכות, את המשוכות, את מקצועות הקרב, את הזריקות..בקיצור הכול. הוא היה חולה על אתלטיקה, אבל לשני המקצועות האלה הייתה לו חיבה מיוחדת.
ג'אקו גיל מניו-זילנד, שיאן העולם לקדטים ולנוער בהדיפת כדור ברזל שיגע אותו. אריק היה הרוס עליו ורצה לדעת מה קורה עם הבחור. "מה עם החבר שלנו מניו-זילנד" הוא שאל. "הוא עשה משהו?" שאל וחקר. "ומה עם המשקל שלו? הוא רזה מדי, אני לא יודע אם זה יספיק לו לכדור של ה-7.25 ק"ג של הבוגרים. תגיד, וזה עוד יגדל? מה אומרים הרופאים?"
לפני כמה שנים אריק ראה את סרט הקולנוע הניו-זילנדי Once Were Warriors. הסרט הזה שבה את לבו והא הזכיר זאת בכל פעם שהיינו מדברים על האתלטים מניו-זילנד. "אתה מוכרח לראות את הסרט הזה. ראית אותו כבר? תראה, אתה תודה לי".
את הסרט טרם ראיתי ולכן לא הספקתי להודות לו. אבל אני מודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, על כך שהאיש המיוחד הזה הופיע לי ככה פתאום באמצע החיים אי שם לפני כעשור... אהבתי אותו

"החיים עוד לא חזרו למסלולם,
הפצעים עדיין לא הגלידו,
אולי זה יישאר כבר לעולם,
אולי צריך לתת לזה עוד זמן
מה יהיה ימים יגידו
אולי צריך לתת לזה עוד זמן"
(אולי צריך לתת לזה עוד זמן מילים: אריק איינשטיין, לחן: יצחק קלפטר)

על אהבתו של אריק איינשטיין לאתלטיקה הקליקו כאן


אריק איינשטיין והספורט כתבתו של גבריאל היידו מתוך שידורי ערוץ הספורט

אריק איינשטיין האתלט
באחד הראיונות עמו אמר אריק איינשטיין: על שני דברים אני מצטער, על כך שהתחלתי לעשן ועל כך שפרשתי מוקדם מידי מן הספורט.
אריק איינשטיין היה ספורטאי מצטיין. הוא עסק בשני ענפי ספורט – אתלטיקה וכדורסל. אריק היה שחקן בקבוצת הנוער של הפועל ת"א ובשנת 1955 אף שיחק בקבוצת הבוגרים וקלע 2 נקודות בניצחון על הפועל ירושלים. מקצועו העיקרי באתלטיקה היה קפיצה לגובה אולם הוא התחרה והצטיין גם בהדיפת כדור ברזל במשקל 5 ו-6 ק"ג. הנה כמה פרטים שמסר לי פרופסור אורי גולדבורט, בן גילו של אריק איינשטיין, לשעבר יו"ר איגוד האתלטיקה בישראל וסטטיסטיקאי חבר ב-ATFS (Association of Track and Field Statisticians).
"ב-1956 זכה אריק איינשטיין בתואר אלוף ישראל לבוגרים בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.80 מטר באליפות שהתקיימה באיצטדיון המכבייה. שיאו האישי של אריק איינשטיין היה 1.855 מטר (באותה התקופה היו מודדים בחצאי סנטימטרים). אריק היה גם שיאן הנוער בקפיצה לגובה. במחצית חודש יוני 1957 התחרו בכפר סבא נבחרות הפועל, הנח"ל והמשטרה. אריק איינשטיין, חייל בלהקת הנח"ל, הדף את כדור הברזל למרחק של 15.55 מטר ויומיים לאחר מכן ניצח בתחרות הקפיצה לגובה בתוצאה של 1.83 מטר. עתה הוא אלוף הנח"ל וחבר להקת הנח"ל גם יחד. בשלהי חודש יולי של אותה שנה הופיע אריק איינשטיין בהופעה נדירה בתחרות סיום העונה של אתלטי הפועל. איינשטיין קפץ לגובה של 1.80 מטר.
באליפות הפועל שהתקיימה ב-1958 בת"א הופיע החייל אריק איינשטיין בפעם האחרונה באליפות רשמית וניצח בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.71 מטר".
 
רגע של עברית
"יש פה תחת השמיים
כלל ידוע בספרים -
כצבעי המשקפיים
כן הוא צבע הדברים.
בשחורות רק רע רואים פה,
בוורודות הכל תמים,
בשחורות על שטר חותמים פה,
בוורודות אין משלמים.
בשחורות רואים כזית.
בוורודות רואים עולם.
בשחורות זה בעל בית.
בוורודות זה בן אדם" (מתוך "משקפיים ורודות", מילים נתן אלתרמן)

אריק איינשטיין היה רגיש מאוד לשפה העברית. הוא נתן משקל עצום למילה, לדרך הגייתה ולהקפדה על כללי הלשון. לא פעם הוא היה מלין באוזניי על שיבושים בעברית, במיוחד בקרב קריינים, פרשנים ושדרני ספורט. במיוחד שיגעו אותו העיוותים שנעשים בשימוש בוי"ו החיבור. פעם אחת לאחר שקבל על כך שמישהו אמר בשידור "20 וּשלוש מאיות" במקום 20 וְשלוש, אמרתי לו: "תראה, גם אתה לא תמיד מקפיד על וי"ו החיבור. למשל בשיר גיטרה וכינור, במקום לשיר עם כ' רפה לאחר וי"ו החיבור אתה שר עם כף דגושה".

"מחליפים מיתר כשהחורף בא
היא תולה מבט, הוא שוקע בה
ואחר כך יד, נגיעה קלה
נשיקה באוויר הוא שולח לה
מסתלסלת סחור וסחור
כמו גיטרה וכּינור
הוא על זמן והיא על אור"

אריק עשה הפסקה קצרה ואז ענה לי: "תגיד לי, מה אנחנו פוצים?"
בהזדמנות אחרת שאלתי אותו מדוע בשיר סוס עץ שכתב יענקל'ה רוטבליט הוא שר את המילה "מרוץ" עם וי"ו שרוקה (מרוּץ במקום מרוֹץ)

"בן אדם, תתאמץ, עוד מעט קצה הדרך
בן אדם, עד סוף המרוּץ
החידה, לך איתה, תעשה מזה סרט
אל תפחד, לא נשארת בחוץ
אל תפחד, לא נשארת בחוץ"

אריק הסביר שיש מקרים מסוימים בהם ניתן לעוות קצת את העברית על מנת שהיא תתאים לחריזה בשיר. הוא אמר שהאפשרות הזו נקראת ליצנציה פואטיקה שזה בעצם חופשיותו של המחבר לברוא את שפתו כראות עיניו ואת אשר חפץ לבו לא ניתן לערער.
ואז לראייה הוא שלף קלף חזק בדמותו של נתן אלתרמן. "אלתרמן, גאון העברית הזה הרשה לעצמו לכתוב "משקפיים ורודות" ולא ורודים. זו ליצנציה פואטיקה. אלתרמן, אתה מבין?"

חוש הומור נדיר
לאריק איינשטיין היה חוש הומור נפלא ויכולת חיקוי יוצאת דופן. הזיכרון הנדיר שלו, ההקפדה על הפרטים הקטנים ביותר והיכולת שלו לדייק בכל דבר הניבו כמה מן הקלאסיקות התרבותיות שלנו - מערכוני לול, הסרט כבלים, השיר "ואלה שמות" שנכתב לאחר גביע העולם של 1990 ועוד.
אגב, בשיר "ואלה שמות" מוזכרים 141 שחקני כדורגל; מרביתם כאלה שהשתתפו במשחקי גביע העולם 1990, חלקם שחקני עבר ישראלים וחלקם אגדות כדורגל כמו קרויף, גרינצ'ה ופלה. אריק, שהיה קפדן מאוד בענייני הגייה ושמות, סיפר לי שרצה להקליט את השיר מחדש משום שבאחד השמות, Francisco Villarroya, הוא שר במקור "אילארויה" במקום "ויארויה"...
הנה לקט של כמה דוגמאות שמדגימות את חוש ההומור המיוחד של אריק איינשטיין.
באחד משידורי האתלטיקה ששידרתי יחד עם מירי נבו בערוץ הספורט כינינו את קופץ הרוחק האיטלקי Andrew Howe בשם "אוֹאֶה". אריק מעולם לא "סלח" לי על כך ומדי פעם היה אומר לי: "מה עם אוֹאֶה? זה תמיד מזכיר לי את אָאָווּאָה..." (מתוך המערכון על חידון התנ"ך בלוּל).

על האצן האמריקאי טייסון גיי – "הוא תמיד נראה עצוב כזה. נו בטח, אם בולט ובלייק היו על ידך לא היית עצוב?"

מכופף הבננות – במהלך אחת השיחות הוא אריק שומע לפתע שיר שלו ברדיו. הוא עוצר לרגע ומתחיל ספק לשיר ספק לדקלם את המילים של "מכופף הבננות". חשבתי לעצמי כמה זה חמוד שהוא עדיין מתרגש מכך שמשמיעים אותו ברדיו. אריק שר/דיקלם את מילות השיר וכאשר הגיע לשורה "זה הוא אשר מושך את הפטמות בלימונים", הוא מסביר לי: "אתה מבין? זה מן סוטה כזה של פירות...".

יעקב טומרקין מעפיל לגמר האולימפי – העפלתו של יעקב טומרקין לגמר ה-200 מטר גב במשחקים האולימפיים בלונדון ריגשה מאוד את אריק. הוא צפה באדיקות בכל תחרויות השחייה וגם בענף הזה הוא גילה בקיאות יוצאת דופן. לאחר משחה חצי הגמר אריק אמר: "אני מתנשף יותר ממנו...".

על הכלבה מרי – באחת משיחות הטלפון אתו שמעתי נביחות של כלב. אריק סיפר שיש להם כלבה ששמה מרי. "למה מרי? כי דוד ד'אור מצא אותה ליד מלון מרידיאן והביא לנו אותה". שאלתי אותו מאיזה גזע היא והוא ענה לי: "היא כלבה מעורבת. היא מעורבת בכל מה שקורה כאן ברחוב...".

דינה ברזילי – אחרי פטירתו של חיים חפר שוחחנו על השירים הרבים שכתב ועל הביצועים של אריק מתקופת התרנגולים. ואז אריק מתחיל לשיר את "דינה ברזילי", שיר מתקופת היותו בלהקת הנח"ל... "הגובה מאה ושישים סנטימטר, משקל חמישים ושמונה ק"ג". ואז הוא אומר: "מה זה המידות האלה? זה כמעט ממדים של יודת פטיש. איך הם לא שמו לב אז? כנראה שלא הבינו בזה פעם. אי אפשר היה לכתוב למשל מאה ושבעים סנטימטר? זה גם נראה הרבה יותר טוב וגם מסתדר עם השיר".

השמות הקנייתים – הבקיאות הפנומנלית של אריק איינשטיין באתלטיקה הדהימה אותי בכל פעם מחדש. האיש זכר ואגר במוחו כמות ענקית של מידע. בשנים האחרונות הוא איבד את יכולת הקריאה (בעיות ראייה) ולכן לא היה לו את הלוקסוס לגשת למחשב או לספרים הישנים ולנבור בפרטי מידע כאלה ואחרים. אריק זכר את הכול אבל רק בדבר אחד הוא הרים ידיים – בשמות של האתלטים הקנייתים. האיש שזכר כל כך הרבה שמות הפסיק לנסות להתמודד עם שמותיהם של האתלטים מקניה. "די, בקטע הזה אני מוותר. איך אפשר עם כל השמות האלה? קיפורטיץ', קיפסאנג, קיפלאגאט. מה זה הקיפ הזה בכלל? אתה מוכרח לבדוק לי את העניין הזה".

אוהב להיות בבית – השיחות עם אריק היו מפליגות לעתים למחוזות מאוד רחוקים. בדרך כלל נושא גרר נושא וכל סיפור או סיטואציה העלו מייד קשר מחשבתי לסיפור אחר. השיחות האלה יכלו להימשך עשרות רבות של דקות. חלק מן הסיפורים כבר הכרתי, אבל היה נחמד בכל פעם לשמוע אותם שוב. אריק היה מספר נפלא ותיבל את הסיפורים בהומור האופייני. אהבתי את הסיפורים האלה, אהבתי את האינטונציה המתנגנת של קול הבריטון, אהבתי את האיש. יום אחד, לאחר שיחה של כמה דקות אריק אמר לי: "טוב, אני צריך לסיים. אני צריך לצאת". הייתי די מופתע כי אריק לא נהג לצאת כמעט מפתח ביתו ולכן שאלתי: "מה לצאת? לאן אתה הולך?". ואז הוא ענה: "אני צריך לצאת לאולפן, לעבוד על איזה שיר שאנחנו מקליטים עכשיו. אתה יודע, אני גם זמר... שר שירים, אתה יודע...".

משקלו של הנין – לאחר הולדת נינו ה-5 סיפר לי אריק על כך שהוא נולד במשקל של 3.8 ק"ג. צחקתי ואמרתי שזה משקל ממש מרשים ושאפילו Reese Hoffa (180 ס"מ, 147 ק"ג), הודף כדור ברזל אמריקאי שאריק מאוד אהב, נולד במשקל נמוך יותר. אריק צחק ואמר: "הופה? הביצים שלו שוקלות יותר..."

זכור לי סיפור משעשע על תחרות של חטיבת עצים. "אתה יודע, תחרות כזו שבה מנסים להפיל עצים ענקיים בכמה מכות גרזן. הגיע שלב המיונים ובו בדקו את הרמה של המתמודדים. אתה יודע, מן סינון ראשוני כזה. היו שם חבר'ה ענקיים, אתה יודע. כאלה עם זקן ועם סרט על המצח. אתה יודע, חבר'ה כאלה כמו מהתחרות של האיש הכי חזק בעולם. חולצות גזורות וידיים ענקיות כאלה. ואז מתחילים המיונים והם אתה יודע, טראח-טראח, כמה מכות גרזן והעץ נופל. פתאום מגיע מישהו רזה, צנום, שחום כזה ולבוש בגלבייה. כולם מסתכלים עליו ולא מבינים מה הוא עושה שם. וואלק, רזה, שחיף כזה, בכלל לא קשור. ואז הוא לוקח את הגרזן, מניף אותו ובמכה אחת העץ נופל. כולם בהלם. לא מבינים מה קורה פה. עוד מכה ועוד עץ נופל. החבר'ה המומים לגמרי ושואלים אותו, תגיד מאיפה אתה. והבחור עונה להם, אני ממדבר סהרה. החבר'ה אומרים לו, שוּ סהרה? איך אתה מתאמן שם, הרי אין שם עצים בכלל. ואז ההוא עונה להם: עכשיו אין..." "אתה מבין" אריק אומר, "עכשיו אין"...

זהו, עכשיו באמת אין.

"אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן,
שברת לי את הלב לחתיכות קטנות
היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו,
אני כל כך עצוב בא לי לבכות" (מתוך "יושב מול הנייר")
  
מולי אפשטייןפיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור
מנהל הפורום: "פיזיולוגיה וספורט".
 



תגובות הוסף תגובה
1.מולי,תודה על השיתוף!ליא18/12/13
2.תודהא. כהן18/12/13
3.אריק איינשטייןאורית שריה29/12/13
20.10.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן