חפש רק בנושא זה






פרקים בתורת האימון: האימון הבסיסי

כמו הספורטאים של יוון העתיקה, גם הספורטאים של ימינו מתאמנים על פי תוכנית מובנית ומתוכננת מראש. תורת האימון נלמדת כמקצוע חשוב בבתי-ספר למאמנים, אולם הגדרותיה דינמיות ומשתנות כמוה. טיפים למתאמן ללא מאמן
  28/05/05

סדרת המאמרים שבה אנו פותחים כאן אינה מיועדת למאמן; היא מיועדת לקורא הפעיל גופנית ללא עזרת מאמן או לקורא מן המניין שמעוניין להבין את השיקולים המנחים מאמנים וספורטאים בהתנהלותם.

תורת האימון היא מקצוע לימודי, ומשמשת מרכיב מרכזי בתחומי הלימוד והידע שאותם רוכשים המאמנים בעת הכשרתם לתפקיד.

אז מהי בעצם אותה "תורה"?

בספרות המקצועית ניתן למצוא כמה הגדרות מסורתיות, אך אלה אינן כוללות חלק מההתפתחויות של השנים האחרונות. לכן, במקום לספק הגדרה יבשה, אנסה להסביר ולתאר ממה מורכבת תורת האימון, מניין הגיעה ולאן מועדות פניה.

עיקרון היסוד: העלאת העומס

תורת האימון היא אוסף של תובנות, חלקן פרי מחקרים מדעיים בתחומי המדעים השונים (בעיקר בפיזיולוגיה, אך לא רק בה), וחלקן פרי ההתנסות בשטח. עיקר התפתחותה במחצית השנייה של המאה העשרים, אך ניתן לזהות את יסודותיה כבר בימי קדם.

האגדה מספרת על מִילוֹ איש קְרוֹטוֹן, שבנעוריו היה מרים עגל על כתפיו. הוא התמיד בזה, וככל שהתבגר גדל אף העגל - וכך הלך וגדל כוחו של מילו, עד שהעמיס על כתפיו שור בוגר. בכך הסבירו היוונים את כוחו הרב של מילו, שהיה שש פעמים אלוף המשחקים האולימפיים בהיאבקות, מקצוע שנחשב למכובד ביותר במשחקים, והתמיד בזכיותיו עד שעבר את גיל 40. ואכן, העיקרון של העלאת העומס באימונים ככל שהיכולת משתפרת הוא עיקרון יסוד בתורת האימון עד ימינו אנו.

על-פי גרסה שונה במקצת של סיפור מילו מקרוטון, הוא היה מרים את העגל בשנים שבין המשחקים, ולאחר המשחקים היה מתחיל מחדש עם עגל אחר. גם לגרסה זו יש מקבילה בתורת האימון המודרנית, כפי שיתואר באחת הרשימות הבאות.

כאשר הספורט הפך להיות חלק מהחינוך הגופני, הלך וגבר העניין בהכנתם של ספורטאים, כמו גם של תלמידים במסגרות החינוכיות שבהן החינוך הגופני הוא חלק מהחינוך הכולל. גם תפקיד המאמן נהפך לחשוב יותר, וממילא נדרש להיות מקצועני יותר. אט אט החלו להופיע ניצנים ראשונים של מה שאנו מכנים היום "תורת אימון".

אבל הזינוק הגדול התרחש באמצע המאה העשרים וקשור להנחיה שהעביר סטאלין, הדיקטטור הרוסי, לפיה יש להוכיח את עליונות המשטר שלו באמצעות הישגים ספורטיביים. המדינה העמידה לרשות העוסקים בספורט את כל האמצעים, הארגוניים והכספיים, כדי למלא אחר ההוראה (וכמקובל שם, בצד הגזר היה תמיד גם מקל...). את המהלכים הללו אימצו גם יתר מדינות הגוש המזרחי, והם הגיעו לקיצוניות בגרמניה המזרחית.

בשנות ה- 50 של המאה העשרים הופיעו הפרסומים הראשונים של תורת האימון המודרנית, ברוסית כמובן. המפורסם שבהם הוא ספרון שכתב חוקר ספורט בשם מאטוייב, "בעיות הפֶּריוֹדִיזָציָה של האימון הספורטיבי". פֶּריוֹדִיזָציָה? מה זה? זה היה מושג חדש שמובנו: חלוקת שנת האימון לתקופות שונות (מכאן השם: פֶּריוֹדָה = תקופה), שלכל אחת מהן תפקיד ואופי משלה.

ביסוד המושג הזה עומדת ההכרה שהישגיו של מי שמנסה להיות תמיד במיטבו יהיו נמוכים מהישגיו של מי שמקיים לסירוגין תקופות של ביצועים ברמה גבוהה ותקופות של ביצועים ברמה נמוכה יותר.

טיפול נפרד בשני מרכיבי האימון: עוצמה והיקף

כדי להגדיר את אופי האימון, היה צורך לטפל בנפרד בשני מרכיביו של עומס האימון: עוצמה והיקף. במטרה לבסס את הטיפול בחילופי מאמץ והתאוששות הוכנס רעיון המחזורים: מחזור של שנת אימונים, המורכב מעליות וירידות (ה"תקופות"). התקופות עצמן מורכבות ממחזורים קצרים יותר, וכל מחזור מתקופות קצרות עוד יותר. מושגים אלה הם נכסי צאן ברזל של תורת האימון עד היום.

למושגים הללו נוסף מושג פיצוי היֶתר, סוּפֶּרְקוֹמְפֶּנְסַציָה, שמנסה לתאר את מה שקורה ליכולתו של המתאמן כתוצאה מהאימון: תחילה חלה ירידה ביכולת עקב העייפות שנוצרה במהלך האימון. לאחר מכן, במהלך ההתאוששות, היכולת שבה ועולה ומגיעה לרמה גבוהה יותר מהמקורית (זהו "פיצוי היתר"), ובחלוף הזמן רמת היכולת יורדת וחוזרת לרמתה המקורית, אלא אם נוקטים באמצעים שתורת האימון ממליצה עליהם.

תורת האימון של היום נחלקת, בעצם, לשתי קבוצות נושאים עיקריות:

הראשונה - תיאור הדרכים לשיפור יכולותיו של מתאמן. המתאמן רוצה לשפר את הישגיו הספורטיביים; אלה תלויים ביכולתו הגופנית, ברמה הטכנית שלו וכשמדובר בביצועים תחרותיים - גם ביכולתו הטקטית והנפשית (ריכוז, נכונות למאמץ, התמדה ועוד).

היכולת הגופנית כוללת סבולת (היכולת לקיים מאמצים ברמה גבוהה לאורך זמן), כוח, מהירות וגמישות וכן יכולות "מורכבות", שהן חיבור של שתים או יותר מיכולות היסוד הללו: סבולת-כוח, סבולת-מהירות, כוח-מהירות וכו'. כמו כן קיימות יכולות "תיאומיות", כגון זריזות, שיווי משקל ועוד.

קבוצת הנושאים השנייה עוסקת בעיקר בתכנון: תכנון השנה, העונה, התקופה, המחזורים השונים - עד רמת תכנון האימון הבודד. מעבר לתכנון השנה קיים התכנון הרב-שנתי: תכנון המחזור האולימפי לספורטאי הישג (זוכרים את הגרסה השנייה של אגדת מילו?) ותכנון קריירה ספורטיבית - מגיל הילדות, דרך גיל ההישגים המרביים (לרוב - העשור השלישי לחיים) ועד השלב שלאחר ההישגים המרביים, השלב ה"בתר-תחרותי", הנמשך עד לשׂיבה טובה ואמור לעשות את השׂיבה טובה יותר.

תורת האימון פותחה כדי למצוא דרכים להביא את הספורטאים לביצועי שיא ויועדה למאמנים של ספורטאי צמרת, או לפחות ספורטאי הישג. אולם מתוך העבודה עם ספורטאים כאלה ניתן ללמוד דברים שהם בעלי ערך גם עבור ספורטאי הפנאי. כאשר מרכז הכובד של הספורט עובר מהשאיפה להגדיל את יוקרת המדינה, באמצעות ביצועי שיא של ספורטאים יחידי סגולה, לשאיפה למצוא דרכים לשפר בעזרת ספורט את איכות החיים של האדם הממוצע (כלומר, של מרבית חברי הקהילה), חייבת תורת האימון לשים לב לקהל יעד זה ולתת תשובות לשאלותיו ולמצוקותיו.

התפתחות אחרת בספורט העולמי היא המסחור הגובר. כשעיקר הכסף למימון פעילות ספורט צמרת אינו מגיע ממקורות ממלכתיים אלא יותר ויותר מחברות מסחריות, על תורת האימון להתחשב בכך בעת תכנון האימון. לא תמיד יהיה הספורטאי מעוניין להגיע לשיא במשחקים האולימפיים דווקא או באליפות עולם. לעיתים חשוב לו יותר להגיע לשיא בתחרות הממומנת על ידי קוקה-קולה, למשל, או נייקי, ותחרויות אלה נערכות לא פעם במועדים שאינם מאפשרים שימוש ב"פריודיזציה" הקלאסית.

לפיכך, תורת האימון אינה דבר-מה סטטי ויציב לאורך זמן. היא משתנה עקב מחקרים חדשים והבנה טובה יותר של הגוף האנושי ושל תגובתו למשטרי אימונים שונים, אך גם עקב השינויים החלים במטרות הספורט.

במאמר הבא נסביר כמה שיקולים ועקרונות כלליים בתורת האימון. לאחר מכן נסביר כיצד מאמנים את יכולות היסוד של הגוף: סבולת, כוח, מהירות וגמישות. בעזרת מושגים אלה נוכל לבחון ולהבין את השיקולים העומדים ביסוד תוכניות האימון השונות.

עמוס גילעד - מהנדס, דאן 7 בג'ודו; רכז תחום הג'ודו בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט; רכז נושאי מדע, מחקר וייעוץ באיגוד הג'ודו בישראל



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
אביב של בריאות וחג פסח שמח ממכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

אתכם גם בימי הקורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג שזכו להיתר מיוחד

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט