חפש רק בנושא זה






עומס מצטבר: מתי זה יותר מדי?

מדעני הספורט ממשיכים לחפש גורמים נוספים ומדדים חדשים, שמדידתם תסייע בתכנון אימונים יעילים ביותר. לשם כך חוקרים ובודקים חומרים שונים שהגוף מפריש תוך כדי ואחרי אימונים עצימים
  14/05/04

עמוס גלעד
בכתבה על העצימות ואימונה הוצגו שלוש השיטות למדידה (או אומדן) של מרכיב העצימות בעומס האימון: הערכה סובייקטיבית, קצב לב, ריכוז חומצת חלב בדם. כמקובל, ראינו את עומס האימון כמורכב מעצימותו מצד אחד, ומהיקפו מהצד האחר; ושתי השיטות להערכת העומס הכולל (שיטת אנדרייב ושיטת סיקורסקי) פשוט כפלו את ערך העצימות במשך האימון, כדי לקבל "יחידות עומס", שתשמשנה בתור פָּרָמֶטֶר (משתנה) בתכנון של, ומעקב אחרי, האימונים.

בתחום מדידת העצימות ממשיכים מדעני הספורט לחפש גורמים נוספים, שמדידתם תסייע בתכנון אימונים יעילים יותר. לשם כך מדדו וניתחו חומרים שונים,שהגוף מפריש תוך כדי ואחרי אימונים עצימים. בין אלה אנו מוצאים: שִתְנן (אוּרֶאָה), אמוניה
(NH4+)
, קריאטין-קינזה, אַדְרֶנָלין ונוֹרְאַדְרֶנָלִין (הקרויים גם אֶפִּינֶפְֿרִין ונוֹרְאֶפִּינֶפְֿרִין), קורטיזול, טסטוסטרון ועוד.

מהשתנן כנראה ירדו סופית, כי יש יותר מדי משתנים המשפיעים, הן על הפרשתו והן על סילוקו (היעלמותו) מהדם, ולחלק גדול מהם אין קשר לעומס האימון. אמוניה נראתה זמן-מה כגורם מבטיח, אבל כיום נראה שעיקר המידע שניתן לקבל ממדידתה הוא באיזו מידה מופעלים במאמצי האימון סיבים מהירים, ולכן, מה (בקירוב) אחוז הסיבים המהירים אצל הספורטאי הנבדק. אין ספק שזה נושא מעניין, אשר, אם יגיע לבשלות, עשוי לאפשר קביעת ההרכב הסיבי של ספורטאי מבלי להזדקק לביופסיה; אלא שנכון להיום, הנושא הזה טרם הגיע לבשלות, ועדיין אינו זמין. בכל מקרה, אין לזה השלכות על הנושא  שלנו; ואולי, בעתיד, על תחום הייעוץ - לאיזה תחום פעילות ספורטיבית מתאים הספורטאי המסוים.

מדידת ריכוזי ההורמונים אַדְרֶנָלין ונוֹרְאַדְרֶנָלִין, המופרשים על-ידי מערכת העצבים האוטונומית, מאפשרת אבחון של מידת העוררות של הספורטאי. מחקר של מאמנת ג'ודו גרמניה (1)  מציג אפשרויות מעניינות בכיוון של בחירת פעילויות שיביאו את הספורטאי לרמת עוררות מיטבית (לא גבוהה מדי, לא נמוכה מדי) לפני תחרות חשובה. לזה דווקא יש השלכה על שיקולים בתכנון עומס (עוצמה והיקף) של אימונים; אלא  שלמחקר לא היה המשך של ממש (לפחות עד כמה שידוע), ולכן לא יכול לשמש כהנחיה, אלא כנקודת מוצא למחקר נוסף.

גם ממדידות של הורמונים אחרים, טסטוסטרון ועוד, אין תוצאות שיכולות להיות להם השלכה לגבי הסקת מסקנות על העומס ו/או רמת ההתאוששות של הספורטאי. הגורם היחיד, שלגביו יש התנסות ומידע, הוא קריאטין-קינזה.


מהו קְרֵיאָטִין-קִינָזֶה?


הסיומת של השם, "ָזֶה", מעידה שמדובר באֶנְזִים, חומר שמזרז פעולות כימיות-אורגניות, "קִינָזֶה" מרמז על פירוק, במקרה זה של קריאטין. קריאטין-פוספאט, כידוע, הוא חומר חיוני בתהליך הפקת אנרגיה מכנית בשריר; פירוקו נחוץ לחידוש המלאי הזעיר של ATP שבשריר, וללא ATP אין פעילות כלל. לכן מצוי קריאטין-קינזה תמיד בשרירים (וגם במוח, שם הוא ממלא אותו תפקיד). במצב רגיל, החומר "כלוא" במקומות אלה ואינו נכנס לזרם הדם. ריכוז גבוה מהרגיל של קריאטין-קינזה בדם, מעיד על נזק: אם מקור החומר במוח, מדובר בשבץ; אם הוא בא משריר הלב - התקף לב; ואם הוא בא משרירי השלד - מדובר בנזק לתאי השריר. למזלם של המאבחנים, יש שלושה סוגי קריאטין-קינזה: סוג 1, הקרוי גם BB, מצוי במוח ובשרירים חלקים; סוג 2, או MB, מצוי בשריר הלב; וסוג 3 או MM, המהווה בדרך כלל 95% מכלל הקריאטין קינזה, מצוי בשרירי השלד. איזה נזקים לתאי השריר עשויים לגרום לגדלת כמות הקריאטין-קינזה בדם?

שלוש סיבות אפשריות יש: הראשונה, שאינה כל-כך מענייננו, היא קבוצה של מחלות שריריות; השנייה, פגיעה בתאי שריר עקב מאמצי אימון. נזכור, שאימוני כוח גורמים לגידול במסה השרירית ע"י כך שתחילה נגרמות פגיעות בתאי השריר (השלב הקַטַבּוֹלי) וכתגובה לכך בונה הגוף כמות עודפת של שריר (השלב האנבולי); כלומר, פגיעה בתאי השריר היא חלק מהותי באימון הגופני. השלישית היא נזק לתאי השריר עקב חבלה - מכה, מתיחת יתר וכו'.


לכן זהו גורם שריכוזו מעיד על רמת העומס המצטבר (בדומה לחומצת חלב), אבל המגיב לאט יותר מחומצת חלב, ובניגוד לחומצת חלב, אינו מושפע רק מהמאמץ, אלא גם מחבלות (פגיעות ופציעות). בכתב העת המזרח-גרמני לספורט הישגי (שהיה חסוי בזמנו) כותב צוות חוקרים (2):


"לצורך התכנון והבקרה של דינמיקת ההעמסה בוויסות האימון קצר-הטווח, הוכיח את עצמו גם בענפי הקרב הפרמטר "חומצת-חלב". בעזרת פרמטרים מהירי-תגובה (ריכוז לקטאט, קצב לב) נתאפשר גם בג'ודו לקבוע את רמת המאמץ הפנימי ולהסיק בהתאם לגבי רמות ההעמסה... אולם לקביעת ההעמסה האישית אין די בידיעת ההשפעה המיידית של אמצעי ושיטות האימון... מופיעה בצדק הדרישה, לערוך אובייקטיביזציה מקיפה יותר של "דרגת ההתאמצות הפנימית" משניתן להשגה ע"י הפרמטרים קצב-לב, לקטאט בדם ובמידת-מה גם שתנן בדם... באשר למדידה והערכה של השפעות עומס מסתכמות (ברמת תא השריר) הצלחנו במשך שנים אחדות לקבל התנסויות חיוביות ממדידת הקריאטין-קינזה.
 
מהמחקרים של בְּרֶדוֹב ואחרים וגַיסְלֶר ואחרים, נראה הפרמטר קריאטין-קינזה בדם כמתאים לקביעה טובה יותר של העומס הפנימי עקב סיכום השפעות של עומסי-אימון וגם להעריך טוב יותר את ההשפעה הביולוגית של הגירוי של אמצעי ושיטות האימון. בכך נראתה אפשרות נוספת, להשפיע באופן מוחשי על תהליכי ההעמסה וההתאוששות". לאחר שצלחנו את הסגנון הנפתל, המסביר, כיצד הובל צוות החוקרים להשתמש במדידת המשתנה הזה (וחסכתי מכם הרבה מאוד התפתלויות מילוליות נוספות), אנו מגיעים לארבע "הנחות" שמסבירות, מה מחפשים (ומוצאים) במדידת ריכוז הקריאטין-קינזה בדם (בקצרה:
CK):

"1. שינויי פעילות של CK עקב העמסה משקפים את השפעות העומס הפנימיות בתלות בעצימות, היקף ותדירות במהלך היום ומחזור-הזוטא (השפעה מסכמת).

2. שינויים בולטים של CK מצביעים על השפעות הגירוי של אמצעי ושיטות האימון. שינויים קטנים מצביעים על ירידת השפעת אמצעי האימון עקב הסתגלות המתאמן.

3. עליית הפעילות של CK משקפת את רמת ההתאמצות ברמת תא השריר, וקרוב לודאי שאינה תלויה בריכוז הלקטאט.

4. שינויי פעילות של CK המקבילים לשינויי העומס החיצון במחזור הזוטא מצביעים על יחס מיטבי של העמסה והתאוששות".

לאחר מכן באה סקירה של השימוש בפרמטר הזה במהלך ההכנה הבלתי-אמצעית לקראת אליפות העולם בג'ודו לשנת 1983, בהם זכתה הנבחרת שלהם בשתי מדליות זהב ושתי מדליות ארד והיתה שלישית בין המדינות (אחרי יפן וברה"מ); אגב, רק אחד מהשמונה שלהם כשל בסיבוב הראשון - מקלי, שנוצח בידי משה פונטי מישראל.

חשוב גם לזכור, שכפי שרמזתי קודם, ריכוז CK מוגדל יכול להעיד גם על חבלות, ולא רק על מאמץ. אבל חבלות גם הן גורם של עקה (stress) ולכן על צורך בהתאוששות.


הבעיה
בשימוש במשתנה הזה היא, שבניגוד לקצב-לב ולריכוז חומצת-חלב, אין ערכים מנחים כלליים: לדוגמה: לשם ויסות מדויק של אימון, עלינו לדעת מהו קצב הלב בסף הלא-אווירני; אבל ההבדלים יהיו, עבור ספורטאים מאומנים בוגרים, בטווח של 15%±. ריכוז חומצת החלב בנקודה זו יכול לנוע בין 3 ל-5.5 ממול/ליטר. אבל ערכי הנורמה של ריכוז קריאטין-קינזה נעים (אצל גברים) בין 17 ל-148 יחידות לליטר!

הפתרון שנמצא לשונות העצומה הזאת הוא זה: בודקים ריכוז CK בבוקר ובערב. במהלך היום חלה, כמובן, עלייה בגורם זה. במהלך הלילה, הגוף מתאושש, וריכוז ה- CK יורד. הכלל שנקבע הוא: אם מידת הירידה בלילה היתה לפחות כמחצית העלייה ביום הקודם, ניתן להמשיך באימונים עצימים; אם הירידה היתה פחותה ממחצית מידת העלייה ביום הקודם, חובה להכניס יום של התאוששות ממאמצים עצימים. ואילו השוואת העקום המתאר את השינויים בריכוז על-פני כמה ימים לעקום המתאר את המאמצים החיצוניים שהוטלו על הספורטאי תאפשר הערכת הנכונות הכללית של התכנון והביצוע (ברוח סעיפים 2 ו- 4 במאמר המזרח-גרמני שצוטט לעיל).



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
אביב של בריאות וחג פסח שמח ממכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

אתכם גם בימי הקורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג שזכו להיתר מיוחד

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט