חפש רק בנושא זה






מרתון אולימפי: בין שתי ערים

ריצת המרתון היא אולי המקצוע האולימפי המזוהה ביותר עִם התרבות האולימפית של יוון העתיקה. הריצה מסמלת את 40 הקילומטרים שבין מרתון לאתונה, שאותם עבר הרץ פיידיפידס, שנשלח לבשר לאתונאים על הניצחון; בישר, צנח ומת. מולי אפשטיין מביא כמה מהדרמות המרתוניות המרתקות בהיסטוריה
  22/05/04


ב- 13 באוגוסט 2004 יעלה המסך בפעם ה- 28 על המשחקים האולימפיים של העת החדשה. אתונה, שאירחה את המשחקים הראשונים בשנת 1896, תעשה זאת שוב בחלוף 108 שנים. מאז ועד היום עברה התנועה האולימפית כברת דרך ארוכה, ומה שהחל בשלהי המאה התשע-עשרה בהשתתפותן של 14 מדינות ו- 245 ספורטאים בלבד (כולם גברים) הפך במרוצת השנים להצגת הספורט הגדולה בתבל. שובם של המשחקים לערש תרבות הספורט האולימפית יהיה המוטיב העיקרי של משחקי 2004.

 

כדי להדק את הזיקה ההיסטורית בין המשחקים של אז לאלו של היום, הוחלט כי חלק מהתחרויות יתקיימו באתרים ההיסטוריים ששימשו את מארגני המשחקים העתיקים (המשחקים של העת העתיקה החלו בשנת 776 לפנה"ס ונמשכו לאורך 1200 שנים לערך). אחד המקצועות המזוהים יותר מכל עם ההיסטוריה היוונית הוא ללא ספק ריצת המרתון. ההיסטוריה של הריצה כרוכה בשלל סיפורים ונקודות ציון מעניינות.

 

 ההיסטוריה של ריצת המרתון

 

גם כיום, בעידן מקצועות האקסטרים והביצועים האולטרה-מרתוניים, ריצת המרתון נחשבת עדיין כאתגר ספורטיבי מיוחד במינו; אתגר של סבל, התמדה, אימונים מפרכים וסגפנות. כדי להתחקות מעט אחר שורשיה של הריצה האולימפית הארוכה ביותר בתוכנית המשחקים, נחזור כמה אלפי שנים לאחור. העיר מרתון היתה בסיס היציאה של הרץ שנכנס לדפי ההיסטוריה כמבשר את ניצחון בני עמו על אויביהם. האירוע ההיסטורי המדובר התרחש לפני כ- 2500 שנה, אירוע שבו האמת ההיסטורית והאגדה משמשים בערבוביה. בחודש ספטמבר של שנת 490 לפנה"ס הצליח המצביא האתונאי מילטיאדס, שעמד בראש צבא קטן בן פחות מרבבת חיילים, לעצור צבא פרסי ענק בפאתי העיר מרתון, וזה נַס אל אוניותיו. המצביא היווני קרא אליו את פיידיפידס שנודע כרץ מצטיין, וציווה עליו להביא את בשורת הניצחון לאנשי אתונה. עייף מהקרב הקשה, פיידיפידס יצא לדרכו שאורכה פחות מ- 40 ק"מ והגיע כל עוד רוחו בו לכיכר השוק באתונה. שם הכריז: "שִמחו, ניצחנו", נפל ומת.

 

 עם חידושם של המשחקים האולימפיים המודרניים באתונה ב- 1896, הוצע לברון הצרפתי פייר דה-קוברטן לקיים ריצה במסלול ההיסטורי לזכרו של הרץ הקדום. הריצה אמורה היתה לסַמל את הקשר ההיסטורי בין העבר להווה, רעיון שהיוונים קיבלוהו בהתלהבות גדולה כיוון שראו בכך אתגר לאומי. 

 

המרחק הסופי של הריצה (שאין לו קשר מקורי למרחק שעבר פיידיפידס) נקבע רק בשנת 1924 במשחקים האולימפיים בפאריז. עד אז התקיימה הריצה למרחקים שונים שבין 40,000 ל- 42,750 מטרים. ב- 1908, במשחקים האולימפיים בלונדון, רצו לראשונה את המרחק המקובל כיום - 42,195 מטרים. המארגנים התחשבו ברצונו של המלך הבריטי אדוארד השביעי שהיה חולה אך ביקש לחזות באירוע המסקרן, ולכן נתבקשו הרצים לעבור בריצתם בגני ארמון וינדזור, בסך-הכל 42,195 מטרים מקו הזינוק ליד הארמון ועד לַסיום באיצטדיון [המרחק בריצה זו היה אמור להיות 26 מייל (41,842 מ'), אך המארגנים הוסיפו 385 יארד בתוך האיצטדיון כדי לרַצות את בת המלוכה שישבה ביציע].

 

מסלול המרתון באתונה 2004

 

בשנת 1896 הציע הבלשן הצרפתי מישל בריאל לפייר דה-קוברטן לקיים ריצה במסלול ההיסטורי שבו רץ פיידיפידס כדי לסמל את הקשר ההיסטורי בין העבר להווה. ברוח הרעיון של הבלשן הצרפתי החליטו מארגני המשחקים של אתונה 2004 כי מסלול ריצות המרתון יהיה זהה למסלול ההיסטורי שבו התקיימה לראשונה ריצת המרתון האולימפית. המסלול יתחיל מהעיירה מרתונס ויסתיים באיצטדיון השיש פנטינאיקו שבמרכז העיר. נקודת הזינוק בעיירה מרתונס הוכשרה במיוחד לצורך המרתון האולימפי, כמו גם איצטדיון השיש העתיק שמכיל 45,000 צופים.

 

המארגנים היווניים של משחקי אתונה 1896 קיוו בכל מאודם כי על דוכן המנצחים יעמוד רץ יווני, שיסמל את סגירת המעגל שפתח החייל היווני המפורסם פיידיפידס. היוונים התכוננו לריצה האולימפית ברצינות גמורה וקיימו כמה תחרויות הכנה בחודשים שקדמו למרתון האולימפי. ריצת הגמר האולימפית נערכה ב- 10 באפריל במסלול העתיק בן 40 הק"מ שבין מרתון לאתונה. 17 רצים, 13 מהם יוונים, התייצבו לריצה. כל המתחרים הזרים, פרט לרץ ההונגרי גיולה קלנר (שסיים רק פעם אחת בחייו מסלול באורך דומה) התמוטטו טרם כניסתם לאיצטדיון. 100,000 הצופים באיצטדיון השיש, ביניהם המלך ובני משפחתו, יצאו מגדרם כאשר נכנס לאיצטדיון רץ קטן קומה, מאובק ומיוזע בשם ספירידון לואיס. רועה הצאן והחייל לעת מצוא עוּטַר על קו הסיום בעלי הדפנה והפך לאגדה. זמנו, אגב, היה 2:58.50 שעות.

 

השערורייה של מרתון לונדון 1908

 

הדרמה המפורסמת ביותר בתולדות ריצות המרתון האולימפיות התרחשה במשחקי לונדון 1908. הסיפור האמיתי החל למעשה עם כניסתם של הרצים אל האיצטדיון האולימפי. הרץ הראשון היה איטלקי נמוך קומה בשם דורנדו פייטרי. פייטרי, שהיה על סף איבוד ההכרה בגלל החום הכבד ששרר באותו יום, פנה כמקובל אל צדו הימני של המסלול במטרה לבצע את הישורת האחרונה בדרך לקו הסיום. אלא שבאנגליה לא רק נוהגים הפוך אלא גם רצים הפוך, והמארגנים ניסו להעמיד את הרץ המסכן על טעותו.

 

בטרם הצליח להבין מה רוצים ממנו, התמוטט פייטרי על המסלול. שופטי התחרות, בתמיכה נמרצת של הקהל הלונדוני, תמכו בו ונשאוהו אל קו הסיום, אלא שבכך גרמו כמובן לפסילתו. כמנצח הרשמי הוכרז הרץ האמריקני הייז, שקבע שיא יסוד אולימפי בזמן של 2:54.46.4 שעות. ארבעת הראשונים, שלושה מהם אמריקנים, הצליחו לסיים את המסלול בפחות מ- 3 שעות.

 

ריצת המרתון לנשים אינה תופעה חדשה. לפי המסורת, השלימה אשה את מסלול המרתון ב- 1896 באתונה בארבע שעות וחצי. ב- 1918 סיימה אשה במקום ה- 38, אולם אלו היו מקרים בודדים ונדירים. רק 50 שנה מאוחר יותר, בשלהי שנות השישים ובראשית שנות השבעים, החלו נשים לרוץ את המרחק. ב- 1966 רצה רוברטה גיב את המרתון של בוסטון (ללא מספר מתחרה; נשים לא הורשו להשתתף בריצת מרתון מחשש לפגיעה בבריאותן) בזמן של 3:20 שעות. 

 

בשנת 1971, השנה הראשונה שבה הותרה השתתפותן של נשים במרתון ניו-יורק, קבעה האמריקנית ליז בונר זמן של 2:55.22 שעות והיתה לאישה הראשונה שירדה מגבול 3 השעות בריצת המרתון. בין השנים 1973 ל- 1975 שיפרו הנשים 6 פעמים את ההישג הטוב ביותר בריצה זו וביותר מ- 8 דקות! במרתון של ניו-יורק ב- 1978 השתתפו 1,134 נשים והמנצחת, גרטה וייץ מנורווגיה, קבעה את ההישג הטוב ביותר בעולם - 2:32.30 שעות, תוצאה ששופרה על-ידה שלוש פעמים נוספות במרוצת 5 השנים הבאות, עד לזמן של 2:25.28 שעות. 

 

ב- 1985, במרתון לונדון, קבעה הנורווגית אינגריד קריסטיאנסן זמן מופלא של 2:21.06 שעות, תוצאה שנותרה בעינה יותר מ- 12 שנים, עד להופעתה של הקנייתית הזעירה טגלה לורופה (156 ס"מ, 40 ק"ג), ששיפרה פעמיים את התוצאה הטובה ביותר בעולם (1998 ו-1999) והעמידה אותה על 2:20.43 שעות. 

 

גבול ה-2:20 שעות ותרכיז מיץ צרעות

 

אם כן, הגבול החלומי של 2:20 שעות (שנפרץ לראשונה על-ידי הגברים בשנת 1953) הפך ליעד הבא של הנשים. 43 שניות בלבד הפרידו בין שיאה של טגלה לורופה לבין השגת היעד הנכסף. ב- 30 בספטמבר 2001, במרתון של ברלין, היתה היפנית נאקו טאקהאשי לאשה הראשונה שפרצה את הגבול הדמיוני. זמנה, 2:19.46, נראה כאילו לקוח מעולם אחר. הסיפורים סביב התוצאה המופלאה ועדותה של היפנית כי מה שסייע לה לשפר את השיא היה תרכיז שהוכן מ...מיצי עיכול של זחלי צרעות ענק, פיארו את עיתונות הספורט העולמית.

 

אבל מי שחשב כי התוצאה הזו תיוותר על כנה זמן רב לא שיער בנפשו כי כעבור שבוע ימים בלבד, במרתון של שיקגו, תקוזז כמעט דקה שלמה משיאה של היפנית. היתה זו הקנייתית קתרין נדרבה  שרצה את המרחק ב- 2:18.47 שעות (3 דקות ו- 19 שניות לכל ק"מ!).

 

מאז הצליחה הרצה הבריטית המופלאה פולה רדקליף לשפר פעמיים את שיא העולם בריצה זו:  במרתון שיקגו בשנת 2002 (2:17.18 שעות) ובמרתון לונדון בשנה שעברה - 2:15.25 שעות, שיא עולם מדהים!

 

 

מרתון טריוויה

 

ההיסטוריה של ריצת המרתון שזורה סיפורים ונתונים סטטיסטיים למכביר. הנה כמה נתונים פיקנטיים הקשורים בריצה:

 

* הסקוטית לסלי ווטסון היא האישה שזכתה במספר הניצחונות הרב ביותר בריצת המרתון. לזכותה נזקפים 56 ניצחונות. הרץ שמחזיק בשיא הניצחונות הוא דאג קרטיס מארה"ב. לזכותו 40 ניצחונות.

 

* 24 שנים ו- 124 ימים הם פרק הזמן הארוך ביותר בין הניצחון הראשון לאחרון, ועל ההישג הנדיר הזה חתום האנגלי הוג ג'ונס. ניצחונו הראשון הושג ב-12/8/1961 והאחרון ב-8/9/1985!

 

* פרק הזמן הקצר ביותר בין שני ניצחונות בריצת המרתון הוא יום אחד בלבד! על ההישג המופלא חתום טרזן בראון מארה"ב. היה זה ב- 11 וב- 12 באוקטובר 1936. זמניו היו 2:36.58 ו- 2:45.52.

 

* הרץ שסיים ריצות מרתון במספר המדינות הרב ביותר בעולם הוא האנגלי רון היל: 27 מדינות שונות. 

 

* האשה היחידה שסיימה 4 מרתונים אולימפיים היא לוריין מולר מניו-זילנד. בברצלונה, ב-1992, היא זכתה במדליית הארד. 

 

* שני האחים בעלי הזמנים המהירים ביותר בריצת המרתון הם הקנייתים פרד קיפרופ ומיכאל קיפקיאיי. זמניהם - 2:06.47 ו- 2:10.08 (בהתאמה).

 

* שתי האחיות בעלות הזמנים המהירים ביותר בריצת המרתון הן הקנייתיות קתרין ואנסטסיה נ'דרבה. 2:18.47 לקתרין שהיתה שיאנית העולם ו-2:29.03 לאחותה).

 

* אב ובנו בעלי הזמן המשולב המהיר ביותר הם הקנייתים פטר קואץ' ובנו פטריק צ'ומבה - 2:18.02 לאב ו- 2:10.39 לבן. מיי הורנס וג'ניס קלקר, אֵם ובת, הן בעלות הזמן המשולב המהיר ביותר.

 

* מירוץ המרתון הוותיק ביותר בהיסטוריה הוא המרתון של בוסטון. באחרונה התקיים המרוץ זו השנה ה- 104. מרתון בוסטון מחזיק אף ברצף הארוך ביותר של מרוצים - 83 שנים ברציפות (1919-2001).



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
הכנס הלאומי למדעי האימון התחרותי: מכירת הכרטיסים וההרשמה לסדנאות בעיצומה

טניס שולחן: טל ישראלי, חניך אקדמיית וינגייט למצוינות בספורט, זכה במדליית ארד קבוצתית באליפות הונגריה הפתוחה

נבחרת הנשים בג'ודו מארחת במכון וינגייט מחנה אימון בין-לאומי בהשתתפות נבחרות מבריטניה ומאוזבקיסטן

מדליית ארד לאנסטסיה גורבנקו במשחה ה-200 מ' מ.א בתוצאה 2:13:52 דקות בתחרות סבב ה-Pro Swim בגרינסברו ארה"ב

מקום ראשון למטפסים הפראלימפיים, מיכאל שפייזר ומור ספיר, באליפות הולנד הפתוחה לטיפוס פראלימפי

מדליית כסף לשחיין מרקוס שלזינגר ב-50 מ' פרפר בתוצאה 23.35 שניות (בבריכות קצרות) בגביע "ניקו סאפיו" בגנואה