חפש רק בנושא זה






על פעילות גופנית מוגזמת

לצד העדויות הרבות על תרומתה האדירה של הפעילות הגופנית לבריאות הלב הולכות ומצטברות ראיות לנזק האפשרי שבעיסוק מוגזם באימונים אירוביים תובעניים. בין הסכנות: פרפור פרוזדורים, מחלת לב כלילית והפרעות קצב ממקור חדרי. כמה זה יותר מדי? מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר, מכון וינגייט
  31/03/15

מולי אפשטיין  מנהל פורום "פיזיולוגיה וספורט"

עדויות רבות מצביעות על היתרונות המשמעותיים של הפעילות הגופנית לכשירות לב-ריאות גבוהה יותר בכל האמור להפחתת התחלואה והתמותה ממחלות לב. מחקרים שנעשו לאחרונה מראים שאחוז גדול מאוד מן האוכלוסייה, קרוב לוודאי 80%-50%, אינם עומדים בהנחיות הלאומיות העוסקות בהמלצות לפעילות גופנית, וזאת על רקע העובדה שהיעדר פעילות גופנית מהווה את אחד האיומים הבריאותיים הגדולים במאה ה-21.

למרות זאת, אימוני סבולת מוגזמים, כאלה הנמשכים 90-60 דקות בכל אימון ומבוצעים על ידי 5%-2% מהאוכלוסייה, אינם בהכרח תורמים יותר, נהפוך הוא. מי שמבצע את אותם אימונים מוגזמים חושב אולי "שאם עיסוק בפעילות גופנית זה טוב, אז עיסוק רב יותר הוא טוב יותר", אולם לא כך הוא הדבר. נכון, אחוז "המגזימים" הוא קטן יחסית לעומת חלקה המכריע של האוכלוסייה שמבצעת פחות  מדי אבל חלקם באוכלוסייה הולך וגדל. כיום יש לא מעט אנשים שמתאמנים  מדי יום ובמשך שעות רבות, אלה הם ספורטאי הסבולת החובבים שמשתתפים במרתונים, בטריאתלונים, במרוצי אתגר ואפילו בתחרויות שנמשכות כמה ימים ברציפות. למרות שמרבית המשתתפים באירועים אלה סבורים שהשתתפות באירועי ספורט בעצימות גבוהה תורמת לבריאות לבם, קיימות ראיות חדשות שמראות שעיסוק בפעילות סבולת מוגזמת עשויה להיות קשורה לסיכון לרעילות לבבית.

לצד העדויות הרבות על תרומתה האדירה של הפעילות הגופנית לבריאות הלב ולבריאות בכלל, הולכות ומצטברות ראיות למידת הנזק האפשרי שבעיסוק מוגזם באימונים אירוביים תובעניים. בין הסכנות: פרפור פרוזדורים, מחלת לב כלילית והפרעות קצב ממקור חדרי. עוד נמצא שחשיפה אקוטית למאמץ סבולת מוגזם עלול לגרום להרחבת הלב ולתפקוד לקוי שלו, במיוחד בצד הימני של הלב ובמחיצה שלו, מה שעלול לגרור עלייה בריכוזם של סמני לב ביולוגיים בדם כמו: טרופונין ממקור לב וחלבון מוח בשם BNP, שעלולים להגדיל את הסיכון לפרפור חדרים ולמוות פתאומי.

פעילות גופנית ובריאות הלב – ההמלצות
מחקרים שנעשו בשנות החמישים של המאה הקודמת על ידי Morris ובשנות ה-70 על ידי Paffenbarger וחוקרים נוספים שעבדו עמו, הוכיחו באופן ברור לגמרי את השפעותיה החיוביות של הפעילות הגופנית על בריאות הלב. המחקרים באותה תקופה הראו שביצוע פעילות גופנית מתונה וקבועה תורם למניעה ראשונית ומשנית של מחלות לב וכלי דם, הן בגברים והן בנשים. מסיבה זו ואחרות המליצו רשויות הבריאות בארה"ב על ביצוע של פעילות גופנית מתונה (הליכה נמרצת לדוגמה) במשך 30 דקות ב-5 ימים או יותר בשבוע. במונחים אחרים מדובר על ביצוע של 150 דקות לפחות של פעילות גופנית מתונה בשבוע. ההנחיות כללו גם המלצות לפעילות עצימה יותר כדוגמת ריצה קלה (ג'וגינג) למשך 15 דקות ביום כפול 5 ימים בשבוע (סך של 75 דקות ריצה בשבוע). על פי רשויות הבריאות באותה התקופה, ביצוע פעילות עצימה יותר למשך זמן קצר יותר מבטיחה את אותן התועלות הבריאותיות כמו ביצוע ארוך יותר ומתון יותר.

מאמצי סבולת מוגזמים
מספרם של האמריקאים שרצים מרתון עלה פי 25 במהלך 40 השנים האחרונות. אין ספק שכשירות פיזיולוגית טובה יותר של מערכות הלב, כלי הדם והריאות קשורה בדרך כלל עם הגנה לבבית ניכרת ועם הפחתה בשיעור מחלות הלב וכלי הדם. עם זאת, הדבר אינו מתורגם לירידה בשיעור מקרי התמותה כתוצאה מאירוע לבבי או מכל סיבה אחרת בקרב הרצים. באופן פרדוקסלי, בחלק מן המחקרים נמצא שברצי מרתון ואולטרה-מרתון חלה עלייה במחלות לב כלליות ולאו דווקא ירידה.
מחקר שפורסם לאחרונה ושסקר את כל מרוצי המרתון וחצי המרתון בארה"ב ב-10 השנים האחרונות (10.9 מיליון רצים ו-59 אירועי לב) מצא שמוות פתאומי במהלך ריצה מתרחש רק 1 ל-200,000 משתתפים (0.54 ל-100,000 רצים). לעומת זאת, מחקרים אחרים מצאו שהמספרים האמתיים גדולים יותר ועומדים על פי 4-2 מהנתונים שהוצגו לעיל. לדבריהם, המחקר של Kim כלל רצי חצי מרתון רבים ולא לקח בחשבון את מקרי המוות שקרו בסמוך לסיום הריצה אלא החשיב רק את מי שקרס ומת במהלך הריצה עצמה. נראה שבטריאתלטים המספר גדול פי 2 וזאת בשל אירועי הלב שקורים במהלך החלק של השחייה.

איור מספר 1. מנגנון מוצע להתפתחות מחלת לב בקרב רצי סבולת

  מתוך: Exercise and the Heart — the Harm of Too Little and Too Much
Lavie, Carl J. MD1; O’Keefe, James H. MD2; Sallis, Robert E. MD, FACSM3

עקומת ה-U וכמות פעילות אופטימלית
מספר מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בדקו את הקשר שבין מינון הפעילות השבועי ובין התועלות הבריאותיות והארכת תוחלת החיים. בכולם נמצא שעיסוק מתון בפעילות גופנית משפר באופן ניכר את הכשירות הפיזיולוגית, מגן מפני מחלות לב וכלי דם ותורם להארכת תוחלת החיים. לעומת זאת, עיסוק מוגזם בפעילות גופנית עלול לגרום להקטנת השרידות.
מחקרים אלה מצביעים על העובדה שעיסוק יתר בפעילות גופנית אינו בהכרח טוב יותר ואילו ריצה במינונים נמוכים עד בינוניים נראית כאידיאלית לשמירה על בריאות טובה של הלב וכלי הדם ולהענקת תוחלת חיים ארוכה יותר.
לפני כעשור פורסם מחקר על 73,000 משתתפים, מרביתם מחליקי סקי ברמה מקומית משבדיה, שהראה שבקרב המחליקים הייתה היארעות נמוכה יותר של מוות כתוצאה ממחלות לב ומסרטן בהשוואה לאנשים בני אותו הגיל שלא היו ספורטאים. מחקר נוסף שהתפרסם בשנה שעברה מצא שספורטאי עבר אולימפיים וכאלה שהתחרו ברמות הגבוהות של הספורט, היו בעלי הגנה לטווח ארוך מפני תמותה ממחלות לב ומסרטן, נתון שהעלה את הסברה שכוכבי עבר הם בעלי פרוגנוזה ארוכת טווח מעולה.
היפוקרטס אמר כבר לפני 2,500 שנה שכל דבר מוגזם הוא מנוגד לטבע. מנקודת מבטה של האוכלוסייה היעדר פעילות גופנית הוא הרבה יותר שכיח בהשוואה לעיסוק מוגזם בפעילות גופנית. רשויות הבריאות מדברות כיום על 60-30 דקות של פעילות גופנית  מדי יום וקוראות לכל הקלינאים להמליץ על ביצוע פעילות גופנית לכלל האוכלוסייה.
על בסיס העדויות המדעיות המומלץ ביותר, לפחות מנקודת מבט של בריאות הציבור, להגביל את הפעילות הגופנית העצימה ל-60 דקות ביום וסביר להניח שהיתרונות הבריאותיים המרביים מתרחשים אפילו במינונים נמוכים יותר. מצד שני, אנשים שמשתתפים בפעילויות גופנית עצימות, עושים זאת לאו דווקא מטעמי בריאות אלא מתוך אתגר תחרותי, הנאה וסיפוק, אגו, תועלות פסיכולוגיות, היבט חברתי ועוד. אנשים אלה צריכים להכיר בעובדה שיתכן ויש בפעילות העצימה סיכון מוגבר, למרות שהוא קטן יחסית. אידיאלית, פעילות גופנית עצימה מצטברת של עד 5 שעות היא המינון השבועי המומלץ, כאשר במהלך השבוע משולבים 2-1 ימי מנוחה.
לבסוף, כפי שהיפוקרטס אמר לפני אלפי שנים: "אם היינו יכולים לתת לכל אדם את הכמות הנכונה של תזונה ושל פעילות גופנית, לא מעט  מדי ולא יותר  מדי, היינו מוצאים את הדרך הבטוחה ביותר לבריאות". משפט זה שנאמר לפני 2,500 שנה נשמע חכם ונבון גם כיום.

למקור הקליקו כאן

מולי אפשטייןפיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור
מנהל הפורום: "פיזיולוגיה וספורט".
   



תגובות הוסף תגובה
1.כרגיל מאמר מצויןיוסי זאבי מאמן כושר אישי02/04/15
2.האם הממצאים המדאיגים משפיעים בכלל על הספורט האולימפי שלנו? (לת)אור04/04/15
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

עכשיו זה רשמי: אליפות אירופה בהתעמלות אומנותית 2022 תתקיים בישראל

ליגת ה-ISL: בתום יום התחרויות השני, קבוצת הלוס אנג'לס קרנט, יחד עם אנסטסיה גורבנקו, ניצחה את תחרות הדרבי האמריקנית, והעפילה לגמר הליגה שייערך בלאס-ואגס. כל התוצאות באתר איגוד השחייה

טניס שולחן: טל ישראלי, חניך אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, זכה במדליית ארד קבוצתית באליפות הונגריה הפתוחה