חפש רק בנושא זה






ריצה אינה גורמת לשחיקת סחוס (אוסטיאוארתריטיס)

מחקר חדש שהוצג לאחרונה בכנס השנתי של החברה האמריקאית לריאומטולוגיה, מצא שריצה לא רק שאינה גורמת לאוסטיאוארתריטיס אלא אף עשויה להגן על המתאמן מפני התפתחותה של המחלה הכואבת. מולי אפשטיין, פיזיולוג ויועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מוסיף את חוות דעתו המקצועית
  24/11/14

 

 

מולי אפשטיין  מנהל פורום "פיזיולוגיה וספורט"

נדמה שהטיעון החזק ביותר המדבר בגנותה של הריצה, הוא המשפט: "ריצה לא בריאה לגוף, היא שוחקת את הסחוס והורסת את הברכיים" – מסתבר שלא כך הדבר. מחקרים קודמים שעסקו בקשר האפשרי שבין ריצה ובין התפתחות OA של הברך, התמקדו ברצי עלית גברים כך שממצאים אלה לא בהכרח חלים גם על האוכלוסייה הכללית. החשש שריצה רגילה עשויה לתרום להתפתחות OA בברך, מתמקד בעובדה שעומס יתר כרוני על מפרק הברך עלול לפגוע ולגרום לנזק. עדיין, רצי עלית מאופיינים במדד מסת גוף נמוך מאוד (BMI), גורם שמגן מפני התפתחות OA של מפרק הברך. המחקר החדש התמקד בנשים וגברים בגילאי 64.5 בממוצע בעלי מדד מסת גוף של 28.6 בממוצע – והממצאים מפתיעים.

מהי דלקת מפרקית ניוונית (Osteoarthritis – OA) ומה הגורמים העיקריים שתורמים להתפתחותה
דלקת מפרקית ניוונית (Osteoarthritis – OA) היא מחלת המפרקים השכיחה ביותר המשפיעה על אנשים בגילאי הביניים ועל אנשים מבוגרים. המחלה מתאפיינת בנזק מתקדם לרקמת הסחוס, חומר הריפוד שנמצא בקצותיהן של העצמות הארוכות, ובשינויים מבניים מסביב למפרק. שינויים אלה עשויים לכלול הצטברות של נוזלים, גרמיות יתר (צמיחת בליטות עצם במפרק) ורפיון וחולשה של גידים ושל שרירים מסביב למפרק. שינויים אלה גורמים להגבלה קשה בתנועה, לנפיחות ולכאב.
אוסטיאוארתריטיס של הברך היא צורה נפוצה של OA והיא נגרמת כתוצאה משחיקה ומפירוק של הסחוס במפרק הברך. הגורמים שעלולים להגביר את שחיקת הסחוס במפרק הברך כוללים: עודף משקל, גיל, פציעה או הפעלת עומס חריג על המפרק והיסטוריה משפחתית.

המוטיבציה לקיום המחקר
"ההנחיות האחרונות של המרכז לבקרת מחלות (CDC) ממליצות על כך שכל אדם בוגר יעסוק בפעילות גופנית קבועה מאחר שקיימות ראיות משמעותיות לכך שהגברת העיסוק בפעילות גופנית קשורה בהפחתת אירועי לב וכלי דם ובהפחתת התמותה", הסביר ד"ר Grace Hsiao-Wei Lo, רופא מ-Baylor College of Medicine והחוקר הראשי במחקר הנוכחי. "עם זאת, ההשפעה של הפעילות הגופנית המומלצת על OA של מפרק הברך אינה ברורה. מאחר שריצה היא פעילות פנאי נפוצה, המערבת ספיגת עומסים חוזרת ונשנית שפוטנציאלית עלולה להזיק למפרק, החלטתי להתמקד בשאלה האם ריצה בקרב האוכלוסייה הכללית קשורה בהתפתחות OA של מפרק הברך", הוסיף החוקר.

ייחודו של המחקר: בסיס נתונים גדול ומייצג של האוכלוסייה הרגילה
בגילאי 64.5 בממוצע
במטרה לברר האם ריצה באופן קבוע עלולה להגדיל את הסיכון להתפתחות OA באוכלוסייה הכללית, השתמשו החוקרים בבסיס הנתונים של מחקר תצפיתי בשם Osteoarthritis Initiative (OAI). מתוך 2,683 משתתפים 56% היו נשים, הגיל הממוצע היה 64.5 שנה ומדד מסת הגוף הממוצע היה 28.6. 29% מהנבדקים דיווחו כי הם רצו מדי פעם במהלך חייהם.
הנבדקים עברו צילום רנטגן לברכיים וסיפקו הערכות לגבי תסמינים שונים. בנוסף הם נדרשו למלא שאלון מקיף באשר לעיסוקם בפעילות גופנית שם הם נתבקשו לדרג את שלוש הפעילויות הנפוצות ביותר אותן הם ביצעו בטווחי גיל שונים במרוצת חייהם. חלוקת הגילים הייתה: 18-12, 34-19, 49-35 ו-50 ומעלה.
במסגרת הביקורים במהלך 48 חודשי המחקר נלקחו צילומי רנטגן של הברכיים. הצילומים נשלחו להערכה רדיוגראפית ל-OA תוך שימוש בסולם Kellgren-Lawrence (KL). נבדקים בעלי ציון של 2 ומעלה בסולם KL הוגדרו כבעלי OA מבחינה רדיוגראפית – ROA. החוקרים בדקו גם האם הנבדקים סבלו מכאבי ברכיים תכופים. החוקרים הגדירו מצב של OA סימפטומטי אם התקיים מצב בו לפחות ברך אחת אובחנה כ-ROA (ממצא רדיולוגי) ובנוסף הופיעו גם כאבים תכופים. אנשים שעברו החלפה מלאה של מפרק הברך, סווגו ככאלה שסובלים מכאבים תכופים, ROA ו-SOA (אוסטיאוארתריטיס סימפטומטי).

הממצאים מראים שריצה תורמת להגנה על מפרק הברך
לאחר ניתוח הנתונים דיווחו החוקרים שהרצים, ללא קשר לגיל בו הם רצו, הייתה שכיחות נמוכה יותר של כאבי ברכיים, ROA ו-SOA, בהשוואה לאנשים שלא רצו. באנשים שרצו בכל שלב שהוא במהלך חייהם, 22.8% היו בעלי SOA בהשוואה לשיעור של 29.8% באנשים שלא רצו. האנשים בעלי ה-BMI הנמוך ביותר היו מטבע הדברים אלה שהוגדרו כרצים חובבים. "ריצה רגילה, אפילו לא ברמה של ספורטאי עלית, לא רק שאינה מעלה את הסיכון לפתח אוסטיאוארתריטיס במפרק הברך אלא אף עשויה להגן מפניו", הסיקו החוקרים.
"אין אנו עוסקים בשאלה האם ריצה היא מזיקה או לא לאנשים שאובחנו כבר כסובלים מן התופעה", הסביר ד"ר Lo. "לעומת זאת, אין שום סיבה להגביל אנשים שאינם סובלים מ-OA בפרק הברך, מלעסוק בריצה חובבנית בכל שלב בחיים וזאת מתוך נקודת המבט שאין הדבר מזיק למפרק הברך".

מולי אפשטיין: "ההסבר לפציעות הריצה הרבות מקורו ברצים ולא בריצה"
"האקסיומה" שריצה אינה בריאה לברכיים נשמעת לא מעט, בין אם מדובר בהדיוטות ובין אם האזהרה מגיעה לעתים מכיוונם של רופאים ושל אנשי מקצוע מתחומים משיקים אחרים. העלייה התלולה במספרם של האנשים שרצים מזמינה מן הסתם פציעות ונזקים לא מעטים. אם עד לפני כ-30 שנה יכולנו לאפיין את מבנהו של "הרץ הקלאסי": משקל נמוך, אחוז שומן נמוך, אנטרופומטריה ייחודית, הרי שכיום לא ניתן לאפיין מבנה קלאסי או סגנון אולטמטיבי משום שכמעט כולם רצים – שמנים, מבוגרים, בעלי לקויות יציבה ועוד.
ההנחה שריצה מזמינה פציעה היא הנחה קלושה ושטחית. ההסבר לפציעות הריצה הרבות, פרי נחלתם של רצים מתחילים רבים, נעוצה בעיקר במוכנות נמוכה, בהכנה לקויה, בהיעדר תכנית אימונים מקצועית, בהיעדר ליווי והדרכה מקצועית ובפער עצום בין האגו שרוצה לבין הגוף שלא יכול.

קיים הבדל עצום בין מי שרץ כל חייו ובין מי שקופץ על העגלה באמצע החיים. נקודת הפתיחה של זה שלא עסק בפעילות גופנית במשך שנים רבות, היא נמוכה, דבר המחייב הסתגלות והדרגתיות. הרצון לבצע קיצורי דרך מזמין לא פעם פציעות מתסכלות. זכרו, ריצה היא פעילות גופנית טובה, בריאה ובעלת תועלות רבות, השאלה היא למי.

מולי אפשטיין – פיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור מנהל הפורום פיזיולוגיה וספורט  

צילום: רפי כחלון



תגובות הוסף תגובה
1.כאבי ברכייםרבקה26/11/14
2.אפשר לינק למאמר?אריק27/11/14
3.חד וחלק (לת)ארז27/11/14
4.תשובה לרבקהמולי אפשטיין07/12/14
נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן. במקרה הצורך, תתאפשר למידה מקוונת בהתאם להנחיות משרד הבריאות