חפש רק בנושא זה






העלות האנרגטית במעבר בין הליכה לריצה

שני ניסויים בחנו את ההבדלים בין הליכה לריצה מבחינת הקשר בין מהירות התנועה והעלות האנרגטית. המסקנות לפניכם
  12/02/04

העילה לכתבה זו היתה שאלה שהוצגה בפורום המאמנים באתר זה: האם העלות האנרגטית בהליכה זהה לזו שבריצה, כאשר קצב הלב זהה בשתיהן?

לכאורה, שאלה מוזרה: כולנו יודעים שכאשר אנחנו עוברים מהליכה לריצה, עולה גם קצב הלב. באילו תנאים עשוי להתרחש מצב שבו קצב הלב בהליכה זהה לזה שבריצה, אם בכלל? בנוסף לכך, אנו אומדים את העלות האנרגטית על-פי משקל הגוף והמרחק שעברנו ולא לפי קצב הלב.

בנקודה זו, לפני שניכנס לעובי הקורה של העלות האנרגטית, ניזכר באומדן העלות האנרגטית של הליכה וריצה: הנחתנו היא שבכל ק"מ אנו "שורפים" קילוקלוריה אחת לכל קילוגרם של מסת-גוף. אם למשל הולך אדם שמשקלו 75 ק"ג למרחק של 2 ק"מ, הוא "שורף" לשם כך (בערך) 150 קילוקלוריות. יחידת המידה לגודל העלות האנרגטית תהיה אפוא קלוריות (אלפית הקילוקלוריה) לכל מטר מרחק וק"ג מסת-גוף: cal/m*kg.

מסקירת הספרות בנושא העלות האנרגטית של ריצה והליכה במהירויות שונות מצד אחד ובשאלת הגורמים למעבר מהליכה לריצה (ומריצה להליכה) מהצד האחר עולה התמונה הבאה:
קיים הבדל מהותי בין הליכה לריצה מבחינת הקשר בין מהירות התנועה והעלות האנרגטית. העלות האנרגטית של הריצה אינה משתנה כמעט לאורך טווח מהירויות ריצה ניכר; לעומת זאת, העלות של ההליכה משתנה מאוד.

הנושא נבדק בניסוי שנערך באוסטרליה בהשתתפות 42 סטודנטים בטווח הגילאים שבין 18 עד 25, מהם 15 נשים. הנבדקים התבקשו לעלות על מסילה ולבחור לפי העדפתם אם ללכת או לרוץ עליה. מהירות המסילה שונתה לרמות שונות, מרמה של 4 קמ"ש בצעדים של 0.3 קמ"ש עד רמה של 10 קמ"ש, ואחר-כך בהאטה, באותו גודל צעדים עד למהירות ההתחלתית.

תחילה (במהירות הליכה של כ – 0.5 מטר בשנייה) עלות ההליכה גבוהה יחסית (כ- cal/m*kg 1.15). עם עליית מהירות ההליכה העלות יורדת למינימום של cal/m*kg 0.8 במהירות הליכה של 1.3 מטר בשנייה (4.7 קמ"ש) ושבה ועולה לרמה של cal/m*kg 1.1 כשמהירות ההליכה מגיעה ל – 2 מטר בשנייה, שבה הנטייה הטבעית היא לעבור לריצה.  בנקודה זו עלות הריצה היא של cal/m*kg 1, ועלות זו יורדת באיטיות רבה ובתלות ישירה במהירות הריצה, כך שבמהירות של 4.3 מטר בשנייה היא cal/m*kg 0.96. המהירות בה עברו הנבדקים מהליכה לריצה היתה 2.16 מ'/שנ' (7.78 קמ"ש) עם סטיית-תקן של 0.2 מ'/שנ'. מהירות המעבר מריצה להליכה היתה מעט יותר נמוכה (הפרש של 0.11 מ'/שנ').

יתכן שאילו נערך הניסוי על מסלול בחוץ, היתה התנגדות האוויר גורמת לעלות הריצה להיות קבועה לחלוטין. ערכים אלה הם, כמובן, ערכים ממוצעים; אך אין הבדלים גדולים בין גבר ואישה, וגם לא כאלה התלויים במבנה הגוף (רגליים ארוכות או קצרות יחסית וכדומה).

מאוחר יותר נערך ניסוי שני עם 15 מהנבדקים המקוריים. הפעם הוכתבה להם התנועה: המסילה נעה מהר או לאט יותר מהמהירות הרצויה (מ-  70% עד 130% של המהירות שהנבדק בחר בניסוי הקודם כמהירות המעבר שלו) והנבדק התמיד במהירות זו במשך 5 דקות. לאחר מכן נבדקה צריכת החמצן של הנבדקים והם התבקשו להעריך את תחושת המאמץ שלהם בכל שלב. התברר שהמהירות הנבחרת למעבר חופפת כמעט במדויק את נקודת האיזון בין העלויות האנרגטיות של ההליכה והריצה (פחות מ-  0.5% סטייה).

על מנת להעריך את תחושת המאמץ דירגו הנבדקים את רמתו על סולם המאמץ המורגש של בורג (RPE). רמה זו היתה גבוהה בהליכה לעומת ריצה בכל המהירויות שמֵעבר למהירות המַעֲבָר הנבחרת, אולם במהירות המעבר עצמה חשו הנבדקים תחושת מאמץ זהה. מכאן הסיקו החוקרים שהמעבר לא נעשה עקב רצון מודע להפחתת מאמץ אלא כשאיפה לא-מודעת למזעור העלות האנרגטית. עם זאת, הם אינם שוללים את האפשרות שחיישני מתח בגיד האכילס שמושפעים מהאנרגיה האלסטית המופיעה בו הם הגורמים לרצון לשנות את צורת התנועה.



תגובות הוסף תגובה
1.לא הבנתי כלום (לת)רץ27/07/16
יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-17 ביולי, בשעה 9:30

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, ביום רביעי, ה-7.7.20 ועד להודעה חדשה, הופסקה פעילותו של מועדון הספורט, לרבות פעילות חדר הכושר, הבריכות, החוגים ומגרשי הטניס

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן