חפש רק בנושא זה






גבול היכולת: המסלול, הנעליים, הסמים, הגנטיקה

בחינת גבולות היכולות וההישגים הספורטיביים, חוצה גבולות של זמן, טכנולוגיה, טכניקות אימון ואפילו מדע - שהיום נראה בדיוני. חלק שני ואחרון בסדרת הכתבות על גבול יכולתו של האדם
  17/01/03


בחלקו הראשון של המאמר עסקתי בהגדרת המושג "גבול יכולתו של האדם", ובסוגיית הפוטנציאל הגנטי הגלום במין האנושי. בחלקו השני והאחרון של המאמר, אתמקד בגורמים הסביבתיים התורמים לכך שטבלאות שיאי העולם לא הופכות למסמך היסטורי, אלא עוברות מדי פעם טלטלה קלה עד למפץ הבא.

טכנולוגיה, טכניקה, כסף "ותרופות"

דיברנו קודם לכן על נקודת המפתח החשובה ביותר במימוש הפוטנציאל ההישגי: נתוני גלם משובחים, דהיינו כשרון גנטי. העיסוק בכשרון הספורטיבי,  או בשאלה מי היה טוב יותר - ג'סי אואנס של שנות השלושים או קרל לואיס של שנות השמונים והתשעים - עולה שוב ושוב. יש שטוענים כי אם ג'סי אואנס היה חי בתקופתם של קרל לואיס, או מוריס גרין וטים מונטגומרי, ונהנה מאמצעי האימון (טכניקות, ידע, כסף) ומהתנאים הטכנולוגיים (מסלול ריצה סינתטי, נעליים קלות וגמישות, אדני זינוק) - הוא היה רץ מהר יותר מאשר טובי האצנים כיום. נראה כי העיסוק בשאלה זו אינו רלוונטי ואינו בר השוואה, משום שכל אחד מהכשרונות הנדירים האלה, ועל כך אין עוררין, חי בתקופה אחרת ולכן אין בסיס משותף (למעט הכשרון) להשוואה זו. מה שכן כדאי להתייחס אליו, זו ההתקדמות האדירה שחלה באמצעים הטכנולוגיים ובתנאי האימון במרוצת עשרות השנים האחרונות.   התקדמות המסבירה חלק גדול מאוד מהטלטלה שעברה טבלת שיאי העולם במרוצת שנים אלה.

ג'סי אואנס אשר הדהים את העולם בשנת 1936 (אולימפיאדת ברלין) עת זכה ב- 4 מדליות זהב (הישג שאותו שיכפל קרל לואיס באולימפיאדת לוס-אנג'לס ב- 1984), קבע את הישגיו המדהימים בתנאים שהיו מביישים כיום כל מתקן אימונים ממוצע בבית-ספר תיכון בארצות-הברית. מסלול הריצה של אותם ימים היה עשוי מפחם (בתקופות קדומות יותר רצו אף על מסלולי דשא) אשר הונח על משטח אספלט או כורכר.  משטח זה, שלא הצטיין בדרגת קשיחות גבוהה, היה הופך לבוצי ועיסתי כאשר ירד גשם, דבר שגרם לביטולן של תחרויות רבות באותם ימים.

פריצת הדרך המשמעותית, ועמה התקדמות גדולה באיכות התוצאות של המיאוצים, הושגה עם פיתוחו של מסלול הריצה הסינתטי בשנת 1963. כיום נהנים האתלטים ממסלול סינתטי מהיר במיוחד (בעל דרגת קושי גבוהה במיוחד התורמת לקפיציות ולהחזר גבוה מן המסלול) שמהווה גרסה משופרת למסלולים הסינתטיים של 30 השנים האחרונות. יתכן שקיזוז מאיות נוספות משיאי העולם במיאוצים בשנים הבאות יהיה קשור בהתקדמות טכנולוגית נוספת בתחום משטחי הריצה, ואולי אף להתקדמות בתחום הנעליים (נסו להשוות את נעלי הריצה הכבדות והקשיחות של ראשית המאה לנעליים "החלליות" והססגוניות של ימינו).

דוגמה נוספת להתפתחות טכנולוגית שתרמה רבות לשבירתם של שיאי עולם, היא מוט הפיברגלס המודרני שמשמש כיום את קופצי המוט. המוט, אשר בגרסתו הראשונית היה עשוי מעץ כבד, מבמבוק ואחר-כך מאלומיניום, שונה לחלוטין עם התפתחות תורת החומרים לאחר מלחמת העולם השנייה. אולי בעוד כמה שנים יפותח מוט קפיצה העשוי מחומרים חדשים אשר יעניקו לו תכונות אשר אינן מוכרות כיום, מה שיאפשר לקופצים להתרומם לגבהים של 6 מטרים וחצי, כלומר, "לגרד" ברגליהם מרפסת של דירה בקומה השלישית

חומרים אסורים

"תרומה" גדולה לשבירתם של שיאים עולמיים רבים (באתלטיקה, בשחייה, בהרמת משקולות) קשורה בשימוש ב"סמי-ספורט".  חומרים אלה, האסורים בשימוש על-פי חוקי הוועד האולימפי הבינלאומי והתאחדויות ספורט רבות, תורמים לשיפור גדול ביכולות הגופניות והמנטליות.  קבוצת חומרים זו (סטרואידים אנאבוליים, חומרים ממריצים ועוד) השייכת לתחום הפרמקולוגיה (ולכן ניתן לכנות חומרים אלה בשם תרופות), מאפשרת לספורטאי לעמוד בעומסי אימון אדירים ולהתאושש מהם במהירות. השילוב של שתי התכונות (יכולת העמסה ויכולת התאוששות) מאפשר למעשה לספורטאי להתאמן קשה יותר ולשפר רכיבי כושר גופני ייחודיים, כגון סבולת לב-ריאות, סבולת שרירית, כוח, מהירות - אשר יסייעו לו בשיפור יכולתו התחרותית. 

שיאי עולם רבים, במיוחד במקצועות הזריקה באתלטיקה (הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, הטלת כידון), עומדים על כנם, מבלי שנראה באופק מי שיכול לסכנם, מאז שנות השמונים "העליזות", עת שהו ספורטאי הגוש המזרחי מעבר למסך הברזל מבלי שאמצעי הפיקוח על הסימום (שממילא לא היו כל-כך קפדניים באותם ימים) יכלו להגיע אליהם. בחינת התוצאות במקצועות אלה כיום מראה כי "נעלמו" כמה מטרים טובים בהישגים העכשוויים בהשוואה לאלו שהושגו לפני קצת יותר מעשור.  מאחר שמשקל המכשירים לא השתנה (למעט שינויים במבנהו של הכידון מה שתרם למחיקת שיאים קודמים ולקביעת שיאים חדשים), טכניקות האימון לא השתבשו, הידע לא פחת וסכומי הכסף המוזרמים לספורט העולמי לא קטנו, ניתן להסביר זאת בפיקוח המוגבר (כולל הנהגת בדיקות פתע לספורטאים) ובניסיון לאכוף את חוקי הסימום שהנהיג הוועד האולימפי הבינלאומי.

יתכן שפריצת הדרך ושבירת שיאי עולם חדשים (מתי בפעם האחרונה קפצו לגובה של 2.40 מ'? שיא העולם עומד על 2.45 מ' משנת 1993) תהיה קשורה בפיתוחם של סמי ספורט חדשים (הורמונים, תרופות) שלא ניתנים לגילוי על-ידי המעבדות המשוכללות העוסקות בכך, או שמא יוחלט, אי שם בתוככי המאה הקרובה, כי סמי הספורט (שיעברו עידון מונחי ויקראו אז "תרופות לזירוז התאוששות") יותרו לשימוש על-ידי כל מי שחפץ בכך.

ההיבט המנטלי

עד עתה עסקנו בהיבטים הפיסיים ביכולתו של האדם, אולם נראה כי פריצת דרך משמעותית בדרך למימוש הפוטנציאל הספורטיבי האנושי טמונה בשיפור יכולתו המנטלית של ספורטאי העתיד. אנרגיה רבה מושקעת בפיתוח אמצעים פיסיים (ציוד, טכנולוגיה, רפואה, שיטות אימון), וכך גם מרבית זמנו של הספורטאי התחרותי מוקדש לשיפור יכולות גופניות, בהשוואה למה שמושקע בפיתוחו של התחום המנטלי. 

המחסום המנטלי מהווה לעתים רבות מגבלה משמעותית בדרך לשיפור שיאים. כולנו יודעים שיש לנפץ את המחסום הפסיכולוגי, אך השאלה היא - כיצד עושים זאת? מחסומים רבים ניצבו במקצועות ספורט שונים. נציין חלק מאותם מחסומים שכבר נפרצו: גבול הדקה במשחה חופשי למאה מטר (הראשון שניפץ אותו היה ג'וני וייסמילר, הלא הוא טרזן); מחסום 4 הדקות בריצת המיל; 2 מ' בקפיצה לגובה לנשים; 7 מטרים בקפיצה לרוחק לנשים; 8 רגל בקפיצה לגובה לגברים (גובהו של שער כדורגל 2.44 מ'). ולעומת אלה – ניצבים מחסומים שעדיין ממתינים לגאולה: 9 מטרים בקפיצה לרוחק לגברים; 5 מטרים בקפיצה במוט לנשים; גבול הדקה במאה מטרים בסגנון חזה לגברים ועוד.

ההיסטוריה לימדה אותנו כי פריצת מחסום ספורטיבי מביאה בדרך-כלל בעקבותיו לשטף הישגים, שלא היה מוכר קודם לכן. הדוגמה הבולטת ביותר היא פריצת מחסום 4 הדקות בריצת המיל. רוג'ר בניסטר, שהיה האתלט הראשון שעשה זאת בשנת 1954, לאחר ניסיונות גבורה לא מוצלחים של טובי הרצים באותה תקופה, נתן את האות לשלל הישגים מופלאים בריצה זו כבר בחודשים הקרובים שלאחר הריצה ההיסטורית, ובשנה שלאחר מכן (אגב, כיום שיא העולם בריצה למרחק 2 מיל עומד על פחות מ- 8 דקות
).

נראה כי אחד האמצעים העתידיים להמשך הטיפוס במעלה מימוש הפוטנציאל האנושי, טמון אפוא בהקניית טכניקות מנטליות לספורטאי התחרותי. השימוש בטכניקות המוכרות (שמטרתן העיקרית להביא את הספורטאי לביצועי אופטימום ברגע נתון, תוך יכולת לשחזר את ההתעלות המנטלית באירועים נוספים), אינו תופס כיום מקום מספק בתהליך הכנתו של הספורטאי ההישגי. די אם נציין את העובדה כי טייסי קרב עוסקים באימון מנטלי רציף, בנוסף לאימוניהם על המטוסים, על-מנת להבין את הפוטנציאל הטמון בשכלול יכולת זו.

עתידנות

השאלה הגדולה הנשאלת בפתחו של האלף השלישי, בכל האמור להישגים הספורטיביים, היא האם נשאר בגבולות האימון הספורטיבי המקובלים כיום? עד כמה יוכלו להמשיך ולפתח את רכיבי הכוח, המהירות או הסבולת בכשרונות הגנטיים הגדולים ביותר שיגיעו לטובי המאמנים והמדענים? נראה כי ההתפתחות בציוד ובדרכי המדידה (מעבר למדידה באלפיות שניה במקום במאיות השניה, לדוגמה) יובילו לשינויים קוסמטיים בשיאי העולם. פריצה משמעותית אל גבולות שהיום נראים דמיוניים ובלתי מציאותיים לחלוטין, תיתכן אולי בגיוסה של ההנדסה הגנטית לתחום הספורט. ראינו כבר את דולי הכבשה המשוכפלת, ונשאלת השאלה האם הידע והטכניקה שכבר קיימים ייושמו בתהליכי האימון הספורטיבי? האם בגופם של ספורטאי העתיד יושתלו שבבים ביולוגיים, שישנו לחלוטין את היכולת הגופנית במושגים הקיימים כיום? האם כשרונות העתיד יתוכננו מראש להיות כאלה? 

מסתבר כי הוועד האולימפי הבינלאומי שומע את נקישותיו הקרובות של הסימום הגנטי, והראייה לכך היא העדכון שבוצע באחרונה ברשימת החומרים והשיטות האסורים בשימוש לספורטאים. ברשימה החדשה, שיצאה ב- 1 בינואר 2003, הוגדרה קבוצת סימום חדשה המכונה "סימום גנטי". ההגדרה של סימום גנטי, על-פי חוקי הוועד האולימפי הבינלאומי, היא: שימוש שלא למטרות רפואיות בגנים, יסודות גנטיים ו/או בתאים על מנת לשפר ביצועים גופניים.

נראה כי שאלת הסימום הגנטי תלווה אותנו בשנים הקרובות, עם שכלול הטכנולוגיות. ואילו אנחנו, חובבי הספורט, נמשיך ליהנות מקרבות מרתקים, מסיפורים אנושיים מרגשים ומעיסוק מתמיד בגבול היכולת האנושית; וייתכן גם שבמרוצת השנים הקרובות, לאור הספקולציות בדבר רתימת ההנדסה הגנטית לספורט נצטרך לדבר על "גבול היכולת הביונית".



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
אביב של בריאות וחג פסח שמח ממכון וינגייט, המכון הלאומי למצוינות בספורט

אתכם גם בימי הקורונה: אל תחמיצו את סדרת ההרצאות המקוונות של ביה"ס למאמנים ולמדריכים

המרכז לרפואת ספורט ולמחקר של מכון וינגייט, ממשיך גם בימים אלו לשרת את ספורטאי ההישג שזכו להיתר מיוחד

פעילות הספורט ההישגי במכון וינגייט נמשכת במתכונת מצומצמת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ומשרד התרבות והספורט

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, הלימודים בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן מושבתים מה-13.3.20 ועד להודעה חדשה

מנויים יקרים, בהתאם להוראות משרד הבריאות, מה-14.3.20, לא תתקיים פעילות במועדון הספורט: לא יתקיימו שיעורי סטודיו ומתקני הכושר, טניס השולחן, מגרשי הטניס והבריכות יהיו סגורים עד להודעה חדשה

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט