חפש רק בנושא זה






מדורת הכפר הגלובלי

גם באתונה, ולא בפעם הראשונה, המשחקים האולימפיים יהיו אירוע טלוויזיוני משוכלל, עמוס ומרהיב עין - לא פחות מהמשחקים עצמם. אולי אפילו יותר. סך שעות השידור שיועברו מיוון שווה לשלוש שנים וחצי שידור רצוף. הפרשן ד"ר גלעד ויינגרטן מספר איך זה הולך לקרות באמת
  06/08/04

 
ב- 13 באוגוסט 2004, בשעות הערב, יצעדו 10,500 ספורטאים, נציגי כ- 200 מדינות, אל תוך האיצטדיון האולימפי של אתונה ויזניקו את ההפקה הטלוויזיונית הגדולה, העשירה והמורכבת בתבל. טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים יועבר ישירות מן האיצטדיון לכל פינות העולם, ועל-פי נתוני העבר יצפו בטקס כ- 3.5 מיליארד בני-אדם, שהם קרוב ל- 90% מפוטנציאל הצפייה העולמי בטלוויזיה. מרגע תחילת השידורים יהפוך העולם לכפר גלובלי- אלקטרוני; עשרות לווייני תקשורת יקפיצו את התמונות האולימפיות, בו-זמנית, אל יותר ממיליארד מכשירי טלוויזיה בכל רחבי הגלובוס.

מאז משחקי ברצלונה 1992, כאשר נטל על עצמו עמנואל (מנולו) רומארו את שרביט ההפקה האולימפית - מורגשת בכל צעד ושעל טביעת אצבעותיו ושאיפתו הבלתי מתפשרת לשלמות. תחת מנהיגותו נהפכו שידורי ברצלונה, אטלנטה וסידני לחוויה בלתי נשכחת ולשיעור מאלף בהפקה. יכולתו של רומארו להפיק לקחים ולהשתפר במטרה להביא לכל בית את החוויה האולימפית המושלמת ראויה לכל שבח. בגללו מקבלים המימד המקצועי-ספורטיבי של המשחקים והממד הרגשי-אנושי האופף אותם תשומת-לב מרבית, וכל צופה בבית יכול להשתתף בחוויה רב-ממדית: חזותית, אסתטית, מקצועית, דרמטית וריגושית. אצל רומארו, הספורטאי הוא תמיד הגיבור של ההצגה הגדולה בתבל, אך לא רק בזכות יכולתו הספורטיבית אלא גם בגלל מאפייניו האחרים שתורמים ערך מוסף להפקה: רקע אישי וספורטיבי, סיפור אישי מיוחד ועוד. מחזור הדם של אירועי הספורט הגדולים.

מאז משחקי ברצלונה נהפכה הטלוויזיה, ובצדק, שותף מרכזי בכל הליכי התכנון והביצוע של המשחקים האולימפיים. הנתונים מראים כי את האתרים האולימפיים פוקדים בזמן התחרויות בסביבות 10 מיליון קוני כרטיסים - בעוד שבו-זמנית נרשמים בהם למעלה מ- 20 מיליארד צפיות מצטברות בטלוויזיה; כלומר, יחס של אחד לאלפיים לטובת הטלוויזיה. ואם נתונים אלה אינם מספיקים כדי להדגיש את מרכזיותה של התקשורת במכלול האולימפי, ניתן להוסיף ולציין שגם באתונה יהיה היחס המספרי שבין ספורטאים לאנשי תקשורת אחד לשניים - בהתאמה. ללמדנו שאמנם הספורט הוא לב המשחקים, אבל התקשורת סביבם היא מחזור הדם של האירוע.

כדי להפיק את משחקי אתונה ברמה האיכותית הגבוהה ביותר פועלת מזה שנתיים רשת טלוויזיה מיוחדת שהוקמה רק לשם כך. רשת אד-הוק זו, הגדולה מסוגה בעולם (AOB), מונה לא פחות מ- 3,500 עובדים וכוללת - נוסף על מקומיים רבים - גם את הכוחות המקצועיים הבינלאומיים המעולים ביותר (צלמים, מפיקים, עורכים, מומחי קול ותאורה ועוד), שנבחרו על בסיס מגוון הישגיהם בשידורי ספורט איכותיים (אגב, AOBתפורק מיד לאחר המשחקים).

באתרים השונים של המשחקים ימוקמו יותר מאלף מצלמות טלוויזיה משוכללות, שיעבירו את השידורים ה'מולטי-לטראליים' לכל מדינות העולם. נוסף על אלה יהיו באיצטדיונים עוד מאות מצלמות שיעבירו שידורים 'יוני-לטראליים' למדינות ספציפיות. לדוגמה, רשתNBC האמריקנית לא תסתפק רק בשידורים המולטי-ליטראליים שיסופקו על-ידי AOBותביא עמה עשרות מצלמות משלה, שיסייעו להתמקד בספורטאים האמריקניים ולהעביר את ביצועיהם לארצות-הברית. אחוז גבוה מתמיד של מצלמות (40%) יאפשר צילומי אפקטים מיוחדים כדי להעניק לצופה בבית תחושה של כמעט נוכחות פיזית באיצטדיון האולימפי.

במשך 16 ימי התחרות יופקו לא פחות מ- 3,500 שעות שידורים, שיכסו כל דקה בתחרויות מכל אתרי הספורט. מתוך המכלול הזה יוכלו יותר מ- 200 רשתות בעלות זכויות השידור לבחור לעצמן את האירועים והתחרויות שברצונן לשדר. בסך הכל ישדרו הרשתות כ- 30 אלף שעות שידור מצטברות, כמות השווה ל- 3.5 שנות שידור רצופות (בממוצע 150 שעות שידור לכל אחת מ- 150 הרשתות). ישראל תשדר כ- 200 שעות של שידורים חיים בערוץ הראשון ועוד שעות רבות בערוץ 33. אחד הכללים הבלתי כתובים של השידורים האולימפיים קובע כי אין אמצעי שידור - ותהיה עלותו ככל שתהיה - שעשוי לתרום לאיכות השידורים ואשר לא יוצב באיצטדיונים האולימפיים. אפילו מצלמות מתוחכמות כמו אלה הנישאות על לוויני ריגול יהיו שם...

אין ספק, הצופה בבית יזכה בתמונה מרהיבה מן התחרויות מכל זווית ומכל פוזיציה אפשרית. בזווית של180° באמצעות המצלמה ש'רצה' על מסלולים מיוחדים, יחד עם הרצים באיצטדיון; ממעוף הציפור, בעזרת מצלמות ה'סקי וויו' התלויות מעל, נישאות על מנופים או תלויות על מסוקים שחגים מעל; צילומים תת-מימיים ממצלמות פריסקופיות; צילומים מהשיוטים בים, שמועברים ממצלמות ג'ירוסקופיות; הילוכים סופר-איטיים; צילומי תקריב מדהימים של הבעות פנים, אגלי זעה ודמעות. לא ייפקד גם מקומן של עשרות מצלמות 'פוינט-אוף-וויו' זעירות, שימוקמו במקומות אסטרטגיים כגון עמודי הקפיצה לגובה והמוט, שערי הכדורגל, מעל לסלים ואפילו במסלולי הסלאלום של החתירה בקיאקים. חלק מן המצלמות יופנה לעבר קהל הצופים, כך שניתן יהיה להעביר הביתה את האווירה האותנטית, את הבעות הפנים והתגובות המיידיות של מקורבים, מאמנים וגם אוהדים. עסק מסחרי שמגלגל הרבה כסף.

מעצם מהותה, הטלוויזיה המסחרית נוהגת להדגיש היבטים שונים שמקדמים את האינטרסים החשובים עבורה. לדוגמה, כדי למשוך צופים רבים ככל האפשר אל האקרניםהצילום ה'ריגושי' תופס בהדרגה נפח גדול יותר ויותר, לרוב על חשבון הצילום התחרותי-ביצועי. המציאות והרייטינג לימדו את קברניטי הטלוויזיה שמספר האנשים הצופים בשידוריהם האולימפיים עקב התעניינותם בדקויות ספורטיביות-מקצועיות קטן עשרות מונים מאלה המתמוגגים מן הסיפורים, הדרמות והריגושים שמסביב. דוגמאות לכך לא חסרות. הנה באליפות העולם באתלטיקה (סביליה 1999), בריצת חצי הגמר ל- 200 מטר נשים, התמקדו כל המצלמות למשך כ- 15 דקות במריון ג'ונס הפגועה והשרועה על המסלול, ושכחו את הריצה עצמה או את האירועים הספורטיביים האחרים שהתרחשו באותה עת באיצטדיון. קיבלנו את מריון הפצועה מכל זווית אפשרית בתקריב ובהילוך איטי, ואפילו את תגובתו הנזעמת והקולנית של סי ג'יי האנטר בעלה (דאז) ביציע. מבחינת הטלוויזיה, מריון ג'ונס היתה הסיפור האמיתי, אבל ההיסחפות המוחלטת בכיוון שלה פגעה באיזון ובמינון הנכון של השידור. גם ההצגה המגוחכת שהעניק לנו האצן האמריקני ג'ון דראמונד לאחר פסילתו בזינוק בריצת חצי הגמר ל- 100 מטר באליפות העולם האחרונה (2003) בפאריז זכתה לדקות רבות של הצגת יחיד בטלוויזיה. במשך כ- 20 דקות התעקש דראמונד שלא לפנות את המסלול, תוך שהוא פוגע בחבריו הרצים האחרים. הוא פשוט גנב את ההצגה. התנהגותו הבלתי ספורטיבית סיפקה לקהל ביציעים ובעיקר לטלוויזיה את הדרמה הנחוצה לה כל-כך, בעוד שהרצים האחרים נדחקו לפינה.

כדי להעביר את המשחקים הביתה ישלמו רשתות השידור לוועד האולימפי הבינלאומי סך כולל של 1.5 מיליארד דולר, כפליים מעלות הזכויות של אטלנטה שמונה שנים קודם לכן. אגב, זכויות השידור של משחקי 2012 שמקומם טרם נקבע נרכשו על-ידי NBCב- 1.2 מיליארד דולר, שאליהם יש להוסיף סכום דומה משאר העולם; דהיינו, ב- 2012 יאמירו זכויות השידור האולימפיים בטלוויזיה לכדי כ- 2.5 מיליארד דולר. הניסיון מדבר - ומנצח.

אסיים רשימה זו באנקדוטה שתמחיש אולי טוב מכל את תהליך ההתמקצעות של שידורי הספורט האולימפיים, תהליך שאותו חוויתי על בשרי ב- 8 המשחקים האחרונים מאז מינכן 1972 (אתונה 2004 תהיה התשיעית שלי). כאשר הגענו לאדמונטון, קנדה, כדי לשדר את אליפות העולם השמינית באתלטיקה (2001), הגבֶרֶת האחראית לחלוקת החומר המקצועי לשדרים נראתה לי מוכרת. אחרי רגע נפללי האסימון:זו היתה אותה אוסטרלית, שעשתה את אותו תפקיד בדיוק, שנה קודם לכן בסידני 2000. לשאלתי כיצד התגלגלה עד אדמונטון היא הסבירה לי שהוזמנה במיוחד (להפתעתה כמובן) על-ידי הועדה המארגנת של המשחקים כדי למלא את התפקיד שמילאה בעבר בהצטיינות. כלומר, עדיף לייבא מישהו בעל ניסיון מקצהו האחר של העולם, אפילו כדי למלא תפקיד זוטר יחסית, מאשר להכשיר מישהו מקומי. ואם כך עושים בתפקיד זוטר, על אחת כמה וכמה בתפקידים בכירים יותר, כי בכל מה שנוגע לשידורים איכותיים בספורט - הכסף הוא לא שיקול.

עתה לא נותר לנו אלא לשבת ולחכות לגדולה בהצגות תבל, שאין לה אח ורע בכל הקשור להפקה טלוויזיונית, ולהתפלל שכל המצלמות לא יופנו חלילה בזמן המשחקים אל נושאים ביטחוניים. כי כידוע, גם אוסמה בן לאדן ודומיו יודעים ומבינים היטב איזו חשיפה טלוויזיונית תעמוד לרשותם אם חלילה יצליחו לממש את זממם דווקא באתונה, דווקא במשחקים, דווקא לנגד עיני העולם כולו.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

אליפות אירופה בבריכות קצרות: שיא ישראל ליעקב טומרקין במשחה ה-100 מ' מ.א בתוצאה 52:31 שניות

טריאתלון אילת: רועי זוארץ ואנטונינה רזניקוב, אלופי ישראל בטריאתלון במרחק האולימפי. הגר כהן כליף במקום השני

אביב לוי, חניכת אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, אלופת ישראל בטריאתלון לנוער (גילאי 19-16). איתמר לבנון סיים במקום השלישי

שיא ישראל חדש ליעקב טומרקין במשחה ה-200 מ' מ.א בתוצאה 1:53:57 דקות, באליפות אירופה בבריכות קצרות בגלאזגו

שיא ישראל ושיא מסלול ללונה צ'צטאי סלפטר שניצחה את אליפות ישראל בחצי מרתון המעיינות בתוצאה 1:10:05 שעות. מארו טפרי אלוף ישראל בחצי מרתון בתוצאה 1:03:09 שעות

שיא נוער לאנסטסיה גוברנקו במשחה ה-100 מ' מ.א בתוצאה 1:00:37 דקות, באליפות אירופה בבריכות קצרות בגלאזגו