חפש רק בנושא זה






על אימון, מאמנים ומתאמנים

הפיזיולוג מולי אפשטיין, בוחן את ההיגיון המקרטע של תעשיית הכושר והאימון, המתפתחת במהירות, דרך כמה מהאמירות הנפוצות בתחום. עצוב, מצחיק ובעיקר חשוב - מוקדש לקהל המתאמנים והמאמנים שגודשים את הפארקים, את מסלולי הריצה ואת אולמות הג'ים, הסטודיו וחדרי הכושר
  18/06/17

כיום, יותר מאי פעם, אנשים רבים עוסקים בפעילות גופנית. בין אם מדובר במודעות יותר גבוהה, באופנה, בסמל סטטוס או ברצון לשמר/לשחזר את הנעורים שחמקו - זו ללא ספק תעשייה של ממש. כאשר הביקוש גדל, פורחת לה תעשיית קורסי ההכשרה ועימה המאמנים האישיים וקבוצות האימון. עד כאן הכול נהדר, אולם נראה לי שמשהו הולך לאיבוד, ועל כך אתעכב בנקודות הבאות.

מאמני יכולות גופניות או מאמני אסתטיקה?
מהות האימון היא לשפר יכולות תנועתיות ולשפר מדדים מטבוליים ובריאותיים, לומדים את זה בכל קורס הכשרה מקצועית. נכון, חלק מתועלות האימון מדברות על הפחתה במשקל (צמצום מסת השומן), עלייה במסת השריר וצמצום היקפים, אבל זה התוצר הנלווה ולא המטרה העיקרית במרבית המקרים. מה שקורה בפועל זה שמתאמנים רבים מחפשים בעיקר את האפקט האסתטי - ירידה במשקל, ומאמנים רבים "מוכרים" זאת כאמצעי השיווק העיקרי למרכולתם. האם זו אכן מטרתו של האימון הגופני? זה מה שלמדתם בקורסי ההכשרה שלכם? זה ה-Ticket המקצועי שלכם? - בטוח שלא. נכון, זה מוכר נהדר ומביא לקוחות, אבל זה חוטא למטרה העיקרית - הקניית הרגלים, לימוד מיומנויות, שיפור יכולת, פיתוח התמדה, השגת תמורות פיזיולוגיות, וכן... לאורך זמן ועם התאמת תזונה נכונה (זה הסיפור!) גם שיפור במראה ובתחושה.

תקרע אותי בבקשה
מתאמנים רבים מחפשים תמורה מלאה לאימון וחושבים שבשעתיים-שלוש בשבוע בהן אני מתנשף, מתעייף והולך הביתה עם שרירים תפוסים, השגתי את מטרת האימון. האמת שזה רחוק מתהליך אימון מבוקר ומדורג, אבל זה משאיר רושם על המתאמן. "היה אימון מעולה, קרעו אותנו, כל הגוף כואב לי". שטויות, זה בדיוק המתכון לנזק ולהיעדר התקדמות ושיפור ביכולות. תהליך אימון מובנה יש בו למידה, הדרגתיות, תכנון ובקרת עומסים. השאלה שכל מתאמן צריך לשאול את עצמו, היא האם השתפרתי? השיפור יגיע אחרי תהליך למידה והסתגלות ולאחר העלאה מבוקרת של דרגת הקושי. וכן, התמדה, התמדה ועוד התמדה. אם לא השתפרת במיומנות, בטכניקה, ברמת הביצוע, בסנכרון הגופני, ברמת הכוח וגם בסבולת, כנראה שהאימון לא נכון. התאמצת, הזעת ושרפת קלוריות. אז מה?

כמה עשית? כמה הרמת? כמה, כמה וכמה?
שאלת השאלות - כמה רצת, כמה עשית, כמה הרמת וכדומה. לטעמי החלק הכי פחות חשוב באימון של מתאמנים חובבים. כמאמנים וכמתאמנים עדיף להתמקד ב"איך". איך ביצעתי ולא כמה ביצעתי. התמקדות ב"כמה" מובילה בד"כ לביצוע לקוי ולרדיפה לא נכונה אחרי מהות שגויה - כמות על חשבון איכות. בואו נתמקד באיכות ואחכ ננסה להגדיל את כמותה. אימון איכותי הוא אימון שמערב למידה ושכלול יכולות. אימון כמותי מחזיר אותנו לסעיף הקודם.

"תנו את הכול, עוד מעט זה נגמר"
חוויית האימון צרובה באנשים רבים כמשהו לא נעים, קשה ומעצבן. המקור לכך הוא מבחני הכושר בבית הספר והריצות בצבא. אז מדוע מתאמנים רבים שבים אל "שדה הקרב"? ראה ערך "האימון האסתטי" - יש מטרה ואנו מוכנים לסבול עבורה.
כמאמנים עלינו לעשות "תיקון" ולהראות למתאמנים שלנו שהאימון יכול (וצריך) להיות אחרת. הרי למדנו על תהליכי הסתגלות, הדרגתיות, גיוון והתמדה. אז מה נהיה? במקום זה שוב מחזירים את המתאמן לחוויות הישנות ההן ונוטעים בו אמירות כמו "לא נורא, עוד מעט זה ייגמר". אני לא מכיר מתאמנים רבים שיבואו לכל אימון כדי לסבול ועוד יתמידו בכך. זה הרי מנוגד לכל היגיון, אלא אם כן מדובר במבצע שקרי כמו "הכן גופך לקיץ/לחתונה/לבת מצווה" ואז שלום, שלום ולא להתראות.
טעות אחרת עושים מאמנים בקבוצות, מדריכים בצבא כאשר הם משתמשים בתרגול גופני (טרטור) כעונש. וואלה יופי, אם זה מה שאזכור מהפעילות הגופנית למה שאתחבר אליה מחדש?

"שיטות" חדשות
לא פעם שואלים אותי באיזו שיטה אני מתאמן ובאיזו שיטה אני מאמן. האמת שאני לא יודע, אני משתדל לעבוד על פי עקרונות אימון מדעיים ולאמץ טכניקות, רעיונות ועקרונות גם מתחומים משיקים. "שיטה" היא תעלול שיווקי באמצעותה אורזים משהו בתוך אריזה חדשה ומוכרים אותו לקהל מתאמנים שעייף מהשיטה הקודמת. האמת, אין סודות ואין שיטות. יש עקרונות אימון נכונים ויש הבנה של צורכי המתאמן. אי אפשר לכפות "שיטות" על מתאמנים ואחרי חודשיים למכור להם משהו חדש. לכל מתאמן יש רקע שונה, יכולות שונות, קצב תגובה אחר ועוד. לא פעם מבלבלים בין אמצעי אימון לבין "שיטת" אימון, לדוגמה - TRX. אין שיטת אימון כזו, יש אמצעי שנקרא רצועות באמצעותו ניתן לבצע תרגילים רבים. ואם מכנים זאת "שיטה", אז מה הפלא שמאמנים מסויימים קושרים את המתאמנים שלהם לעץ במשך 45 דקות?
אני מניח שחלקכם לא יסכים עם מה שנכתב כאן וזה בסדר, זו רק דעתי. יש מאמנים רבים ומעולים שנאמנים למקצועיותם, אולם יתכן שאחרים יחושו שלא בנוח לאחר שנכנעו מזמן לדרישות הקהל ומשתפים עימו פעולה. לטעמי זו איבוד הזהות המקצועית או במילים פחות מכובסות - התמסחרות. אנו, אנשי אימון ותרבות הגוף, מחויבים להוביל ולחנך את ציבור המתאמנים שלנו. נהייה אחר רצון הציבור (עגל הזהב) תפיק כנראה פרנסה גדולה יותר, אבל לא תתרום במאום לחינוך ולאימוץ הפעילות הגופנית כדרך חיים.

מולי אפשטיין – פיזיולוג מאמץ ומנהל קורסי פרימיום בבית הספר למאמנים, מכון וינגייט. חבר הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, אתלט עבר, מאמן אתלטיקה ופרשן אתלטיקה של ערוץ הספורט. רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור ומנהלו המקצועי של הקורס להכשרת עתודת המאמנים הלאומיים.



תגובות הוסף תגובה
1.כל מילה בסלע!גיל אברהם20/06/17
2.מסכים בהחלטרדי גבאי21/06/17
3.חינוך זה שם המשחקפלג יעקב24/06/17
4.כתבה נכונה ומעניינת מאודצבי סלם28/06/17
אביב של בריאות וחג פסח שמח ממכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

אתכם גם בימי הקורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג שזכו להיתר מיוחד

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט