חפש רק בנושא זה






קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת

מה סוד ההצלחה - לאורך זמן - של מדינה, או עיר, או קבוצה? מה הסיבה שקבוצה עירונית אחת היא לוזרית חסרת-תקנה – ואילו יריבתה העירונית תמשיך לזכות באליפויות לנצח נצחים? כיצד נהפכת נבחרת לאומית אחת לנחושה יותר מאחרות, ואילו אחרת היא נמושה שתמיד חוטפת שערים בזמן פציעות? מסורת רבותיי, מסורת
  17/02/04
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא

כאשר מדובר בספורט – זהות של מדינה, עיר, מועדון או אפילו יחיד, מורכבת מהמטען ההיסטורי הספורטיבי שכל מסגרת כזו נושאת עמה. למורשת הספורטיבית על היבטיה השונים נודעת השפעה רבה ביותר, ולעתים מכרעת, על ההישגים בספורט. בעולם הרחב הובן כי האמצעים הכלכליים המוגבלים אינם מאפשרים תמיד שינויים מרחיקי לכת במסגרות הספורט השונות, עובדה שמחזקת עוד יותר את חשיבותה של המסורת ושל הזהות הספורטיבית בעיצובה של ההצלחה בספורט.

מאמר זה בא להציג את המורשת כאחד מגורמי ההצלחה בספורט, תוך הבאת דוגמאות שונות מהעולם הרחב ומישראל.

את המסורת, שלה כאמור חלק נכבד בהגדרת הזהות הספורטיבית, ניתן לחלק לשני סוגים:

* מסורת של טיפוח;
* מסורת של תדמית.

מסורת של טיפוח

מסורת של טיפוח, פירושה בעיקר שמירה על המורשת של התפתחות הספורט הייחודית לאותה מסגרת (מדינה, איזור, מועדון), המשפיעה על פיתוחו של הספורט בכלל ושל סוג הפעילות (תחרותית או פנאי) או הענף בפרט. דוגמאות אחדות יבהירו את כוונת הדברים:

יבשות ומדינות:

כאשר בוחנים את המשתתפים, ובעיקר את המנצחים בריצות למרחקים ארוכים, מתברר כי חלק ניכר מהם מקורו בארצות אפריקה ובמיוחד קניה ואתיופיה, שתי מדינות שטיפחו מסורת רבת-שנים של ריצות ארוכות המעצבת את זהותן הספורטיבית. האתלטים במדינות אלה נולדים אל תוך המסורת הזו (אך גם להיעדר מסורת של משחקי כדור), שמסייעת להצמיח אלופים חדשים מדי שנה.

יבוא ספורטאים

מדינות מובילות בספורט כמו ארצות-הברית ואנגליה, מאתרות ספורטאים מוכשרים בארצות אפריקה (כמו ניגריה וקמרון) ואף מסייעות בטיפוחם הן בארצות מוצאם והן באמצעות ייבואם ללימודים (כביכול). במקביל, במדינות אלו וגם באחרות התפתח ענף הכדורגל יותר מענפים אחרים, ונבנתה מורשת של טיפוח הענף הן מצד גורמי הממסד באותה מדינה והן מצד גורמים מקצועיים מחוצה לה.

ענפים ייחודיים

מסורת של טיפוח באה לידי ביטוי, בין השאר, בטיפוח ענפים הנחשבים בעולם לאזוטריים, אך במדינות מסוימות נחשבים לפופולריים - כגון משחק ההוקי בפקיסטן והראגבי באוסטרליה, בניו-זילנד, בדרום-אפריקה ובהודו. ענפים אלה הם תוצר רב-שנים של האימפריאליזם הבריטי, שראתה בהטמעת תרבותה במדינות הכיבוש חלק מאמצעי השליטה בהן והצליחה, באמצעות טיפוח מסורת של ענפי ספורט הייחודים לה, להטמיעם באוכלוסייה המקומית במסגרות חינוכיות שונות שיצרה בהן.

מהגרים

תופעה נפוצה ביותר היא שימור המסורת הספורטיבית על-ידי המהגרים, כחלק מאורח חייהם בארצות שנקלטו בהן. הם ממשיכים לקיים את אותן מסורות, למרות שבארץ הקולטת ענפים אלה אינם פופולריים כלל. וכך, המהגרים ההיספנים בארצות-הברית ממשיכים לשחק כדורגל, ההודים מטפחים את ענף הקריקט בקהילתם באנגליה, והמהגרים מהארצות האנגלו-סקסיות בישראל ממשיכים במורשת הכדורת או הפוטבול האמריקני - כפי שנהגו לעשות בארצות מוצאם.

מסורת של אי-הצלחה

לצד מסורת הטיפוח של ענפי ספורט שונים, קיימת גם תופעה הפוכה: מסורת של היעדר טיפוח, או לחלופין - אי-הצלחה בבניית מסורת. לדוגמה, ארצות-הברית מנסה כבר שנים להשריש את הכדורגלבדרכים שונות (באמצעות הכנסת הענף למכללות, הקמת ליגה מקצוענית ואפילו אירוח המונדיאל), אך עד כה ללא הצלחה יתרה. הסיבה לכך היא כנראה היעדר טיפוח ארוך-טווח, שמגובה במערכות הספורט במדינה; ומנגד - הישענות על יזמים פרטיים, שרואים רק את ההיבט הכלכלי של הכדורגל ואינם מודעים לכך שתנאי הכרחי להפיכתו לספורט פופולרי הוא בניית מסורת של כדורגל, במקביל להשקעה הכלכלית.

המסורת הקיבוצית והעירונית בישראל

ישראל, כמדינת הגירה, מייצגת במידה רבה את הבעייתיות בתהליך השתרשותה של מסורת. גלי ההגירה מכל פינה בעולם כמעט, הביאו עמם ענפי ספורט שונים ותפיסות שונות לגבי המטרות, התכנים והאופי של הפעילות הספורטיבית. זו הסיבה שלא ניתן כמעט לאתר ענף שבו חל תהליך טיפוח מובנה, ארוך-טווח וברמה לאומית, והמורשת שנוצרה היא בדרך כלל תוצאה של התפתחויות מקומיות ולעתים אף פרי יוזמה של אדם אחד.

כך למשל, ענף הכדוריד התפתח בעיקר ברחובות וסביבותיה, בעיקר משום שכבר בשנותיו הראשונות היתה רחובות אחד משלושת המרכזים העיקריים של הענף. בעוד שבשני המרכזים האחרים (חיפה ותל-אביב) דחק הכדורגל את הכדוריד, אגודת מכבי רחובות פרחה והחלה לבנות מורשת שהקרינה על סביבותיה.

בענף הכדורעף התפתחה מורשת קיבוצית,בעיקר בגלל אופיו השיתופי של המשחק והתאמתו למאפייניה של החברה הקיבוצית. דווקא המעבר ההדרגתי מהקיבוץ אל קבוצות אזוריות ואל העיר פגע במעמדו, שכן הוא הפסיק להישען על המסורת והלך והתבסס רק על גורמים כלכליים. דא עקא, הכדורעף אינו מסוגל להתחרות בענפים עירוניים בעלי מסורת מושרשת יותר.

תופעה זו מתחזקת עוד יותר בענף הכדורסל, שמאבד בהדרגה את אחיזתו השורשית - יישובים עירוניים (וקודם לכן קיבוצים), ומנסה להתקיים באמצעות חיבורים מלאכותיים - בין-קיבוציים ובין-עירוניים. קשרים מלאכותיים אלו נדונו גם הם לכישלון, בגלל התבססותם על צרכים כלכליים, שמתעלמים מחשיבות המסורת בתהליכים ספורטיביים. דוגמאות אופייניות הן הקבוצה האזורית של בני-השרון, האיחוד הבלתי אפשרי בין הפועל חיפה לרמת-השרון ואי-הצלחתה של הקבוצה העירונית מ.כ. חיפה.

בתי-ספר

מוסדות חינוך בארץ נוטים לפתח מצוינות בתחומים שונים, שאחד הבולטים שבהם הוא הספורט התחרותי. הדבר בא לידי ביטוי גם בזהות הספורטיבית של אותו מוסד, שגורמת לתלמידים רבים לבחור דווקא בו (ולאוו דווקא בגלל רמת הלימודים...). אחת הדוגמאות הטובות היא בית-הספר אורט קריית-ביאליק, שמושך אליו תלמידים מהאיזור כולו, בין השאר בגלל טיפוח המורשת הספורטיבית (בעיקר בכדורסל), תופעה המוכרת במשך שנים ארוכות במכללות בארצות-הברית, שמטפחות באופן מסורתי ענף ספורט זה או אחר.

הספורט, המורשת היהודית והממסד

מורשת של טיפוח אינה מתייחסת רק לאופן התנהלותו של הספורטאי, אלא מהווה גורם גם בסדרי העדיפויות של הממסד באותה מדינה (או איזור, עיר, מועדון), החש מחויבות למסורת. כך למשל, סדר העדיפות הלאומי הנמוך בישראל ביחס לספורט הוא פועל יוצא של המורשת היהודית, שדגלה בהתבדלות מן העמים והדגישה את עליונות חיי הרוח על פני העיסוקים הגופניים. מנהיגי היישוב היהודי, יוצאי מזרח אירופה, לא ספגו ערכים של ספורט ותרבות הגוף, ולפיכך גם לא הציבו אותו בסדר עדיפות גבוה. עובדה זו מנעה את יצירתה של מורשת ספורטיבית ביישוב היהודי שלפני קום המדינה וגם לאחר הקמתה, בהשוואה למדינות שטיפחו את הספורט במשך מאות שנים.

נראה שלנושא זה יש השלכות גם על חוסר ההתמסדות של מערכת הספורט אצלנו. בשנים האחרונות נודד החינוך הגופני בין משרד החינוך ומשרד הספורט, וטרם הוטמעה מסורת ברורה במערכת היחסים שבין החינוך הגופני לספורט בהיבט הממסדי. החינוך הגופני הוא מקצוע לימודי במסגרת הבית-ספרית, בעוד הספורט הייצוגי בו מהווה פעילות תחרותית, וטרם עוצבה מסורת שתראה בחינוך הגופני ובספורט 'ענפים' של אותו תחום.

מסורת של תדמית

מסורת של תדמית בכל הקשור לספורט בנויה על מסורת של ערכים, ציפיות, התנהגות 'טקטית', דימוי גופני וסטריאוטיפים – עד להיווצרות מעין דימוי משותף 'מצטבר'. דוגמה לכך היא תדמיתה של נבחרת גרמניה בכדורגל - כנבחרת חסונה ונחושה במיוחד. לא אחת תדמית זו נותרת בעינה גם אם בפועל חלו בה שינויים.

מסורת של תדמית היא גורם בעל משמעות רבה הן במחויבות העצמית והן בהערכה של גורמים מבחוץ. גם אם התדמית אינה הולמת את המציאות בתקופת זמן מסוימת, עדיין היא מהווה גורם המשפיע על התפקוד המוכתב על-ידי אותה התדמית.

להלן כמה דוגמאות:

נחישותם של הגרמנים

כאמור, לנבחרת גרמניה בכדורגל יש תדמית מסורתית של נבחרת גופנית חזקה ללא שחקנים טכניים (תדמית שכמובן אינה נכונה בכל מקרה ובכל תקופת זמן). יתרה מזו: במשחק שבו הגרמנים מצויים בעמדה נחותה, הכל יודעים שהמשחק אינו מסתיים אלא רק עם שריקת השופט. הנבחרות הגרמניות לדורותיהן יצרו מסורת של נחישות, שגורמת לא אחת להפיכת הקערה על פיה בדקות האחרונות של המשחק. מסורת זו מקרינה הן על השחקנים, מתוך מחויבות לאותה מסורת, והן על יריביהם המודעים לכך שמולם ניצבת נבחרת נחושה בעלת מורשת של ניצחון בדקות האחרונות.

לנבחרות ישראל בענפים השונים יש תדמית של קבוצות המבוססות על טכניקה ברמה גבוהה ושחקנים חלשים מבחינה גופנית, שנוטים להיכנע בדקות ההכרעה. לעתים הדבר רחוק מהמציאות, אך התדמית הזו משפיעה על רמת התפקודשל השחקנים עצמם ואף של יריביהם. כלומר, נבחרות המתמודדות נגד ישראל באות מתוך מודעות שהסיכוי לנצח הולך וגדל ככל שהמשחק נמשך, ואילו הישראליים משחקים מתוך פחד להפסיד בדקות הסיום.

עדיפות טקטית

ישנן קבוצות שיוצרות תדמית, שלפיה יש להן עדיפות בנושא מסוים, שמהווה גורם דומיננטי בהצלחתן. למשל - קבוצות כדורגל שמתבססות על טקטיקה מובנית (כמו ביירן מינכן), וקבוצות אחרות שמשחקן מבוסס על טקטיקה הגנתית (כמו קבוצות איטלקיות, הפועל ת"א בארץ), או על טקטיקה התקפית (קבוצות מברזיל, מצרפת או מכבי חיפה בארץ). נבחרות כדורעף מאסיה יצרו מורשת של משחק מהיר והגנת שטח ייחודית בגלל קומתם הנמוכה של שחקניהן, לעומת קבוצות אמריקניות ואירופיות - שמתבססות על טקטיקה אישית בגלל עדיפות בגובה.

היעדר מחויבות למסורת שהתגבשה במשך שנים וניסיון לחקות הצלחה המתבססת על מגמות מודרניות, מהווים לעתים אחד הגורמים לכישלון ואפילו להתפרקות. הכדורסל הישראלי, שהתאפיין שנים רבות במשחק וירטואוזי והתבסס על טכניקה אישית גבוהה, איבד מיתרונותיו כאשר המשחק הפך להיות מובנה, המתבסס על שחקנים גבוהים.

מסורת של ניצחונות

יש להניח שמאמן המגיע לקבוצת ספורט, עשה את שיעורי הבית הנדרשים: הוא למד להכיר את המסורת של המועדון ואת תדמיתו, והוא מתאים את מסגרת האימון ליעדים ולציפיות המוכתבים על-ידי אותה מסורת. למשל, במועדונים כמו ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד או מכבי חיפה (בכדורגל) ומכבי ת"א (בכדורגל ובכדורסל) השחקנים מונָעים על-ידי מסורת של ניצחונות, שמכתיבה להם דרישה להשגת אליפות מדי שנה, ושל האופי הטקטי של המשחק שנבנה במשך שנים (כגון משחק הגנתי, נוקשה, התקפי, וירטואוזי וכו'). כך למשל, בבית"ר ירושלים נוצרה מסורת של זכייה באליפות המלווה במשחק טקטי-התקפי. כשמאמן הכדורגל אלי גוטמן ניסה לעצב שם משחק הגנתי, הוא זכה לקיתונות של ביקורת, למרות התוצאות הסבירות של הקבוצה, ובסופו של דבר נאלץ להתפטר (למרות שהקבוצה הגיעה למקום השני בליגה). יש להניח שאם היה מאמן את הפועל תל-אביב, בעלת המסורת של משחק הגנתי, היחס כלפיו היה שונה.

יריבות רבת-שנים

מורשת נבנית לעתים גם מיריבויות היסטוריות. לדוגמה - ההתמודדות המסורתית בכדורסל בין ארצות-הברית לרוסיה (קודם ברית-המועצות), בין ברזיל לארגנטינה בכדורגל, בין קוריאה ליפןבכדורעף ועוד. היריבוּת המסורתית היא בעלת השפעה גם אם אינה נושאת כבר את אותו מטען. ואצלנו - שחקני מכבי תל-אביב בכדורסל רואים עדיין בקבוצת הפועל תל-אביב יריב פוטנציאלי (למרות כישלונותיה בשנים האחרונות) רק בגלל היריבות רבת-השנים בין שתי הקבוצות. זו, אגב, דוגמה טיפוסית שבה המסורת חזקה בהרבה מהמציאות...

ציפיות

המטען ההיסטורי הוא זה שיוצר את הציפיות (או את היעדרן). בעיר מדריד למשל, מצפים מקבוצת ריאל להיות מועמדת לאליפות בכדורגל, ואילו היריבה העירונית אתלטי קו תסתפק בחברות בליגה הבכירה. למרות היריבות העירונית, הציפיות השונות משתי הקבוצות מאפשרות סטטוס-קוו מוסכם, שהתורם לשתיהן. זו שתנסה לטפח ציפיות אחרות - עלולה להתרסק.

בארץ, קבוצות כמו הפועל ת"א בכדורסל והפועל חיפה וירושלים בכדורגל, הידרדרו בין היתר בגלל רצונן לחקות בכל מחיר את יריבותיהן העירוניות. הן פיתחו מערכת ציפיות מנוגדת לתדמיתן, מבלי שיצרו קודם לכן מורשת בהתאם. הדבר נכון גם לגבי קבוצות חסרות מסורת, שיורדות לליגה נמוכה יותר ומתקשות לעתים להתאושש, בהשוואה למועדונים בעלי עבר מפואר. מקבוצות הכדורגל של הפועל חיפה והפועל ירושלים מצפים שיעלו בחזרה לליגה הראשונה - למרות חולשתן בהווה, ומשום כך שחקנים רבים מעוניינים לשחק בהן ומעדיפים אותן על פני קבוצות לא פחות איכותיות אך חסרות מסורת. מועדונים כאלה תמיד יציבו לעצמם מטרה - לחדש את מורשת העבר, לעומת אחרים שעלייה לליגה בכירה יותר היא רק ניסיון להתחיל ביצירת זהות חדשה.

מדעי האימון וטיפוח המסורת

ניתוח ההיבטים השונים של המסורת (טיפוח ותדמית) מצביע עד כמה חשובה המסורת כגורם להצלחה בספורט. הדבר מחייב את כל מסגרות הספורט - מהמועדון המקומי ועד המדינה כולה,לטפח את המורשת ולשמרה בקביעות. שימור המסורת מאפשר המשכיות ויוצר תדמית המעצבת אתהפעילות של אותה מסגרת ספורטיבית הן כלפי פנים (מאמנים, ספורטאים, מנהלים) והן כלפי חוץ (הציפיות מאותה מסגרת).

אין זה מקרה שבמדעי האימון הושם דגש בשנים האחרונות על התהליך החינוכי באימון, שאחד ממאפייניו הוא טיפוח המורשת (במקביל לגורמי הישג אחרים כטכניקה, טקטיקה והיבטים מנטליים ואינטלקטואליים). פיתוח המסורת הספורטיבית הוזנח במשך שנים בעיקר נוכח העובדה שהיבטים כלכליים וגישה מדעית ששמה את הדגש על מחקרים כמותיים הם אלו שעיצבו את פני האימון. כיום מודגש גם התהליך הפדגוגי, המשולב בפיתוח המסורת כגורם המשפיע על ההצלחה בספורט. הביטוי הבסיסי לכך הוא פיתוח מודעות פנימית (כלומר הקשר בין השחקנים למועדון) וטיפוח של זהות וקשר חיצוני המשמרים את המסורת: קשר בין שחקנים לקהילה, טיפוח מערך של אוהדים וכיו"ב.

ישראל מתעלמת מההיסטוריה

מדינת ישראל לוקה בשימור המסורת הספורטיבית. אין כמעט מוזיאונים ספורטיביים ואין היכלי תהילה. הספרות ההיסטורית העוסקת בתולדות הספורט כמעט שאינה קיימת, ואתרי האינטרנט של המועדונים (להוציא בודדים כמו מכבי חיפה, וגם זאת רק בגלל חריצותו של אוהד הקבוצה) מתעלמים כמעט לחלוטין מההיסטוריה שלהם ואינם מתייחסים למורשת של כוכבי העבר.

גופי הספורט במדינה לא יצרו תדמית ספורטיבית שתקנה לגוף זה או אחר זהות מוגדרת. דומה לעתים כי החיים הספורטיביים בישראל מתנהלים על ציר ההווה בלבד, ללא הבנה מספקת שטיפוח מורשת ארוכת-טווח תביא בסופו של דבר גם להצלחות.

מסקנות יישומיות

שינוי המצב מחייב נקיטת פעולות יישומיות שונות. למשל:

* תיעוד של תולדות המועדון (ושל כל מסגרת ספורט אחרת או של הענף), שחקניו, הישגיו וכו'. הדבר ייעשה באמצעות בניית אתרי אינטרנט, כתיבת חוברות/ספרים העוסקים בתולדות המועדון ועוד.

* איסוף ושימורשל צילומים, מסמכים, תעודות, גביעים וכיו"ב והצגתם בדרכים שונות לציבור הרחב(מוזיאון, פינה בחדר האורחים בכל מועדון, במגרש המשחקים ועוד).

* טיפוח של מועדוני אוהדיםשילווה בפעילות חברתית, ובה יבוא לידי ביטוי הקשר עם כוכבי העבר והישגי המועדון.

כל אלה הם אמצעי עזר בסיסיים לפיתוח המורשת ולשימורה. אנו ממליצים להוסיף ולחקור את השפעת פיתוח המורשת על ההישגים בספורט ובמקביל לחשוב על אמצעים דידקטיים נוספים שיחדדו את לימוד המסורת כגורם של הצלחה בספורט.

ד"ר חיים קאופמן וד"ר מרק ורטהיים הם מרצים במכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן



תגובות הוסף תגובה
1.מאמר מרתק! (לת)אופיר לך20/10/11
20.10.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן