חפש רק בנושא זה






חוק הספורט, המורים לחינוך גופני ומה שביניהם

תיקון מספר 4 לחוק הספורט, שאושר בכנסת בנובמבר 2002, פטר את המורים לחינוך גופני מהצורך להיות גם בעלי תעודת הסמכה לאימון או להדרכה, כפי שנדרש מהם קודם. התיקון אף מתיר למכללות לחינוך גופני להעניק לבוגריהן תעודת הסמכה כזו. אלא שגם התיקון הזה מעורר תהיות ומותיר שאלות בלתי פתורות
  15/08/05

המורה לחינוך גופני כעבריין פלילי

חוק הספורט התשמ"ח 1988 סבל - וסובל עדיין - מליקויים מהותיים, שמעמידים לעתים את הציבור בישראל במצב בלתי אפשרי ללא הצדקה של ממש. במאמר זה נבקש להצביע דווקא על תיקון של אחד הליקויים הללו - תיקון מס' 4, התשס"ג 2002.

תיקון זה מיועד בעיקרו למורים לחינוך גופני, שעד התקנתו היו (מדעת או שלא מדעת) בגדר עבריינים פלילייםבכל יום מימות השבוע, בעת עבודתם הרגילה והיום-יומית עם תלמידיהם. זאת, מכיוון שסעיף 15 לחוק הספורט קובע כי: "העובר על הוראה מהוראות חוק זה או תקנות שלפיו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977", ובכך נהפכה כל הפרה של חוק הספורט והתקנות שהותקנו על-פיו לעבירה פלילית לכל דבר.

במאמר הנוכחי נרחיב גם בסעיף נוסף בתיקון לחוק, שלכאורה בא לפתור דילמה שקשורה במכללות שמכשירות מורים לחינוך גופני ובמעמד תעודת ההסמכה לאימון של מכללות אלו בחוק הספורט. נראה להלן כי התיקון מציב בפני השר הממונה דילמות לא פשוטות כלל, ואף מותיר רבים מציבור העוסקים באימון ובהדרכת ספורט בלא מענה ענייני.

חוק הספורט (תיקון מס' 4), התשס"ג - 2002 *

תיקון סעיף 1:

"1. בחוק הספורט, התשמ"ח 1988- להלן - החוק העיקרי), בסעיף 1 -

(1) במקום ההגדרה "תעודת הסמכה" יבוא:

"תעודת הסמכה" - תעודה המסמיכה אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, שניתנה מאת אחד מאלה:

1. בית ספר בישראל שהכיר בו השר לעניין זה;

2. בית ספר מחוץ לישראל, ובלבד שוועדה כאמור בסעיף 4 הכירה בתעודה;

3. מוסד מוכר המכשיר עובדי הוראה לחינוך גופני, ובלבד שהשר הכיר במוסד לעניין זה ושהתעודה ניתנה לבוגר המוסד בתנאים שקבע השר, הכל בשים לב, בין השאר, לתכנית הלימודים של המוסד להכשרת עובדי הוראה כאמור ולהתמחויות המתקיימות בו;";

(2) בסופו יבוא:

"מוסד מוכר" - מוסד מוכר כשמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח 21958-, או מוסד שקיבל היתר לפי החוק האמור".

תיקון סעיף 16:

2. סעיף 16 לחוק העיקרי יסומן "(א)" ואחריו יבוא:

"(ב) הוראות סעיפים 2, 3 ו- 8 - לא יחולו על מורה לחינוך גופני במוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט 31949-, בעת מילוי תפקידו עם תלמידי המוסד במסגרת פעילות ספורט הנערכת במוסד החינוך או מטעמו או במסגרת פעילות ספורט הנערכת בפיקוח משרד החינוך ולפי הנחיותיו".

* התקבל בכנסת ביום ז' בכסלו התשס"ג (12 בנובמבר 2002); הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק 3176, מיום ו' באב התשס"ב (15 ביולי 2002), עמ' 904.

1ס"ח התשמ"ח, עמ' 122; התשס"א, עמ' 178.

2ס"ח התשי"ח, עמ' 191.

3ס"ח התש"ט, עמ' 287.


סעיפים 2, 3 ו- 8 לחוק הספורט

סעיפים 2, 3 ו - 8 לחוק הספורט הם כדלהלן:

"2. חיוב בתעודת הסמכה: א. השר רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף. ב. מי שערב תחילתו של צו לפי סעיף קטן (א) עסק כמאמן או כמדריך ספורט או במועדון ספורט, בענף שהצו חל עליו, יהא רשאי להמשיך בעיסוקו, ללא תעודת הסמכה, במשך תקופה שלא תעלה על שנתיים מיום תחולתו של הצו.

3. הודעה על העדר תעודת הסמכה: מי שעוסק, בין בשכר ובין שלא בשכר, כמאמן או כמדריך ספורט במסגרת פעילות ספורט מאורגנת או פעילות ספורט במכון ספורט או במועדון ספורט, בענף ספורט שלא ניתן לגביו כאמור בסעיף 2, ואין בידו תעודת הסמכה, יודיע על כך מראש למי שמבקש להעסיקו או לקבל ממנו שירות.

8. בטיחות: השר רשאי לקבוע הוראות בדבר נהלי בטיחות לפעילות בענפי הספורט השונים, וכן לקבוע, בהסכמת שר הבריאות, הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה שיימצאו במקומות בהם מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת; הוראות כאמור יכול שיהיו כלליות ויכול שיהיו מיוחדות לענף ספורט מסוים, כולו או מקצתו".

שיעור ספורט. המורה עבריין?המלכוד של המורים לחינוך גופני

בחוק הספורט בולט הכשל בניסוח ההוראה הגורפת, כפי שנאמר בסעיף 2: "2. חיוב בתעודת הסמכה: (א) השר רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף".

הוראה זו, שהיתה חסרת כל משמעות מעשית עד לפרסום תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) התשנ"ז - 1977, הפכה לאיסור גורף וכולל עם פרסומן. שכן, עם פרסום התקנות אפילו הדרכה (בניגוד ל'אימון') בפעילות לא תחרותית היתה חייבת בתעודת הסמכה בענפי ספורט רבים***.

כבר כאן הוכנסו המורים לחינוך גופני למלכוד: כל מורה לחינוך גופני המלמד אחד מהענפים המחייבים תעודת הסמכה (גם בפעילות לא תחרותית) אכן חייב בתעודת הסמכה. נזכיר כי תעודת הסמכה היתה אך ורק תעודה שניתנה על-ידי מוסד שהוכר לצורך זה על-ידי השר, והמכללות להכשרת מורים, לרבות אלו המכשירות מורים לחינוך גופני, לא היו 'מוסד מוכר' לצורך זאת(למעשה, בית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט הוא המוסד היחיד בישראל שהוכר על-ידי שר הספורט כמוסד הרשאי להנפיק תעודות מאמן ותעודות מדריך לפי חוק הספורט, בכל הענפים).

פירוש הדבר שמורים לחינוך גופני, המרביצים בתלמידיהם את תורת ההתעמלות לסוגיה, את תורת הכושר הגופני וכיוצא באלה, מצאו עצמם עבריינים לכל דבר ועניין. לא רק שהכשרתם כמורים לחינוך גופני היתה חסרת כל תוקף לעניין חוק הספורט, אלא אף עצם ההוראה על-פי מערכי השיעור של משרד החינוך היתה משום עבירה על החוק.

אמנם ענפי ספורט רבים זכו כאמור לפטור מתעודת הסמכה בעת ביצוע פעילות לא תחרותית (ובכך הכשירו את הוראת הענפים הללו במסגרת שיעורי החינוך הגופני מבלי שהדבר יהיה כרוך בעבירה). אלא שכאן נתקלנו בקושי נוסף במסגרת הקשיים שחוק הספורט הציב בפנינו, וזאת בהתייחס לשאלה מהי 'פעילות תחרותית'. שכן, במסגרת פעילויות הספורט בבתי-הספר נהוג בהחלט לערוך תחרויות, בין אם תחרויות פנימיות (לדוגמה - אליפות כיתות ו' בקט-רגל) ובין אם תחרויות בין בתי-הספר. כלומר, נמצא שגם 'פעילויות תחרותיות' אלו אסורות על מי שאיננו בעל תעודת הסמכה לפי חוק הספורט.

תיקון מס' 4: פתרון חלקי

עיוות זה תוקן בעיקרו בתיקון מספר 4 לחוק הספורט, שאושר בכנסת בחודש נובמבר 2002. בתחילה נעשה אמנם ניסיון לתת פטור גורף לכל פעילות הספורט הנעשית במסגרת מערכת החינוך מכל חוק הספורט, אך ניסיון זה לא צלח, ובתיקון מספר 4 אושר לשנות את סעיף 16 לחוק לנוסח 'מרוכך' ולהוסיף בו את סעיף קטן (ב) שקבע כדלהלן:

"הוראות סעיפים 2, 3 ו- 8 לא יחולו על מורה לחינוך גופני במוסד חינוך כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט - 1949, בעת מילוי תפקידו עם תלמידי המוסד במסגרת פעילות ספורט הנערכת במוסד החינוך או מטעמו או במסגרת פעילות ספורט הנערכת בפיקוח משרד החינוך ולפי הנחיותיו".

כך נמצאה מערכת החינוך פטורה אך ורק מהוראות 2, 3 ו- 8 לחוק הספורט. יש להדגיש כי בעצם התיקון האמור הביע המחוקק את דעתו שחוק הספורט חל גם חל בתוך מערכת החינוך הן בעבר והן בעתיד; כך, עד לתיקון מספר 4 חל חוק הספורט על כל הוראותיו, והחל מתיקון מספר 4 ימשיך ויחול החוק גם בתוך מערכת החינוך - פרט לאותם עניינים שבהם נקבע אחרת (סעיף 2, 3 ו- 8) כאמור לעיל.

עוד נבקש להאיר כי הפטור מתחולת חוק הספורט ניתן "במסגרת פעילות ספורט הנערכת בפיקוח משרד החינוך ולפי הנחיותיו". כלומר, חריגה מהנחיות משרד החינוך עשויה לבטל את הפטור ולהחיל על פעילות הספורט את הוראות חוק הספורט. נמחיש זאת בדוגמה: מורה לחינוך גופני המלמד התעמלות ועושה זאת על-פי הנחיות משרד החינוך איננו נזקק לתעודת הסמכה לצורך ביצוע השיעור. ואולם אם בזמן השיעור הוא לא יעמוד ליד סוס הקפיצות בעת תרגול קפיצות של תלמידיו - בניגוד להנחיות משרד החינוך - הוא עשוי למצוא עצמו כמי שהיה חייב בתעודת הסמכה שאיננה ברשותו...

הכרה בהכשרת המורים לחינוך גופני

תיקון נוסף שהוכנס בחוק הספורט במסגרת תיקון מס' 4 נגע לתעודות שקיבלו המורים לחינוך גופני מהמוסדות שהכשירו אותם. בעיקרן, תעודות אלה אינן מוכרות כ'תעודת הסמכה' לפי חוק הספורט, שכן כאמור, המוסד היחיד בישראל שהוכר על-ידי השר כמורשה להנפיק תעודות הסמכה בכל הענפים הוא בית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט. וכך מורה לחינוך גופני, שהוכשר ללמד תלמידים את רזי הקט-רגל ואשר עשה זאת בשיעוריו, מצא עצמו כמי שאיננו רשאי לעשות כן אם ההדרכה נעשתה - באותו מגרש ממש ועם אותם ילדים - לאחר שעות הלימודים ובמסגרת חוג קט-רגל הכרוך ב'תחרות' בין קבוצות קט-רגל.

הדילמה שהתעוררה היתה כזו: אם אמנם המוסדות להכשרת מורים לחינוך גופני טובים דיים להכשיר מורים לחינוך גופני, מדוע אינם כשירים להכשיר מאמנים או מדריכים בספורט?

את המענה לסוגיה זו ביקש תיקון מס' 4 לתת. בהצעת החוק הוצע לתקן את הסעיף המגדיר מהי 'תעודת הסמכה', ואכן הנוסח דלהלן (במסגרת תיקון מס' 4) אושר במליאת הכנסת והתקבל לחוק הספורט:

"תעודה המסמיכה אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, שניתנה מאת אחד מאלה:

(1)...

(2)...

(3) מוסד מוכר המכשיר עובדי הוראה לחינוך גופני, ובלבד שהשר הכיר במוסד לעניין זה ושהתעודה ניתנה לבוגר המוסד בתנאים שקבע השר, הכל בשים לב, בין השאר, לתכנית הלימודים של המוסד להכשרת עובדי הוראה כאמור ולהתמחויות המתקיימות בו".

דילמות בעקבות התיקון לחוק הספורט

הנה כי כן נסללה הדרך לכך שתעודות שיינתנו על-ידי מכללות המכשירות מורים לחינוך גופני יוכרו כ'תעודת הסמכה' לפי חוק הספורט. עם זאת, בעניין זה נבקש להעלות כמה דילמות:

* רטרואקטיביות. ככלל, אין זה סביר שהכרת השר, שתינתן הודות לתיקון מספר 4 לחוק הספורט, תוכל להינתן בדיעבד. מכאן שכל בוגרי המכללות לחינוך גופני שהוסמכו על-ידן לפני הכרת השר, ימשיכו לאחוז בידיהם בתעודה שאיננה תעודת הסמכה לפי חוק הספורט, ולפיכך הם ימשיכו להיות מנועים מביצוע 'אימון' או 'הדרכה' של אותם ענפי ספורט המוגדרים בתקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה). אמנם, הודות לתיקון האחרון בחוק הספורט (לעניין פטור מערכת החינוך מהדרישה לתעודת הסמכה) יוכלו מורים אלה ללמד חינוך גופני בבתי-הספר, אולם עדיין לא יוכלו לעסוק בהדרכה או באימון ספורט מחוץ למסגרת מערכת החינוך.

לציבור גדול מאוד של מורים לחינוך גופני שכבר קיבלו תעודות הוראה, תיקון מספר 4 אינו נותן פתרון אף לא כזית.

* 'הדרכה' לעומת 'אימון'. לכולנו ברור שקיים הבדל בין 'מדריך' ל'מאמן'. גם חוק הספורט, על-אף שלא הגדיר שני מקצועות אלה, מכיר בכך שמדובר במקצועות נפרדים. נשאלת השאלה: האם ההכרה שיכיר השר במכללות להכשרת מורים לחינוך גופני והתנאים שיציב בפניהן יאפשרו גם מתן תעודות 'מאמן', או שהשר יגביל מכללות אלו למתן תעודות 'מדריך' בלבד ויותיר את הכשרת המאמנים בידי המוסדות העוסקים כיום בהכשרת מאמנים בספורט (כאמור, בעיקר מכון וינגייט)?

* הכרה 'ענפית' לעומת הכרה 'כללית'. האם יכיר השר במכללות לצורך ענף ספורט מסוים או מספר מצומצם של ענפים, או שמא תינתן ההכרה באופן גורף לכלל ענפי הספורט? האם מכללה להכשרת מורים לחנ"ג תוכל להוציא תחת ידיה 'תעודת הסמכה' בקט-רגל אך לא בגלישת מצוקים, או שמא יתיר השר להנפיק תעודות בכל הענפים בתנאים אלו או אחרים?

* התמודדות עם התעודה החדשה. כיצד יתמודדו האיגודים וההתאחדויות עם התעודה החדשה שצפויה להינתן בקרוב על-ידי המכללות הללו? האם יכירו בה כתעודה המתאימה לכל הליגות, או שמא היא תוכר כתעודה ברמת תעודת המדריך בלבד?

את המענה לשאלות הללו נוכל לגלות אם נמתין מעט לפרסומן של 'הַכּרות' משרד הספורט במכללות להכשרת מורים לחינוך גופני בעניין מתן תעודת הסמכה לפי חוק הספורט, ולתנאים שיהיו נקובים באותן 'הכרות'. בינתיים נוכל להשקיט את לבם של המורים לחינוך גופני בכל הנוגע לפעילות הספורט הנעשית במסגרת בית-הספר, אולם לא נוכל לבוא בבשורות משמחות לאלו שהוכשרו בעבר ומעוניינים להדריך ילדים ונוער בחוגים תחרותיים המתקיימים בשעות הפנאי.

הוראה, אימון והדרכה ללא מעבר על החוק

חוק הספורט מעורר קשיים יום-יומיים; בתי-המשפט בישראל נדרשו פעמים מעטות מאוד לפרש את חוק הספורט ולתת בידינו, הן ציבור העוסקים בספורט והן המשפטנים, כלים והנחיות כיצד לפתור את הדילמות הקשות שמציב חוק הספורט. לדילמות אלו יש, לעתים קרובות, השלכות מעשיות.

כאמור, סעיף 2 (א) בחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 קובע כי: "השר רשאי לקבוע בצו כי בענף ספורט מסוים, כולו או חלקו, לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף". כמו כן, סעיף 2 (א) בתקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) התשנ"ז- 1977 קובע כי בענפי האקרובטיקה וההתעמלות הספורטיבית (בנוסף לענפים אחרים), "...לא יוכל אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, אלא אם כן יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף".

החוקים/תקנות הנ"ל מעלים כמה שאלות:

1. האם כל המאמנים באימון מסוים חייבים להיות בעלי תעודת הסמכה? במילים אחרות, האם 'אנשי הדרכה' לא מוסמכים יכולים לעסוק באימון תחת פיקוחו/הדרכתו/הנחיותיו של מאמן/מדריך ראשי מוסמך?

2. במהלך קורסי המאמנים והמדריכים החניכים נדרשים לעבור תקופה של הצמדה (סטאז') - התנסות מעשית בהדרכה באחד ממרכזי הספורט הרלוונטי. כיצד אמור מרכז הספורט לאפשר לחניכים אלו לבצע את ההצמדה ולהדריך בפועל, תוך התנסות בשמירה בעת ביצוע התרגילים, ולא לעבור על הסעיף הנדון בחוק הספורט?

לעניות דעתנו המשפטית, האיסור הקבוע בחוק הספורט מופנה אל האדם העוסק בהדרכה או באימון, ואיננו מופנה אל הפעילות (שאחרת היה נכתב האיסור בלשון: "אין לקיים אימון אלא תחת פיקוח בעל תעודת הסמכה"). פירושו של דבר: אדם העוסק באימון או בהדרכה בענף שתקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) חל עליו חייב בתעודת הסמכה. נוכח לשון החוק חיובו בתעודה שכזו חל בה במידה אם הוא מאמן או מדריך בצוותא עם אחרים או אפילו תחת פיקוח אחרים. ייתכן שתשובתנו זו איננה ישימה, או אפילו סותרת את מהלך ההכשרה הראוי והנכון של מאמנים ומדריכים, ואולם כך קובע חוק הספורט בנוסחו הגורף והכוללני.

עו"ד ניר גלעד (גליננסקי) - שותף במשרד 'קינן, תיק, גלעד - משרד עורכי דין'. המשרד מתמחה בין היתר בדיני הספורט.

 

*** האיסור חל על הענפים דלהלן: איגרוף, אייקידו, אקרובטיקה, ג'ודו, גופנאות (פיתוח גוף), ג'יאוג'יטסו, גלישת מצוקים, גלשני רוח, דאייה, הגנה עצמית, הוקי, הוקי קרח, החלקה אמנותית, החלקה אמנותית על הקרח, היאבקות, הרמת משקולות, התעמלות אמנותית, התעמלות ספורטיבית (מכשירים), התעמלות לסוגיה, חתירה, טאי-צ'י, טאקוונדו, טיפוס אלפיני, טריאתלון, כדורמים, כושר גופני (ובריאות), מחול אירובי (התעמלות אירובית), ניווט תחרותי, סיוף, סירות נהר, סקי מים, סקי שלג, סקי שלג (לימוד), צניחה חופשית, קיאקים, קליעה למטרה (לרבות חץ וקשת), קפיצות למים, קראטה, קרב מגע וכל אמנויות הלחימה לסוגיהן, רכיבה על סוסים, רכיבה על סוסים (לימוד), שחייה, שחייה (לימוד), שחייה צורנית ושיט.

הענפים שבהם הדרכה של פעילות לא תחרותית נמצאה פטורה מתעודת הסמכה היו: אתלטיקה קלה, בדמינטון, גלשני גלים, טניס, טניס שולחן, כדור בסיס, כדורגל, כדור-יד, כדורסל (לרבות קט-סל), כדורעף, סקווש, קט-רגל, ראגבי ורכיבה על אופניים.



תגובות הוסף תגובה
1.זו הכתבה הארוכה ביותר שקראתיקורל07/07/08
2.תעודת הסמכהליאור24/08/08
3.מאמר מוסמךדני16/05/10
יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-17 ביולי, בשעה 9:30

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, ביום רביעי, ה-7.7.20 ועד להודעה חדשה, הופסקה פעילותו של מועדון הספורט, לרבות פעילות חדר הכושר, הבריכות, החוגים ומגרשי הטניס

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן