חפש רק בנושא זה






אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם

הסתיו המתקרב, ואיתו ראש השנה, מזכיר לנו – מדי שנה בשנה ב- 31 השנים האחרונות – את אותם ימים נוראים, במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. אורי אפק, אז חבר המשלחת הישראלית למשחקים, נזכר, מזכיר ומוקיר את כולם
  03/09/03
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא


בכל שנה ב- 31 השנים האחרונות, עם בוא הסתיו וראש השנה בפתח, חל גם יום השנה לי"א חללי מינכן. 11 יקירינו, שבמותם ציוו לנו את חיי הספורט בכלל והספורט האולימפי בפרט.

 

אישית, אני חש כאילו היה זה רק אתמול. כך חשתי תמיד, וכך לפני שנה, ברכזי את החומר לספרי '30 שנה לרצח הי"א במינכן', שנכתב לבקשת הוועד האולימפי בשיתוף עם משרד החינוך. הספר נכתב עבור המשפחות ולמען הספורטאים ותלמידי בתי-הספר.

 

מיד לאחר הרצח כתב חיים חפר את הבלדה 'סוף המשחקים': "עוד ישיגו שיאי נקם אשר שום אולימפיאדה לא ראתה כמותם, אבל נעשה זאת בדרך שלנו, השונה, היהודית, האחרת, שכן צריך לזכור שכל העם הזה הוא נבחרת, וכי למען האמהות, האחים, הנשים והילדים – הוא יעשה הכל שלא יהיו כאלו הספדים...".

 

הייתי במינכן באותם ימים (כסגן מנהל רשות הספורט ונציג הכדורעף הישראלי לקונגרס העולמי), והכרתי אישית את כל חברי המשלחת. מדי יום ביקרתי בכפר האולימפי, ובעיקר אצל ידידי שמואל ללקין, אשר שימש כמנהל המשלחת, אצל אנשי המכללה בווינגייט - עמיצור שפירא, מוני ויינברג וזאב פרידמן  ואצל שתי תלמידותיי מהמדרשה, אסתר שחמורוב ושלומית ניר.

 

חלפו 31 שנים מאז הרצח הנתעב. אנסה לתאר כאן את ספורטאי הי"א מתוך מפגשים בינינו, מזווית אישית ובעזרת פכים קטנים.

 

דוד ברגר

 

פגשתי את דוד בביתן הישראלי, והוא סיפר לי על החתונה שבדרך ועל הבית שיקים בישראל. חברו למשלחת, גד צברי, סיפר לאחר הרצח: "איני יכול לשכוח את אומץ לבו באותם רגעים. הוא אמר אז - בעברית - 'חבר'ה, בואו מסתער עליהם, אין לנו מה להפסיד'".

 

ב- 1969, מיד לאחר שהשתתף במכביה, הוא 'עשה עלייה'. כמרים משקולות ייצג את ישראל במשחקי אסיה, וב- 1971 זכה במנילה במדליית הכסף. דוד היה מקצוען אמיתי ואיש אשכולות: עו"ד מאוניברסיטת קולומביה ובעל תארים בכלכלה ובפסיכולוגיה. ספורטאי גדול, ציוני ואדם. לבקשת משפחתו, הוא נטמן בעיר מולדתו קליבלנד שבארצות-הברית, שם הוקם גם האתר לזכרו.

 

יוסף גוטפרוינד

 

האיש המחייך. נשמה טובה. בצעירותו ברומניה, התלבט בין לימודי רפואה וטרינרית לבין ספורט - וההיאבקות ניצחה. אחרי עלייתו ארצה תקע יתד בירושלים והקדיש את מרב זמנו לספורט, בתמיכת רעייתו ושתי בנותיו הרכות. הוא התבלט כשופט מוכשר ליד מזרן ההיאבקות, ולשיאו הגיע בשופטו במשחקים האולימפיים בטוקיו 1964 ואף באליפויות עולם.

 

כשהובא למנוחות בירושלים, אמר השר בורג המנוח על קברו: "קמנו על חורבותיה של יהדות מזרח אירופה ושילמנו מחיר דמים מלא. לא ניתן שוב שמרצחים יפרו את מאזני הצדק והמשפט". 30 שנה לאחר מכן, בחגיגות היובל לוועד האולימפי בקיסריה, שמחתי לפגוש את בתו ונכדיו.

 

משה ויינברג

 

מוני היה הנרצח הראשון במינכן. על קברו אמר השר המנוח חיים בר-לב: "משה ויינברג הגיע לשיאים שכל ספורטאי חולם עליהם. בלילה הנורא ההוא ניצב מוני וחסם בגופו את דרכם של המחבלים, ורק כדוריהם הכריעו אותו...".

 

יום לפני הרצח ישבנו בפתח הביתן הישראלי, ועל פנינו חלפו ספורטאים מכל העולם. "אתה רואה?" הסביר לי מוני, "כל מי שאזניו מזדקרות הוא מתאבק. זה סימן לאימוני הלפיתה...".

 

בן 33 היה בהירצחו. הוא היה תלמידִי במכללה, ולאחר מכן ריכז וניהל את הפנימייה במכון וינגייט. מוני היה מתאבק מצטיין ושימש גם כמאמן הלאומי. הוא הותיר אחריו את מימי, אלמנה צעירה, ואת בנו הרך גור. היה זה אותו גור שבשנת 1984, במשחקי לוס אנג'לס (שם הייתי כמנכ"ל הוועד האולימפי), נשא דברים מרגשים לזכרו של אביו.

 

אליעזר חלפין

 

מדי שנה אנו עולים לקברו של אליעזר בקריית-שאול. אני נוהג ללוות את הוריו חיה (כבר אינה בין החיים) ואליהו, השומר על המצבות והסביבה כבבת עיניו (בקרבת מקום קבורים חמישה מהנרצחים), ואת אחותו ובעלה וילדיהם. באזכרה במלאת 30 שנה לרצח נאמר: "את המורשת שהנחילו לנו אליעזר וחבריו אין להחליף, והיא המושכת היום יותר ויותר צעירים להתעלות ברגע השיא ולנצח ולומר אנחנו כאן, אל תשכחו זאת"...

 

ב- 1969 עלה ארצה עם הוריו. הוא הצטיין בתחרויות בינלאומיות, ובמשחקים האולימפיים במינכן ראה את פסגת חייו. אליעזר היה חברו ומדריכו של מרק סלבין, הצעיר ממנו ב- 6 שנים.

 

מרק סלבין

 

צעיר הנרצחים היה. רק בן 18. כל-כך צעיר, כל כך מבטיח. בארץ שהה רק כ- 4 חודשים וכבר השתלב באולפן בשפיים. בכפר האולימפי ראיתיו מתגודד עם חלפין ידידו, המנחה אותו עדיין ברוסית. מרק היה אלוף הנוער בהיאבקות בברית-המועצות, אך התגבר על הפיתויים ועלה ארצה עם הוריו שראו את ביתם בבני-ברק ולא במינסק. נפרדנו ממנו בקריית-שאול, ולשם אנו שבים מדי שנה. מרק הותיר אחריו אח ואחות.

 

זאב פרידמן

 

ב- 1960 עלה ארצה יחד עם הוריו. הוא החל לעסוק בהתעמלות, אך המשקולות קסמו לו יותר. כמעט מדי יום נפגשנו בכפר האולימפי במינכן. כדורי מרצחים השיגוהו בהיותו בן 28, ימים אחדים לאחר ששבר שלושה שיאים ישראלים.

 

בהספידו את זאב בבית הקברות בחיפה אמר השר המנוח יוסף אלמוגי: "הוריך, מניצולי השואה, חינכו אותך לאהבת החיים, ואתה חינכת צעירים לאחוות החיים. לא הסתפקת בהוראה בלבד...".

 

את זאב אזכור תמיד תמיד כמחנך, כמפרגן לאחרים וכספורטאי מצטיין. תמיד אודה לו על הזכות להיות מחנכו במכללה בווינגייט.

 

 

 

יוסף רומנו

 

בשיחתנו האחרונה במינכן, כשהוא מדדה על קביים עקב פציעה, סיפר לי עד כמה הוא מתגעגע למשפחה - לרעיה אילנה ולבנותיו אושרת, רחל ושולמית. אותן בנות כתבו 30 שנה מאוחר יותר לאבא יוסף: "בגרנו ואנו בעצמנו אמהות, ולכולנו ילדים שלך הם נכדים וגדלים בצל דמותך. אמא עמלה להמשיך ולהנציח את זכרך ואת זכר חבריך הספורטאים, וכל זאת כדי שבנינו ובנותינו יהיו גאים...".

 

אני מודה לאילנה, שיחד עם אנקי (שפיצר) עושה את המרב והמיטב למען ספורטאי הי"א ומורשתם, תוך חינוך הדור הצעיר לאורם.

 

קהת שור

 

קהת היה מאמן הקליעה הלאומי והמבוגר בנרצחים - בן 53 היה במותו. מקצוען, רציני, חביב ומסור. בשנת 1963 עלה מרומניה והשתקע בתל-אביב. הוא הפך להיות האורים והתומים של ענף הקליעה בישראל. בכל שיחה עמו העביר מיד את הנושא לקליעה, ובעיקר דיבר על כישרונם של הקלעים הצעירים ועל סיכוייהם. "רק אם תהיה סבלנות, שיטה, תכנית ועבודה", אמר. נאה דרש ונאה קיים.

 

בתו היחידה של קהת, מיכל שחר, מנהלת הגימנסיה בחולון, הפכה יום השנה לזכר הי"א למסורת: "אסור שהעולם ישכח את מה שקרה במינכן. תקוותי שהאירועים הבאים יהוו סמל לאחדות ומיוחדות ולא לפוליטיקה המובילה לטרור מול אנשים חפים מפשע, שכל חטאם הוא היותם שייכים לעם היהודי והמייצגים את מדינת ישראל".

 

אנדריי שפיצר

 

בן 27 היה בהירצחו. קשר אישי מיוחד היה בינינו. בתו אנוק ובני אלון נולדו באותו היום, עובדה שחיזקה את ידידותנו. כך גם הכרתי את רעייתו אנקי, ומאז ועד היום ממשיכות משפחותינו לשמור על קשרי ידידות.

 

אנדריי עלה ארצה מרומניה, ומכאן יצא ללימודים בבית-הספר הגבוה לסיוף בהולנד. הוא היה מחנך, ניהל את קורס הסיוף בבית-הספר למאמנים במכון וינגייט, ולימים התמנה למאמן העל של ישראל בסיוף.

 

הוא לבטח היה גאה באנוק בתו, שהתייצבה מול חואן אנטוניו סמארנש, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, והזכירה לו שיש להעלות את זכר הי"א במשחקים האולימפיים.

 

עמיצור שפירא

 

עמיצור היה הקרוב לי מכולם. שנינו בני 40 אז, הורים לארבעה ילדים, ושנינו לימדנו במכללה בווינגייט. נפרדנו שעות מספר בטרם פרצו המחבלים לביתן הישראלי. זה היה בחצות, לאחר הצגת 'כנר על הגג' עם שמואל רודנסקי בנוכחות כל המשלחת. ישבנו צמודים, שוחחנו, ולא היה גאה ממנו לאחר שבאותו היום עלתה אסתר שחמורוב, חניכתו, לחצי הגמר.

 

עמיצור הקדיש את חייו לאתלטיקה. הוא איתר וטיפח ספורטאים, ואין אירוע ראוי יותר להנצחת זכרו מאשר 'מרוץ עמיצור' שהמכללה מקיימת בווינגייט מדי שנה, ותמיד עם שושנה וארבעת ילדיו.

 

עמיצור היה בוודאי גאה בבתו שירלי, כשלוותה (יחד עם אנוק ושלומית) את מדליק הלפיד, השחיין האגדי מרק ספיץ, בפתיחת המכביה של 1985.

 

יעקב שפרינגר

 

בן 51 היה. שופטים בינלאומיים שיחרו לפתחו ולמדו ממנו. כמי ששפט בחמישה משחקים אולימפיים, לא היה מומחה עתיר ניסיון ממנו. ראיתיו בגדולתו וזכרתי את מסירותו כאב, כמורה לחינוך גופני וכמנהל מרכז הנוער 'בית צ'רנר' – ביתו השני.

 

יעקב עוד הספיק לייצג את פולין, אך מאז שעלה ארצה ב- 1956 הפך כאן לדמות מופת. אהבתי את משפחתו - את רעייתו היקרה, את בנו שהיה אז על סף סיום התיכון ואת בתו החיילת שאמרה באזכרה: "הותרת חלל שאין למלא, אולם עם הכאב הנורא המשכנו לחיות את חיינו, לבנות משפחה ולגדל חמישה נכדים שלא זכו להכירך אלא דרך הסיפורים והתמונות. לא זכית ליהנות מהם, אך כולנו כה גאים בך".

 

מכון וינגייט, שהיה ביתם של חללי י"א הספורטאים, זוכר ולא שוכח. כך בתערוכת הקבע, כך באולם הנושא את שמם, כך בפסל לזכרם, במירוץ עמיצור, בטקסים שונים ובכל הזדמנות.

 

ואסיים בשירו של אהוד מנור 'כוכבי ספטמבר', שנכתב במיוחד לפני שנה:

 

ושוב נושאת את שתי עיני

 

אל אח, אל בעל, בן ואב

 

כוכבי ספטמבר מעלי

 

אחד עשר כולם זהב.

 

 

דף הזיכרון של רשות הספורט והחינוך הגופני:

 

 http://aleph.wingate.ac.il:4500/ALEPH/HEB/WCL/WCL/WCL/FULL/0050796? 

 

דף הזיכרון של הוועד האולימפי בישראל:

 

 http://www.olympic.achla.co.il/yaindex.html  

 



תגובות הוסף תגובה
1.מדהיםיפיפה17/09/07
20.10.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן