חפש רק בנושא זה






על נשים, אירובי ורקמת שרירי הזרוע

החטא הקדמון בהתייחסות של נשים לפעילות ספורטיבית, הוא החשיבה שבניית כוח אינה נאותה לנשים ופוגמת בנשיותן. וזאת, בעיקר כשמדובר בשרירי הזרוע. אבל אותן נשים בדיוק, עושות דברים שונים ומשונים במלחמה נגד רקמות השריר המדולדלות באותן הזרועות בדיוק. להלן הפן המקצועי של טראומת ה"מלח-פלפל"
  11/08/02


במוסף "סגנון" של מעריב התפרסמה בשבוע שעבר רשימה תחת הכותרת "לא מרימות ידיים", שמוקדשת לניסיונן של נשים לשפר את מראה הזרועות שלהן; ואם נדייק, להעלים חלק מידלדל בצד האחורי של הזרוע.

המחצית הראשונה של הרשימה מוקדשת לכירורגיה קוסמטית ואמצעים דומים, ואינה מענייננו. המחצית השנייה מוקדשת לדרכים שמנסות לפתור את הבעיה על-ידי פעילות גופנית ממוקדת: אימוני כושר. כאשר מבכים את ההתעניינות המועטה בציבור הישראלי בפעילות גופנית עצמית (לא צפייה מהכורסה בכדורגל, תוך התמקדות בפיצוחים), אפשר רק לברך על היוזמה של העיתון.

ה"חטא הקדמון" בציבור הנשים הוא בהחדרת חשיבה, שפעילות ספורטיבית, במיוחד כזו שגורמת לבניית כוח, ואיננה נאותה לנשים, ובעיקר פוגמת בנשיותן. במיוחד כשמדובר בזרועות. ברגליים עוד מוכנים לקבל שרירים מבלי להרים גבה (כי מה פעולתם של נעלי עקב, אם לא להבליט את שרירי השוק?), אבל שרירים בזרועות הן מוקצה מחמת מיאוס.

התוצאה ההכרחית של גישה זו היא התופעה שהרשימה מכנה "הדסה" או "מלח-פלפל". וזו תוצאה שאינה בעצם הכרחית: יש עוד דרך, והיא להיות אנורקטית, לשאוף למראה "טוויגי": אם הזרועות יהיו דמויות-גפרורים, לא תופענה השקיות הללו. אבל הנזקים הבריאותיים החמורים הכרוכים בגישה זו כבר נודעו בציבור. כך שמה שנותר הוא "למצק" את הזרועות, וזה הנושא בו מטפלת המחצית השנייה של הרשימה הזו.

אבל, בלי לפגוע בעממיות הכתיבה, מעט הקפדה על דיוק בפרטים לא היתה מזיקה.

ראשית: רעיון רע הוא להתמקד בשריר בודד (או אפילו קבוצת שרירים בודדת). הרשימה מדברת כמעט רק על פושטי המרפק, השריר התלת-ראשי של הזרוע. המרואיין הבודד שהתייחס גם לשרירים הנגדיים הצליח לטעות, ולקרוא להם "פושטים". וכאן המקום לדייק: מי שדואגת למראה (ולבריאות) זרועותיה, ראוי שתפעיל הן את הכופפים והן את הפושטים – וכן גם את שרירי הכתף (הדלטא).

עם בניית תוכנית כזו, המתעמלת כבר לא תצטרך להטריח את עצמה לחדר הכושר רק בשביל 3-2 תרגילים לפושטי המרפק, אלא לתפריט סביר של 8-6 תרגילים (פושטים, כופפים וכתף) שיבנו מראה ויכולת הרמוניים לגפיים העליונות.

שנית: הכתבת עוצמת התרגילים (באמצעות ציון גודל המשקולת שמרימים) שגויה. כובד המשקולת ומספר החזרות הרצופות מוכתב על-ידי שני גורמים:

א) יכולת המתאמנת: מה שהוא משקל מתיש לאחת, לא יהווה גירוי מספיק לאחרת.

ב) מטרת התרגיל.

וכאן הנקודה השלישית: אם ברצונך להגיע לתוצאות יציבות, צריך לזכור שאת השריר יש לאמן בשתי דרכים:
האחת - בניית מסת-שריר (וזו המטרה שאליה, ורק אליה, התייחסו ברשימה);
והאחרת - העלאת כוחו. כשם שספורטאי, שמה שמעניין אותו הוא יכולת הכוח בלבד, ובכל זאת הוא גם מטפח את מסת השריר, כך גם ה"מעצבת", שכוח השריר אולי אינו מעניין אותה, זקוקה לבניית כוח זה, כדי שתרגילי העיצוב יהיו יעילים יותר.

רביעית: הרשימה סובלת מהבלבול הרגיל הנוגע למאמצים אירוביים ואנאירוביים.

"השתוללות אירובית", כפי שמנסחת זאת אחת המרואיינות, אין בינה לפעילות אווירנית דבר (לכן אנחנו גם מקפידים להשתמש במונח העברי "אווירני", מפני שבפי העם, כמו בפי העוסקים בכך, ניתן השם "אירוביקה" לפעילויות אנאירוביות - לא-אווירניות - מובהקות). פעילות אווירנית שניתן להתמיד בה ללא הפוגה במשך 10 דקות ויותר (רצוי 20 דקות ומעלה), מבלי להעלות את רמת חומצת החלב, חשובה כתמיכה בתפריט דל-שומן לשם שמירה על אחוז שומן סביר בגוף.

ועוד: פעילות הכוח, המוגדרת על-ידי מרואיין אחר כ"אנאירובית", איננה כזו.

לסיכום, יש ברשימה הזו לא מעט דברים נכונים, אך גם לא מעט טעויות. קשה להתייחס להמלצות האימון שמופיעות שם, אם כי לפחות בחלקן הן נראות רחוקות מלהיות מיטביות, כי כל המלצה תלויה, בסופו של דבר, בנתוני האדם המקבל את ההמלצה.

לכתבה בנושא עקרונות אימון הכוח

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
אתנה zoom: אל תחמיצו את הרצאתה של מורן סמואל, "לעבור את הקו", שתתקיים ביום רביעי, ה-5.8.20 בשעה 20:30

יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-14.8.20, בשעה 10:00

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן