חפש רק בנושא זה






בריאות בעירבון מוגבל

על-פי חוק הספורט, מותר לקבוצת כדורסל בליגת העל להתאמן מבלי ששחקניה עברו בדיקה רפואית; אין גם הכרח בבדיקה כזו לפני תחרות שמאורגנת על-ידי רשות מקומית. והנה, אותו מחוקק ממש קבע איסור גורף להתאמן בחדר הכושר ללא תעודה רפואית. על שני הקולות של המחוקק - במאמר זה (חלק ראשון)
  10/07/04


בספר החוקים של מדינת ישראל, בפרק העוסק בתחום הספורט, ישנן הוראות דין שעוסקות בחובת עריכת בדיקה רפואית לספורטאים. על פניו מדובר בנושא בעל חשיבות מרובה, שכן הדעת נותנת ששמירה על חיי הספורטאים היא שעמדה לנגד עיני המחוקק בעת שקבע שהבדיקות הרפואיות הן בגדר חובה.

במאמר שפורסם בגיליון 'החינוך הגופני והספורט' (יוני 2000) - 'בדיקות רפואיות במסגרת חוק הספורט: עמימות יתר' מאת עו"ד חנוך קינן, נדון בהרחבה סעיף 5 לחוק הספורט העוסק בבדיקות רפואיות, תוך הדגשת הקשיים שהוא מציב (את המסקנות נזכיר בהמשך הדברים). במאמר זה נבקש להמשיך ולהידרש לנושא, אך הפעם באמצעות ניתוח השוואתי המעמת את הוראות חוק הספורט מול אלו שבחוק מכוני הכושר (במתכוון לא נעיין בהוראות הפנימיות שקבעו לעצמם גופי הספורט השונים - התאחדויות, איגודים, אגודות, מרכזים וגופים נוספים).

נבקש אפוא לבחון עד כמה, הלכה למעשה, באה לידי ביטוי ההצהרה הפטרנליסטית של המחוקק שנטל על עצמו, לכאורה, לשמור על חיי הספורטאים אזרחי המדינה, ועד כמה היא יושמה באופן שיטתי לכל רוחב התחום.

בדיקות רפואיות בספורט - הוראות הדין

חיפוש אחר הוראות בדבר בדיקות רפואיות בספורט יגלה כי המחוקק שם לו למטרה לשמור על חיי הספורטאים באמצעות שני חוקים:

1. חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 ("חוק הספורט")
2. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד - 1994 ("חוק מכוני כושר").

לצד שני חוקים אלו יש להזכיר גם את חוק רישוי עסקים שבו, בין יתר העסקים טעוני הרישיון על-פי החוק, מוגדר גם עסק מסוג 'מכון הכושר', וככזה חלות עליו ההוראות הישימות למכוני הכושר הקבועות באותו חוק. לצורך הדיון הבה ניזכר בהוראות הדין הישימות לענייננו.

כך קובע סעיף 5 בחוק הספורט:

"5. בדיקות רפואיות

(א) אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים.
(ב) השר, בהסכמת שר הבריאות, רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בהתאחדות או באיגוד הנוגע לעניין, את סוגי הבדיקות הרפואיות ותדירותן.
(ג) הבדיקות הרפואיות ייערכו בתחנות לרפואת ספורט ששר הבריאות קבע לעניין זה".

במקביל, בסעיף 4 לחוק מכוני הכושר (רישוי ופיקוח) (תיקון), התשס"ג – 2002 (החל מיום 19.11.2003) קבועות הוראות עצמאיות לעניין הבדיקות הרפואיות:

"4. כשירות רפואית

(א)

(1) מכון כושר יקבל מתאמן קבוע רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית המאשרת את כשירותו מבחינה רפואית להתאמן במכון כושר, ואשר ניתנה במהלך 90 הימים שקדמו למועד בקשתו של המתאמן להתקבל כמתאמן קבוע במכון הכושר. השר, בהסכמת שר הבריאות, רשאי לקבוע הוראות לעניין תעודה רפואית לפי פסקה זו.

(2) השר, בהסכמת שר הבריאות, רשאי לקבוע הוראות לעניין תעודות רפואיות תקופתיות שעל מתאמן קבוע להמציא למכון הכושר במועדים שיקבע. קבע השר כאמור, יוכל מתאמן קבוע להמשיך ולהתאמן במכון הכושר רק לאחר שהמציא למכון הכושר תעודה רפואית תקופתית כפי שקבע השר.

(3) קטין שהתקבל כמתאמן קבוע במכון כושר לפי הוראות פסקה (1) יוכל להמשיך ולהתאמן במכון הכושר רק לאחר שהמציא תעודה רפואית כאמור באותה פסקה מדי שנתיים, והצהרה כאמור בסעיף קטן (ב) בכל שנה שבה לא היה עליו להמציא תעודה רפואית כאמור.

(ב) מכון כושר יקבל מתאמן אקראי רק לאחר שהמציא לו הצהרה חתומה בידו המאשרת כי הוא אינו סובל מבעיות רפואיות העלולות לסכנו בשעת אימון במכון כושר, ואם המתאמן האקראי הוא קטין - רק לאחר שהמציא למכון הכושר הצהרה כאמור, החתומה בידי אחד מהוריו".

מכון כושר חייב בבדיקה רפואית של המתאמנים בו. האומנם?בטרם נעמוד על ההבדלים בין הדרישות שמציב בפנינו כל אחד מהחוקים הללו נבקש להציע גם את התנאי המעניין ביותר (בהיבט המשפטי), הנדרש לצורך מתן רישיון עסק למכון כושר, כקבוע בסעיף 2ד (א) לחוק רישוי עסקים:

"(2) נקבעו ברישיון או בהיתר זמני תנאים המחייבים את מכון הכושר לפעול בהתאם להוראותיו של חוק הספורט כאילו היתה כל הפעילות המבוצעת בו 'פעילות ספורט' כמשמעותה בחוק הספורט."

לכאורה הקים המחוקק באמצעות הוראה זו מנגנון משפטי שמכוחו ניתן להחיל את הוראות חוק הספורט על מכוני הכושר. בהמשך ננסה להבין ניסיון משפטי זה ולאתגרו.

מי שאינו עולה בהרכב – פטור

ראשית חכמה נדייק ונציין כי שני החוקים - חוק הספורט וחוק מכוני הכושר - אינם קובעים כל חובה לערוך בדיקה רפואית לספורטאים. בשני החוקים כאחד בחר המחוקק בדרך של הצבת איסור לבצע פעולה מסוימת מבלי שנערכה קודם לכן בדיקה רפואית לספורטאי. נבחן אפוא מהי הפעולה האסורה:

בחוק הספורט חל איסור על שיתוף ספורטאי בתחרויות ספורט המאורגנות בידי (או מטעם) אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד. כפי שהוסק כבר במאמרו של עו"ד קינן (בגיליון 5, 2000), מניתוח האיסור ניתן ללמוד על המותר, ונזכיר את המסקנות באמצעות דוגמאות מעשיות:

1. אין כל הכרח בבדיקות רפואיות לספורטאי שאיננו משתתף ב"תחרויות ספורט".
2. אין כל הכרח בבדיקה רפואית לספורטאי, אם התחרות שבה הוא משתתף אינה מאורגנת על-ידי או מטעם אגודה/מכון/ארגון ספורט, התאחדות או איגוד. כך לדוגמה, אין כל איסור על השתתפות ספורטאי בתחרות ספורט המאורגנת על-ידי רשות מקומית, אפילו לא נבדק קודם לכן בבדיקה רפואית.
3. מותר לאגודת כדורסל לקבל לשורותיה שחקן כדורסל ולאפשר לו להתאמן בכל אימוניה, קשים ככל שיהיו, מבלי שיעבור תחילה בדיקה רפואית (שכן האיסור חל רק על השתתפות בתחרויות).
4. מותר לעיריית תל-אביב לאפשר לרצי המרתון להשתתף במרתון תל-אביב הנערך מדי שנה, מבלי שנבדקו תחילה בדיקה רפואית (שכן סעיף 5 לחוק הספורט איננו חל על רשויות מקומיות).
5. לכאורה מותר לאגודת מכבי תל-אביב בכדורסל לשתף כל אחד משחקניה בכל משחק בטורניר ה'יורוליג' גם ללא בדיקה רפואית, שכן תחרות זו אינה מאורגנת על-ידי מכבי תל-אביב ולכאורה גם לא מטעמה.
6. לכאורה מותר לבית-ספר לשתף כל תלמיד באליפות בתי-הספר בקט-רגל מבלי שנבדק קודם לכן (שהרי בית-הספר איננו אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט, איגוד או התאחדות).

כבר כאן ניתן להציג ספק רב אם צעד המחוקק עקב בצד אגודל ומימש את 'כוונתו'חובת הבדיקה הרפואית חלה רק על הספורטאים המשתתפים בתחרות. ומה עם האימונים? הפטרנליסטית. שכן אם באמת חיי הספורטאים עמדו לנגד עיניו, מדוע זה מצא המחוקק לנכון לפטור את אותם ספורטאים שאינם 'עולים להרכב' (ולפיכך אינם משתתפים בתחרויות) מבדיקה רפואית? מדוע רצי מרתון תל-אביב פטורים מכל בדיקה רפואית? מדוע שחקני מכבי תל-אביב חייבים בבדיקה לפני השתתפותם במשחקי הליגה, ופטורים כאשר הם משתתפים במסגרת היורוליג? ובכלל - מדוע נקשרה זיקה בין חובת הבדיקה הרפואית לבין "תחרות ספורט המאורגנת בידם או מטעמם"? ספק אם ניתן למצוא הצדקה משפטית וחברתית לאופן שבו בחר מחוקק חוק הספורט לקשור את חובת הבדיקה הרפואית.

מנגד - חוק מכוני כושר (שתחולתו ב'מכוני כושר' בלבד) קבע איסור רחב וגורף על מכוני הכושר 'לקבל' מתאמן קבוע מבלי שנמצא כשיר רפואית. בעניין זה, ובניגוד לקָבוּע בחוק הספורט, חל האיסור:
- הן בהתייחס לאימונים סתם והן בקשר לתחרויות
- הן בהתייחס לאימונים 'קלים' והן בעת מאמץ גבוה
- הן בהתייחס למתאמן שמבקש להתאמן כך סתם לעצמו והן למתאמן שנשלח מטעם אגודת ספורט איזושהי.

בהיבט זה של הדברים, חובת עריכת הבדיקה הרפואית על-פי חוק מכוני כושר היא ברורה יותר, רחבה יותר וודאית יותר1.

הערה בתחתית העמוד:

1הסייג היחיד בחוק מכוני הכושר חל בכל הקשור ל'מתאמן אקראי', שפטור מהצגת תעודה רפואית וכל שנדרש ממנו הוא חתימה על הצהרת בריאות. בכך מקל המחוקק על אותו מתאמן, שלטובת אימון חד-פעמי ומזדמן לא ניתן לצפות ממנו להיבדק בדיקה רפואית. ככל הנראה נועדה הקלה זו בעיקר לשניים: א. לבתי-מלון ולבתי-הארחה שמעמידים את חדר הכושר לרשות האורחים בעת שלא ניתן, מעשית, לשלוח אותם למרפאה העירונית כדי להצטייד באישור רפואי. ב. למכוני הכושר המבקשים למשוך אליהם לקוחות, וממי שמבקש להתנסות באופן חד-פעמי לא ניתן לצפות שיערוך בדיקה רפואית.

כעת נקבץ את מה שמצאנו לעיל לעניין שני החוקים האמורים, ונוסיף לקדירה את הוראות סעיף 2ד(א)(2) לחוק רישוי עסקים (שהזכרנו בפתיח של המאמר), שכזכור מתיימר לייצר מנגנון משפטי המחיל את הוראות חוק הספורט גם על מכוני הכושר. והנה, כבר עתה מתעוררות כמה תהיות לגבי נחיצות ההחלה הזו, שכן -

1. ראינו כי הוראות חוק הספורט בכל הנוגע לחובת עריכה של בדיקות רפואיות מקלות לאין שיעור בהשוואה להוראות חוק מכוני הכושר. ראינו כי במכון הכושר כל מתאמן קבוע חייב להצטייד בתעודה רפואית, בעוד שעל-פי חוק הספורט מתעורר הצורך בבדיקה רפואית רק כאשר יש צורך לשתף ספורטאי בתחרות ספורט המאורגנת על-ידי הגופים הנזכרים בסעיף 5 לחוק הספורט, צורך שלכאורה ניתן למלאו על-ידי הצהרה פשוטה החתומה בידי הספורטאי (ולאו דווקא בידי רופא).

2. חוק רישוי עסקים מחייב את מכון הכושר להתייחס לפעילות הנעשית בו: "כאילו היתה כל הפעילות המבוצעת בו 'פעילות ספורט' כמשמעותה בחוק הספורט". משפטית, בעצם ניסוח הוראה זו יוצר חוק רישוי עסקים בלבול, בחזקת "בא לברך ויצא מקלל". כלומר, לפני שעיינו בחוק רישוי עסקים סברנו לתומנו כי אימוני כושר, פיתוח גוף, אימוני משקולות, ספינינג, אירובי, קיק-בוקסינג ושאר הפעילויות הנהוגות במכוני הכושר הן כולן 'פעילויות ספורט'

3. ואולם, משהוסיף המחוקק את ההוראה שיש לראות את הפעילות הנעשית במכון הכושר כאילו היתה פעילות לפי חוק הספורט, לא נותר לנו אלא לשאול את עצמנו שמא בהעדר חוק רישוי עסקים סבר המחוקק כי הפעילויות הנעשות במכון הכושר אינן בגדר "פעילות ספורט"???

כשלעצמנו נבקש לדבוק בפרשנות המשפטית שלפיה כל פעילות הנעשית במכון הכושר היא "פעילות ספורט" כהגדרתה בחוק הספורט, וזאת גם מבלי להיזקק להוראות חוק רישוי עסקים.

ואם אלה הם פני הדברים, נקשה ונשאל: במה הועילו חכמים בתקנתם? במה החכים אותנו והועיל לנו חוק רישוי עסקים?

***

אף-על-פי שמאמר זה מיצה את מלוא 'כר הדשא' המוקצה לו בין דפי העיתון, תוכלו לנחש בוודאי כי לא נסתפק בדברים אלו. וכך, על שאלה בלתי פתורה זו נבקש להוסיף ולהציב שאלות נוספות, שיועלו במאמר ההמשך שיתפרסם בגיליון הבא: מה כוללות הבדיקות הרפואיות על-פי כל אחד מהחוקים? מהי תדירותן? מהי ההשלכה הפיננסית של התחולה השונה של החוקים?

ולבסוף ננסה לשאול את עצמנו האם כספורטאים וכמי שעוסקים בתחום הספורט נוכל לישון בשקט כל עוד אנו נסמכים על הוראות החוק ועליהן בלבד.

 עו"ד ניר גלעד (גליננסקי) הוא שותף במשרד 'קינן, תיק, גלעד - משרד עורכי דין'. המשרד מתמחה בין היתר בדיני הספורט



תגובות הוסף תגובה
1.כסת"חשחר20/02/07
אביב של בריאות וחג פסח שמח ממכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

אתכם גם בימי הקורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג שזכו להיתר מיוחד

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט