חפש רק בנושא זה






מה בין צום ובין הרעבה?

האם צום מיצים הוא צום? צום בטבע, צום מטעמי דת, נטורופתיה וצומות, היבטים רפואיים בצום, צום כפרקטיקה רפואית ומחקר אודות השפעת צום על השומן הבטני – על כל אלה ועוד מאת ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D, ראש תחום לימודי נטורופתיה במכון וינגייט
  12/11/18

ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D. ראש תחום לימודי נטורופתיה במכון וינגייטבתקופה האחרונה מתעוררת סקרנות לגבי תהליכי צום לעידוד הרזיה והתלבטויות החוקרים אינן פשוטות. במאמר הזה ארצה לסרוק בקצרה כמה היבטים בתהליכי צום: רפואיים, דתיים, נטורופתיים, מטבוליים וכן את אציג כמה מן ההתלבטויות בנושא הצום למטרת הרזיה.

מה בין צום ובין הרעבה
בתהליכים תזונתיים בנטורופתיה אנחנו מבחינים בצורה ברורה בין מצב של צום ובין מצב של הרעבה. הצום (Fasting) הוא היעדר מכוון של אכילה, לתקופה קצובה, ללא מאבק בתחושת רעב. דהיינו, מצב בו אדם ניזון ממים בלבד, אינו "נלחם" ברעב ואינו חש תחושת רעב. להבדיל מהצום, מכירים מצב של הימנעות מאכילה כאשר יש תחושת רעב. המצב הזה אינו צום אלא הרעבה עצמית (Starvation). כלומר הפחתה מכוונת של מזון, בניגוד לצורך הטבעי של הגוף ותוך התעלמות מודעת או לא מודעת ממנגנוני הרעב והשובע. הרעבה אינה מותרת בנטורופתיה, כי היא בניגוד לטבע של הגוף.

צום בטבע ואנורקסיה טבעית
בעלי חיים אינם אוכלים במצבי מחלה (אנורקסיה טבעית) או כאשר הם שבעים . בעלי חיים אוכלים כאשר הם רעבים. כנראה שאין זברה שתוכל לשכנע אריה שבע לאכול אותה.
התופעה האנושית הרווחת של אבדן ההבחנה בין רעב ושובע מוכרת ומתועדת כבר בתקופה העתיקה, כאשר בני האדם כבר הבינו כיצד לשמר מזון וכאשר המזון הפך ליותר זמין. היום האדם אוכל בגלל מגוון סיבות ולאו דווקא כי הוא רעב. המזון זמין ואינו דורש מאמץ להשגתו. האכילה כבר אינה טבעית.
גם אנורקסיה טבעית כתוצאה ממחלה או במצבי אבל או מצב רגשי אחר – מאבדת מחשיבותה ומטשטשת. מכירים תופעה של הורים המנסים לשכנע את צאצאיהם לאכול למרות היעדר רעב. בפרט במצבי מחלה קלה כדוגמת שפעת, הצטננות ועוד. היעדר הקשבה למנגנון הטבעי של הגוף להימנע מאכילה בזמני מחלה מוכר גם אצל חולים מאושפזים. חולה חסר תיאבון מקבל ממתקים, עוגות, פיצות ועוד מיני פיתויים – והעיקר שיאכל. מנקודת מבט נטורופתית – יש בכך גרימת נזק. כמובן שבפסקה הזאת אינני מכוונת למצבי אנורקסיה מסכנת חיים. לשם כך יש פיקוח רפואי.

צום כפרקטיקה רפואית
נושא הצום היזום היה מוכר כפרקטיקה רפואית כבר בתקופה העתיקה. לדוגמה, השיטה הרפואית ההיפוקראטית-גאלנית לביצוע בדיקות שתן התבססה על בדיקת השתן לאחר צום לילה. תהליכי צום לצד עידוד מערכות הפינוי של הגוף (ייזוע, שיתון, הקאה, שלשול) מוכרים גם ברפואה היהודית הימי ביניימית, באיורוודה (הרפואה הודית) וברפואה הערבית. גם כיום אדם צם לפני בדיקות, תהליכים כירורגיים וגם במצבי מחלה מסוימים. הצום נעשה בהנחיה רפואית ולפי פרוטוקול מוכח מדעית, לצרכים רפואיים בלבד.
הצום לצורכי הרזיה אינו מוכר ברפואה והוא נחקר בעיקר על ידי חוקרים מתחום מדעי התזונה ומדעי ההתנהגות.

צום דתי
אתייחס אל הצום הדתי הואיל ויש להבדלו מצום לצורכי מרפא, לפחות מהבחינה של איסור מוחלט של שתייה ואכילה. צום מרפא מלווה בשתיית מים ואילו בצום דתי אסורה גם שתיית מים.
התייחסות רפואית בתקופת הצום הדתי באה לידי ביטוי בספרי ההלכות אצל היהודים בעיקר בהתייחס לצום יום כיפורים. לדוגמה, ההתייחסות אל שתיית קפה במהלך צום יום כיפורים, כדי לחזק את יכולת התפילה. הקפה נחשב בימי הביניים לתרופה מחזקת במהלך הצום. לפי עדותו של רבי יאשיהו פינטו (דמשק, 1565 – 1648) התירו פוסקים לחזנים הנחלשים בתפילות יום הכיפורים מפאת הצום, לשאוף אל נחירי אפם אבקת קפה לשם חיזוק. מאחר והקפה נחשב אז למשקה רפואי המסייע להתעוררות לתפילה, התירו שתייתו גם בימים רגילים - לפני תפילת בוקר (רבי משה בן מרדכי זכות, רמ"ז, נפטר באיטליה ב-1697).
שאלות רפואיות הקשורות לצום ומיילדות נבחנו על ידי רופאי ימי הביניים. אז הלידה תוארה על ידי הרופאים כתהליך טראומתי המשפיע לרעה על כל אברי גופה של היולדת ולכן התירו לחלל עבורה את השבת וגם להאכילה ביום כיפורים. (הרמב"ם, הלכות שבת, ב, יא וגם שו"ת הרשב"א, ח"ז , סימן שמג).

האם "צום מיצים" הוא צום?
מנקודת מבט של הנטורופתיה, התשובה בוודאי שלילית. כאשר אדם ניזון במיצים (ירקות, פירות וכד') הוא מזין את גופו בוויטמינים, מינרלים ופחמימות ולעתים גם במעט שומן וחלבון. לדוגמה: מיץ הכולל 100 גרם כרוב, 100 גרם סלק וחופן כוסברה מעניק לגוף כ-70 קלוריות, 2.6 גרם חלבון, 0.3 גרם שומן ו-13 גרם פחמימות וזאת בנוסף לוויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים. לכן, בשתיית המיץ הזה מתבטל הצום.
אדם המקיים עצמו כמה ימים עם "צום מיצים" כזה או דומה, למעשה אינו צם אלא מרעיב את עצמו, שכן אינו מקבל לגופו את כל הנדרש ולכן זאת פעולה בניגוד לצרכים הבסיסיים של הגוף והנפש.
לשאלת האפקטיביות של צום מיצים בתהליכי ריפוי בנטורופתיה אתייחס במאמר אחר, לרבות לשיטות ניקוי באמצעות צום מיצים, שנמצאו יעילות מאוד לריפוי מחלות – גם מחלות כרוניות. במאמר הזה אסכם כי "צום מיצים" אינו צום אלא תזונה מצומצמת-נוזלית המבוססת בעיקר על ירקות ופירות.

צום בנטורופתיה
מקובל לחשוב שהנטורופתיה עוסקת בריפוי באמצעות "צומות מיצים" או "צומות". זאת טעות.
צום אפקטיבי לריפוי, המוכר מן הרפואה העתיקה, כלומר היעדר אכילה ושתיית מים בלבד, אינו יכול להיעשות בפיקוח נטורופת אלא רק בפיקוח רפואי, הואיל והוא כרוך בשינויים מטבוליים משמעותיים שאמורים להיבדק מדי יום על ידי רופא ולעתים גם יותר מפעם ביום.
הפרקטיקה של "צום נטורופתי" נולדה בארצות הברית, בתחילת המאה העשרים, עת העמיק תקופה תהליך הפיצול בין רפואה מבוססת ראיה, זאת שנלמדה באקדמיות ונכנסה למעבדה ולרפואה טבעית. בשנת 1912 הכריזו בארצות הברית על הולדתה של רפואה חדשה מבוססת ראיה, ובשנת 1917 הכריזו על הולדתה של הנטורופתיה. אחד ממובילי הריפוי הטבעי והנטורופתיה בארצות הברית היה הֵרְבֵרט מקגולפין שֶלְטוֹן (Herbert McGolfin Shelton) (1895-1985), נטורופת וסופר, שהנהיג את הצום כדרך לריפוי מחלות וכינה את הצום כ"סכין המנתחים של הטבע". במהלך השנים הואשם בגרימת נזקים והקליניקה שלו נסגרה לאחר שהורשע בגרימת מוות. לבסוף נפטר ממחלה כרונית. כיום מתקיימות בארצות הברית ובאירופה קליניקות המבוססות על צום מים וקיימות עדויות לריפוי מחלות אוטואימוניות באמצעות צום מים. עדויות דומות קיימות גם במזרח הרחוק.
בישראל, העבודה הנטורופתית בתהליכי צום תהיה בהפעלת כלים מתחום האיזון גוף ונפש: מדיטציה, דמיון מודרך, נשימות, תנועה עדינה וכדומה. הצום אמור להיעשות במנוחה, קרוב לטבע, בליווי תהליכי רגיעה ומודעות עצמית. וכמובן שללא פיקוח רפואי – אין צום.

תהליכים מטבוליים בתקופת צום
בתחילת הצום הגוף מנצל את מאגרי האנרגיה (גליקוגן) ועושה שימוש מוגבר בחומצות אמינו. במהלך הצום, לאחר כיומיים-שלושה מתחילתו, הגוף עובר לניצול מאגרי שומן, ה-BMR יורד כל יום עד שמתייצב בערך על 75% מהנורמלי. כמו כן מתרחש איבוד משקל בשיעור של כ-0.3% ביום ועד 0.1% לאחר 30 יום של צום.
בנוסף לאלה יש שינויים במערכת החיסון, ירידה באינסולין והורמוני בלוטת התריס, עלייה ב-GH וקורטיזול, עלייה בחומציות בדם עקב שחרור גופי קטון, ירידה בלחץ הדם, אין פעילות מעיים, שינויים בצבע ובכמות השתן, הנשימה איטית, יש ירידה בדופק, חולשה ועייפות, רגישות לקור ולצד כל אלה מתועדים בספרות גם בהירות מנטלית ורוחנית.

צום והרזיה
במדעי התזונה מתרגמים את הצום ל"גריעה קלורית" ומנקודת המוצא הזאת נבדקת ההפחתה הקלורית היזומה על תהליכי ההרזיה. מאחר ויש כבר הבנה מדעית שתהליכי הרזיה אינם רק "גריעה קלורית" ומאחר וגם המונחים "קלוריה" ו-"הרזיה" נבחנים היום בהיבטים שונים, נראה לי שהכיוון המחקרי של בחינת השפעת "גריעה קלורית" על תהליכי הרזיה לא יכול לחדש מעבר למה שכבר נחקר בכל הקשור ל"מאזן קלורי" והרזיה. יתרה מכך, נראה לי, שגריעה קלורית מכוונת, פוגעת כשלעצמה בהבנת האדם את מנגנוני הרעב והשובע. הפחתה קלורית יזומה לצורך הרזיה נוטלת מהאדם את המודעות לעצמו ואת היכולת להבין אם הוא רעב. כאשר האדם שבע אוכל צלחת חסה - הוא ישמין. אדם רעב שימנע מעצמו מזון, למעשה ירעיב את עצמו, ובמה הועלנו לתהליך הרזיה?

מחקר: האם דילוג על ארוחת בוקר תורם לירידה בשומן הבטני
מחקר שפורסם לפני כשנה בדק האם צום עד השעה 12:00, כלומר ויתור על ארוחת הבוקר, משפיע על הפחתת שומן בטני. המחקר כלל 49 מבוגרים בגילאי 60-21. קבוצה אחת כללה 29 איש במשקל תקין וקבוצה שנייה כללה 20 איש עם השמנת יתר. כל אחת משתי הקבוצות האלה חולקה אקראית לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה, התבקשה לצרוך לפחות 700 קלוריות עד השעה 11:00 ולפחות מחצית מהן בשעתיים הראשונות לאחר הקימה, ללא הנחיה לגבי סוג המזון. הקבוצה השנייה, התבקשה להמשיך את צום הלילה עד השעה 12:00. מכל המשתתפים נלקחה ביופסיה מרקמת השומן הבטנית התת-עורית בתחילת המחקר ולאחר 6 שבועות, לצורך הערכת התגובה המולקולרית של תא השומן. נמצא שאנשים שאכלו ארוחת בוקר הרבו בפעילות עד השעה 1200 ואילו האנשים שצמו, לא היו פעילים. נמצאו פרמטרים טובים יותר בבריאות, אבל לא הוכחה השפעה על שומן בטני. לעיון נוסף הקליקו כאן  

מעבר לעובדה שהמחקר הזה היה קצר מועד והקיף מספר קטן של משתתפים, לא נבחנו בו הקשרים רפואיים נוספים של השמנה בטנית והמדד היחיד שהדריך את החוקרים הוא משקל המשתתפים. המחקר גם אינו מציג מסקנות מהן ניתן ללמוד על ירידה בשומן בטני כתוצאה מהארכת צום לילה.
מחקר נוסף נעשה עקב "מגפת ההשמנה" ובדק את שאלת הסיכון בקיום צום והאם שילובו בתהליכי הרזיה אינו אלא טרנד חולף. ה"צום" הוצג כתהליך שבו האדם ניזון מכמות קלוריות נמוכה מאוד במשך יומיים בשבוע וביתר חמשת הימים אוכל כרצונו. מוכר גם כדיאטת ה-2:5. נמצא שהשיטה הזאת מובילה לירידה במשקל אבל מייצרת רעב שמפריע להנהגת תזונה מאוזנת ונכונה כאורח חיים. לעיון נוסף הקליקו כאן


כפי שציינתי לעיל, מנקודת מבט נטורופתית, הפחתה משמעותית של מזון לצורך ירידה במשקל אינה "צום" אלא הרעבה.
יש להניח שהתחום של צום לצורך הרזיה ימשיך לסקרן חוקרים בניסיון לפצח את "מגפת ההשמנה". מכל מקום, חשוב גם לפצח את חידת השפעת הצום על יכולת הגוף לרפא את עצמו.

ד"ר מירה כהן שטרקמן Ph.D – בוגרת תואר שלישי מאוניברסיטת בר אילן. מתמחה בטיפול בצמחי מרפא מערביים, בתזונה טבעית, מנחת קבוצות בתחומי הרפואה הטבעית וההתפתחות האישית. ראש תחום לימודי נטורופתיה במכון וינגייט.
האתר של מירה:
www.argaman-ntr.co.il

היכנסו לפורום נטורופתיה בניהולה של מירה כהן שטרקמן.

ללימודי נטורופתיה במכון וינגייט, הקליקו על הקישור למילוי טופס לפגישת ייעוץ אישית. 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן


גישות בטיפוח מומחיות בספורט

תזונה תומכת למערכת החיסון



תרומת הביומכניקה לאימון



מערכת היחסים בין מאמן לספורטאי



פגיעות ברך ומשמעותן לעתידו של הספורטאי



פותחים שנה באקדמיית וינגייט עם הפנים לזירה הבינלאומית



תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית ITBS