חפש רק בנושא זה






בין רצון למעשה – הדרך לשינוי

למה התקווה שמישהו אחר יגרום לנו להתחיל בתהליך של דיאטה, פעילות גופנית, לימודים, מציאת עבודה הולמת או שיחדיר בילדים שלנו מוטיבציה לאותן משימות - היא מופרכת? ומהם השלבים ההכרחיים בדרך לשינוי המיוחל? מאת איריס עצמון, פסיכותרפיסטית, מרצה בביה"ס למאמנים, מכון וינגייט
  03/05/18
מאמרים נוספים בנושא
קונפליקט מודחק – הזדמנות לצמיחה
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ג'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא

איריס עצמון, פסיכותרפיסטית, מרצה בבית הספר למאמנים ולמדריכיםבכנס האחרון שנערך במכון בו אני עובדת פנה אליי ר', אחד הפסיכולוגים במכון בבקשה: אני רוצה שתעזרי לי להתחיל להתאמן, הוא ביקש. הייתי ספורטאי כל חיי. רצתי חצי מרתון וספורט היה חלק חשוב מחיי. בשנים האחרונות מאז שנולדו לי שני ילדים, הפסקתי ואף עליתי לא מעט במשקל. הדבר מפריע לי ואני מאוד רוצה לחזור, אבל כאשר אני חוזר בערב מהעבודה עייף, חשוב לי לבלות זמן איכות עם הילדים שלי ולאחר המקלחות וההשכבה לא נשארת לי אנרגיה. תעזרי לי לחזור?

הרגשתי את המצוקה והכמיהה של ר' לעשות את השינוי הנכסף בחייו וכמעט התפתיתי לתת לו עצות ולהגיד לו איך ומתי להתחיל להתאמן, אבל אז עצרתי את עצמי. במקום לתת לו פתרונות עניתי שנשמע שמאוד חשוב לו לחזור לעשות פעילות גופנית אך הוא גם רוצה להיות עם הילדים בערב והוא מרגיש ששני הדברים מתנגשים. הצעתי לר' שניפגש לשוחח על העניין והבטחתי שאנסה לעזור לו. מדוע לא נתתי לר' פתרונות והצעות? משום שאני מאמינה שתהליך ההחלטה והמוכנות לעשות את השינוי חייב לבוא מתוכו. העזרה האמיתית שהוא צריך ממני בשלב זה, היא להביא אותו להתבונן במציאות המורכבת והאמביוולנטית של חייו (מצד אחד רצון להקדיש זמן ואנרגיה לפעילות גופנית ומצד שני רצון להקדיש את המשאבים הללו לילדיו) ולהגיע להחלטה שנובעת מתוכו. רק בדרך זו הוא יהיה מחויב לשינוי.

ההבדל בין לתת מוטיבציה ובין להעצים מוטיבציה
הבקשה של ר' אינה יוצאת דופן, רבים כמהים לעזרה להתחיל לעשות פעילות גופנית, דיאטה, ללמוד או במקרים אחרים רוצים לגרום לילדיהם להיות בעלי מוטיבציה לספורט או ללימודים וכדומה. הבקשה שלהם: "אני רוצה שתגרמי לי למוטיבציה לעשות ספורט, דיאטה, ללמוד, וכדומה" מעבירה את האחריות לשינוי לגורם החיצוני, ומניחה שניתן לתת לאדם אחר מוטיבציה לעשות שינוי כמו שמעבירים חפץ מאדם אחד לשני. לעומתה הגישה של "הריאיון המוטיביציוני" גורסת כי לא ניתן ליצור מוטיבציה באדם אחר יש מאין, אך ניתן לעורר, להגביר ולשמר מוטיבציה זו. כלומר, תפקידו של המטפל/יועץ הוא לא ליצור מוטיבציה אלא לאפשר ולהעצים אותה.

באופן אישי אני מאוד מתחברת לגישה זו (והיא אף הוכחה מחקרית כיעילה) משום שהיא מניחה שהתשובות נמצאות אצל האדם עצמו. היועץ או המטפל אינו אחראי על השינוי, הוא יכול לאפשר אותו או לחסום, להעצים, לקדם או לבלום, אבל האחריות לשינוי נמצאת אצל הפונה. בנוסף, גישה זו גורסת כי קיימים שלבים אוניברסליים בדרך לשינוי. לא ניתן לפסוח או לדלג על אף שלב, וכל שלב סולל את הדרך לשלב הבא. כדי לעזור לפונה לעשות שינוי יש לזהות קודם באיזה מהשלבים הוא נמצא מכיוון שלכל שלב כלים ודרכים שונות לביצוע.
השלבים תוארו על ידי החוקרים פרוצ'סקה ודקלמנטה והם מבטאים מוטיבציה פנימית של האדם כלפי שינוי קונקרטי כלשהו בחייו. המוטיבציה הפנימית יכולה להיות מחוזקת על ידי גורמים בסביבת האדם בשינוי.

שלבי השינוי:
קדם הרהור: בשלב זה הצורך בשינוי אינו קיים אצל האדם. הוא אינו מודע לבעיה עם זאת ייתכן שבשלב זה תהיה דרישה חיצונית לשינוי (למשל מצד בני המשפחה).
הרהור: בשלב זה מתעוררת מוטיבציה לשינוי ומתקיים תהליך קוגניטיבי ורגשי של התלבטות ושקילת אפשרויות. לדוגמה, האדם מהרהר ברצון שלו להתחיל להקדיש זמן לפעילות גופנית או לעשות דיאטה ומתחבט עם הקשיים והרווחים.
החלטה: בשלב זה יש החלטה לפעול והמוטיבציה הפנימית מתגברת. בהדרגה האדם מגבש תוכנית פעולה. האדם הגיע להחלטה לעשות פעילות גופנית והוא מתחיל לתכנן זמנים ומחפש מסגרת.
פעולה: ביצוע השינוי עצמו. לדוגמה, מתחיל להתאמן שלוש פעמים בשבוע, מצטרף לקבוצת ריצה, נרשם למכון כושר.
שימור: שלב זה כולל התמודדות עם מגוון של מצבים שעלולים לאתגר את השינוי. לדוגמה, ערבים בהם מסיים לעבוד מאוחר, התגברות על הצורך לוותר על אימונים עקב לחץ נפשי וכדומה.
מעידה: ההנחה היא שמעידה היא חלק אינטגרלי מהתהליך. אם המוטיבציה הפנימית של האדם נשמרת, והוא מאמין ביכולתו לשמר את השינוי (למשל לשמור על פעילות גופנית), המעידה תהיה עבורו סימן לצורך לעדכן את אופן הפעולה, כך שלא תהיה עוד מעידה כזו. כיוון שאין לאדם שליטה מלאה על הגירויים שבהם הוא עלול לפגוש, תמיד יהיו מעידות ותמיד יהיה צורך בעדכונים שיפעילו את התהליך מחדש. לדוגמה, לעשות פעילות בזמנים אחרים או במקום יותר קרוב גיאוגרפית וכדומה.

בנימה אישית:
הדבר הנ"ל מזכיר לי מקרה שחוויתי לפני שנים מספר עם בני בכורי. הנ"ל היה אז בכיתה י"א ולאחר שהשקעתי מאמצים רבים על מנת שישובץ לכיתה שהאמנתי שבה סיכוייו גבוהים להצליח ולצאת עם תעודת בגרות הוא לא עמד בדרישות ולא השקיע בלימודים. כתוצאה מכך המורים רצו להוציא אותו מהכיתה ואני נלחמתי והצלחתי להשאיר אותו לתקופת ניסיון. לאחר מכן, כאשר באחד הימים לא קם בבוקר ללימודים אלא בחר להישאר במיטה, החלטתי שאני משאירה לו להתמודד עם זה לבד ולקחת את האחריות להתנהגות שלו. ההחלטה הייתה פשוטה, הביצוע הרבה פחות. נלחמתי בכל מעודי בצורך האימהי שלי להוכיח אותו ולגרום לו ללכת לבית ספר. כאשר ראה להפתעתו שאני לא מנסה לשכנע אותו ללכת לבית ספר ולא מוכיחה אותו, הוא התיישב לידי בהתרסה "נו מה יש לך להגיד לי?" שאל. גייסתי את כל הכוחות שהיו לי ועניתי לו בשקט: "חמוד שלי אני את שלי עשיתי, אפשרתי לך להגיע לכיתה ולהישאר שם גם כשרצו להוציא אותך, השאר הוא באחריותך, אבל תזכור שאתה תצטרך לשלם על תוצאות מעשיך בסוף השנה כאשר יבחנו מחדש את ההחלטה להשאיר אותך בכיתה". לשמחתי והקלתי זו הייתה הפעם האחרונה שבני לא קם ללימודים (להוציא כמובן מקרים יוצאי דופן). כעבור זמן מה כאשר סיים את לימודיו עם תעודת בגרות שאלתי אותו מה גרם לו לעשות את השינוי החד בהתנהגות ותשובתו הייתה: "הבנתי שאני לא לומד בשבילך או בשביל אבא אלא בשביל עצמי".
המקרה הזה לימד אותי יותר מכל שלא ניתן לכפות מוטיבציה על אדם אחר, ניתן לתמוך, לאפשר ולהעצים אבל התהליך חייב לקרות בתוך האדם עצמו.

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן


גישות בטיפוח מומחיות בספורט

תזונה תומכת למערכת החיסון



תרומת הביומכניקה לאימון



מערכת היחסים בין מאמן לספורטאי



פגיעות ברך ומשמעותן לעתידו של הספורטאי



פותחים שנה באקדמיית וינגייט עם הפנים לזירה הבינלאומית



תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית ITBS