חפש רק בנושא זה






ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים

בראשית, חשבו מנהיגי המדינה - שרים, חברי כנסת, אישי ציבור ואנשי רוח - שמי שמייצג את המדינה חייב שיישא שם עברי גא וזקוף קומה. הנוהג להעניק שמות עבריים הגיע לשיא בשנות ה- 50 וה- 60, אבל הכללים לא נהפכו לחוקים, ועובדה היא שאת מדליית הזהב היחידה שלנו באליפות אירופה הביא לנו בחור בשם אברבוך דווקא. והארץ לא רעשה
  31/08/02
מאמרים נוספים בנושא
שימוש בגישת ה-LMA להתמודדות עם לחץ בקרב מורים לחנ"ג
סקס לפני תחרות כן או לא? תלוי את מי שואלים
אתלטיקה במיטבה בקטאר
אדוני השופט
מאמרים נוספים בנושא
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ד'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014 – חלק ב'
מדריך ערוץ הספורט למשחקי החורף סוצ'י 2014
יכול להיות שזה נגמר – שיחות עם אריק
חופשת סקי עם ילדים: חוויה קסומה או סדנה לניהול משברים?
תפיסת קירוס נכונה ובטיחותית
כללי בטיחות במרכזי ספורט ונופש
גזענות בספורט הישראלי
משחק מקדים בכפר האולימפי
אסרטיביות לא מה שחשבתם
ביקור ב-AJAX המתחדשת
משחקים על בטוח: ניהול בטיחות באירועי ספורט
טניס: הספורטאים הביוניים
מתחממים – לקראת אליפות העולם באתלטיקה
יעפת (ג'ט לג): איך לנחות על הרגליים?
מן הארכיון: יוסף מרימוביץ' ז"ל 2011-1924
משחק מנצח! מוטורי קוגניטיבי ומה שביניהם
הצבת גבולות מעצימה את חוויית חופש הפעולה
על צמתים, מעגלי תנועה וקבלת החלטות
בלט אווירי
ריצת מרתון בפחות משעתיים, האם זה אפשרי?
התעוררות ב-800 מ': דיוויד רודישה נסיך אפריקה
נתון לפרשנות
מנידוי לשותפות מלאה: ערביי ישראל בכדורגל הישראלי
לנטרל את הפחד מכישלון
המונדיאל של דרום אמריקה
מונדיאל 2010 – אל תמהרו להספיד ולבקר
מן הארכיון: כך נולד השיט התחרותי בישראל
"להיות על המפה"
10 שערוריות הספורט הגדולות ביותר
בחזרה לעתיד
הבאנו שלום עליכם
התנועה האולימפית מועמדת לאוסקר
פיני גרשון כמשל
המקום של פדרר בפנתיאון הספורט
היופי שבספורט – אמנות?
מלפפוני אתלטיקה – עוד מספיחי פרשיית סמניה ורמזי
עד כמה מהר ניתן לרוץ 100 מטר?
סמניה לא לבד
בולט מול גיי – הכי טעון, הכי מותח והכי מהיר
ורטהיים: פעילות חברתית במקום ענישה
צ'י גונג – נזקי התרגול הלקוי
מרתון סדום 2007 ("וולוו צ'לנג") – סיום העונה באופני הרים
כדורגל נשים – טיפול נפלא בכדור
הסנדלר רץ יחף – מיומנו של רוכב אופניים
רגע לפני הזינוק: טור דה-פראנס, מהדורת 2007
עמוק בגנטיקה היהודית
הכסף של גאידמק הורס את הספורט
דוד בן-גוריון: על הראש ועל העמידה על הראש
"התשוקה לחיים", מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון. המלצה
בין מצרים, תורכיה, תל אביב ורחובות: דרכו של אמנון חרל"פ
תחת קורת גג במוסקבה - אליפות העולם בא"ק
הכשרת צעירים לספורט הישגי: תנאים מוקדמים
"הממשל בישראל ממקם את הספורט במקום נמוך מאוד"
בדיקה במבחן: על תקנות חוק הספורט בנושא הבדיקה התקופתית לספורטאים
השמיים היו הגבול
על הכישרון בספורט: מיון, מדדים ומבחנים
מייקל ווייט – אצן ישראלי מבטיח, הלך לעולמו בן 22 בלבד
הבדלים בין אוספי ספורט ואוספים כלליים
האם האינטרנט יהרוג את ספריות הספורט?
ספורט ללא עבר
ספורט (לא) ידידותי לסביבה
ספורט נשים: העדפה מתקנת
חוק זה לא ספורט
אריה ונשר על דוכן המנצחים
אלימות בכדורגל: במלחמה כמו במלחמה
קודם כל המסורת - רק אחר-כך היכולת
הספורט בראי הפלילים: על הימורים, הטיית משחקים - והחוק
הוועד האולימפי הישראלי: הקואליציה בין מכבי והפועל
מרד המכבים והשפעתו על תרבות הספורט היהודית
זרים במגרש: שלטון האינטרסים הכלכליים על הספורט בישראל
אחד עשר חללי מינכן, 31 שנים אחרי. לזכרם
"אולימפיה": הספורט והקולנוע בשירות הנאצים
דוד לויתן: 100 שנים של ציונות וספורט
נבחרת הכדורסל: יובל 50 להופעה ההיסטורית במוסקבה
הכתם על מצח הוועד האולימפי הבינלאומי
מרק ספיץ – סיפורו של אלוף (יהודי)
ספורט כשר: הרב עוזיאל והמכביות הראשונות
פולה רדקליף: הלוזרית שנהפכה לשיאנית עולם
אחרי חמישים שנה: הישראלים האולימפיים
שמשון פועלי ציון: אגודת הספורט הנעלמה
הבכורה האולימפית שהסתיימה בוועדת החקירה הראשונה
שואת הספורטאים היהודים: מרוסיה ועד צרפת
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית: שואה בשלבים
טיפים לעוסק המתחיל
בגובה הכידון של אלעד פלטין
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שני
בגובה הכידון של אלעד פלטין – חלק שלישי ואחרון
אני שואל אתם עונים
מעורב ירושלמי: מבחר שאלות מהפורום
מה הקשר בין סליחות וכדורגל?
שותים ובועטים
לעלות גבוה – המסע של שחר פאר אל עונת 2009
הכי טוב לשאול
מחנה האימונים של שחר פאר בדרום אפריקה – חלק ב'
יש לי שאלה
מאמרים נוספים בנושא


"לכל איש יש שם", קבעה המשוררת זלדה בשירה המפורסם, אלא שלפחות במקרה של ספורטאי ישראל - היו במשך שנים רבות לכל איש שני שמות: שם עברי ושם לועזי.

ההקפדה על עברות שמם של ספורטאים שמייצגים את היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ולאחר מכן את מדינת ישראל העצמאית, היתה חלק ממגמה רחבה הרבה יותר. השם העברי, מסביר הסוציולוג ד"ר עוז אלמוג בספרו "הצברדיוקן", היה אחד מסמלי הזהות של העבריות, ועברות השם היה מנגנון חשוב בתהליך ההטמעה של העולה החדש בחברה הארץ-ישראלית.

הנוהג להעניק שמות עבריים (רבים מהם תנ"כיים) לילידי הארץ ולעברת את שמות המשפחה החל כבר בתקופת העלייה הראשונה, כשהשמות החדשים ייצגו את שאיפת התנועה הציונית להתרחק מן הגלותיות ולחזק את הוויית הארץ-ישראליות. מגמה זו התחזקה בימי העלייה השניה והשלישית, שרבים מאנשיהחלקם בסמוך להגעתם ארצה וחלקם לאחר קליטתם בההמירו את שמם לשם עברי-צברי. מרדכי נמצא-בי (נצאביצקי), משפטן ופעיל ציוני מחלוצי העלייה השלישית, התמנה בשנת 1944 מטעם הוועד הלאומי לנהל תעמולה למען השם העברי. בדו"ח מפורט שחיבר, כלולות המלצותיו להמרה מאורגנת של שמות משפחה לועזיים לשמות עבריים חדשים: תחת כל שם משפחה לועזי הנפוץ בישוב היהודי, ייקבע שם עברי אחיד. "אם היתה מתקבלת הצעתו, מציין ד"ר צבי צמרת, "היו לנו שמות מוזרים: כל הרבינוביצ'ים היו, למשל, רבינא, וכל הלנגריםאריכא" (עת-מול, יוני 1990).

יוזמתו זו של מרדכי נמצא-בי לא הצליחה במלואה, אך הדבר לא ריפה את ידיו. בעיצומה של מלחמת העצמאות הוקמה בצה"ל "ועדת שמות עבריים", ועליה הופקד סא"ל נמצא-בי. הוועדה פרסמה באלפי עותקים את החוברת "בחר לך שם עברי", שנועדה להמריץ את החיילים בהחלפת שמותיהם הלועזיים בשמות בעלי ניחוח צברי. גם הכנסת יזמה דיון בנושא, ואף הועלה רעיון לחוקק חוק שמחייב את אזרחי ישראל היהודים להיקרא בשם עברי, אך הוא לא קרם עור וגידים. מכל מקום, הוראות מיוחדות המחייבות שם עברי ניתנו לשגרירים, לקצינים בכירים בצה"ל ולנציגי המדינה בגופים בינלאומיים, אף כי גם הן יושמו רק באופן חלקי.

שמות עבריים לספורטאי הישוב

פני הדברים לא היו שונים בתחום הספורט. בקיץ 1927 יצאה קבוצת "מכבי-הגיבור" חיפה לארצות הברית. המשלחת הורכבה ברובה משחקנים יהודים שהובאו מהגולה, בעיקר מקבוצת "ויוו" בודפשט, ומשחקנים ארץ-ישראליים אחדים. כל השחקנים החליפו את שמם לשם עברי, ומטרת נסיעתם היתה "לרכוש כבוד ויקר לארץ, לעם ולדגל הכחול-לבן". ספורטאי היישוב שיצאו לתחרויות עמי אסיה המערבית בהודו, בשנת 1934, שינו גם הם את שמותיהם הלועזיים. במיוחד היה זה יוסף יקותיאלי, מראשי תנועת הספורט העברי בארץ-ישראל, שהטיף פעם אחר פעם לקביעת "שמות עבריים לספורטאים עבריים". בעיתון 'אספקלריה של הספורט' מיום 22.12.1946 כותב יקותיאלי:

"הספורטאי הנהו אדם שלם והספורטאי העברי צריך להיות עברי שלם. לשלמות כזו אנו שואפים, אבל עוד רחוקים אנו ממנה. כמה זה צורב את האוזן לשמוע את שמות המשפחה המשונים שספורטאינו קבלום בירושה מאבותיהם. וכמה צר הוא הדבר שרק מעטים בתוכם מבינים ומרגישים שזרים שמות אלה לרוחנו ולסביבתנו ספורטאים עבריםהסירו את חרפתכם, היקראו בשמות עבריים והייתם לעברים שלמים".

ב- 4.1.1948 פרסם יקותיאלי בעיתון זה קריאה נוספת לספורטאי 'המדינה שבדרך':

"עליכם להראות לרבבות הצופים את דמותם האמיתית של העברים החדשים, שגדלו ונתחנכו במולדתם העתיקה החדשה. אבל ישנו פגם אחד המטיל צל על זוהר מראכם. רבים מקרבכם נושאים שמות זרים. הן לא יתכן ואין העברית יודעת והן ארץ העברים מכירה נציגים בשם חודורוב, בנדרסקי, גרוסמן, פוקס, רוזנבאום, מרימוביץ, ילובסקי, בוגדנוב, שפיגל, גלזר, ליטבק, קלינמן וכיוצא באלה. עברים אתם במוצאכם, שפתכם ורוחכם. מה לכם אפוא ולשמות הבזויים האלה?!"


לאחר הקמת המדינה

הקמת מדינת ישראל בחודש מאי 1948, הולידה את הצורך ליצור כלים ממלכתיים לחינוך גופני ולספורט, ולעצב הוויה ספורטיבית חדשה בתנאים של ריבונות מדינית. נושא השמות העבריים לספורטאי הייצוג עלה גם הוא על הפרק, וביתר שאת. משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ עשו יד אחת עם ראשי ארגוני הספורט בסוגיית השמות, בנימוק לפיו: כשאתה קורא בחו"ל שמות של חברי קבוצת ספורט ישראלית ורואה לפניך בליל שמות רוסיים, פולניים וגרמנייםאין אתה יודע עם איזה עם נמנים אלה ואיזה אומה בעולם הם מייצגים. הדברים מגיעים לחילול שם ישראל ברבים, ויש למנוע הישנות ביזיונות כאלה בכל מחיר.

כשהתייצבה לראשונה משלחת ישראלית למשחקים האולימפיים בשנת 1952 בהלסינקי, נמנו עם שורותיה אריה נוה (קליינשטוב), אריה גיל (גליק), שמואל לביב (לובין), דן ארז (בוקסנבוים) ורבים אחרים בעלי שמות עבריים. כאשר שבו ספורטאי ישראל ב- 1954 ממשחקי אסיה שנערכו בפיליפינים, זימנם ראש הממשלה, משה שרת, ללשכתו. ביומנו של שרת נרשם: "משלחת הספורטאים שחזרה עטורת זרי ניצחון מתחרות מנילה, באה להתייצב. שלושה בחורים ובחורהכולם נאים [...]. ביישתיה על שמה הזר - ועוד כפול! ([אהובה] קראוס-קרביצקי).

בשעה שהופיעו שחקני נבחרת הכדורגל של ישראל במוסקבה, ביולי 1956, במשחק שבו נחלו תבוסה מוחצת 0-5, שיחקו בשורותיה יעקב הוד (חודורוב), דוד כרמל (קרמר), נחום פלד (סטלמך), אמציה לביא (לבקוביץ), יוסף מירום (מרימוביץ), בנימין רון (רבינוביץ), יצחק נחמיה (נחמיאס) ואחרים, בעלי שמות עבריים: שאול מתניה, יצחק שניאור ומשה חלדי. מעניינת העובדה כי המשורר נתן אלתרמן התייחס למפגש המרתק במדורו "הטור השביעי", בעיתון "דבר", אולם בחר להכתירו דווקא בכותרת "איבנוב ורבינוביץ", אולי מאחר ששמו הלועזי של השחקן הישראלי "דיבר" יותר להמוני היהודים שנהרו להתמודדות מכל רחבי ברית-המועצות:

"איני יודע אם הרגיש מפגן הכדורגל כי מקבל כמין מכת-חשמל הוא, בהשתלב בו מדי פעם מחדש יחדיו שני השמות הקלאסיים הללו. אבל עובדה היא: צליל מוכר ועמוס-הד של קורות-עת ושל פרקי ספרות ושל הווי ונוף היה חולף ביעף בהישמע מן הרמקול דווקא השם רבינוביץ בצירוף עם איבנוב כי רבינוביץ מתערב והוא אגוז קשה שאין פיצוח לו, ואין בו אחיזה ותפס כי אף שתוצאות התחרות הם בינתיים חמישה ברורים ומפורשים כנגד אפס, עוד הוא ניכר בכל וגם נבדל מכל ועצמותו המפורשה כמין יתוש היא ומדי פעם נתקלים בו ברחבי האצטדיון גם איבנוב, גם סימוניאן וגם טטושין".

הנוהג אינו נשמר

בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל נאכפה, על פי רוב, ההוראה לקרוא את ספורטאי הייצוג בשמות עבריים. בחלוף הזמן נחלשה ההקפדה על נוהג זה, וכך אנו מוצאים בשלהי 1960 שאילתה בנדון שהפנה חבר הכנסת מרדכי אולמרט אל שר החינוך והתרבות, אבא אבן. ראובן דפני, שנכנס באותה עת לתפקיד מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני במשרד החינוך והתרבות, השיב לאולמרט בשמו של השר:

"הנכון הוא, כי היה נוהג שמספר מחברי הנבחרת עברו את שמותיהם, אם כי רק לזמן התקופה שבה ייצגו את ישראל. בשובם ארצה המשיכו להשתמש בשמותיהם הקודמים, פרט לבודדים היוצאים מן הכלל. אין לנו כל אמצעי לחייב איש לעבר את שמו כל עוד לא קיים חוק כזה. אנו רק יכולים לנסות להשפיע וזאת אנו ממשיכים לעשות".

חודשים אחדים מאוחר יותר, באפריל 1961, נדרש דפני לנושא פעם נוספת, בעקבות פניית שרת החוץ, גולדה מאיר:

"גם כאשר אנו מצליחים להשפיע על חברי נבחרות ספורטיביות על מיניהן לעבר שמותיהם, הרי מכשילה אותנו העיתונות המתעלמת ממעשה זה כליל. רוב חברי נבחרת הכדורגל הישראלית עברו שמותיהם זה מכבר, כולל חודורוב, סטלמך ואחרים. אך העיתונות והקהל ממשיכים בעקשנות לקרוא בשמותיהם הקודמים. חודורוב יוצא לחו"ל בשם הוד, אך העיתונות כותבת עדיין את השם חודורוב. יש גם מסיבות שאין להצטער על כך כי בחורינו מופיעים בשמות לא עבריים טהורים. אינני בטוח כי השרה תסכים אתי, אך לי נדמה כי דווקא לפני שבועות אחדים כאשר הופיעו בריגה בחורי הפועל תל-אביב על מנת להתמודד עם אלופת רוסיה בכדורסל על אליפות אירופה, היה לזה טעם מיוחד, כי יהודי ריגה יכלו ליהנות מהעובדה שבין השחקנים היו השמות לובושיץ, רוזנבאום, לוסטיג ואחרים. בפרט כאשר הצברים הללו לא יודעים מלה אידיש והיהודים הנרגשים בריגה לא יכלו לבוא אתם במגע. אולי אני טועה, אך נדמה לי כי העובדה שבריגה, לוסטיג ולובושיץ הכניסו תריסר סלים לרשת הרוסית ולא סלע, אלון וארזי - נתנו ליהודי המקום סיפוק גדול יותר".

דבריו של ראובן דפני שיקפו את המציאות הרווחת מכאן ולהבא: בהיעדר חקיקה מחייבת - לא רק ספורטאים, אלא אף נושאי תפקידים בכירים במדינה, דבקו בשמותיהם הלועזיים משכבר הימים. ההוראות לאתלטים היוצאים לחו"ל לעברת את שמותיהם נותרו פעמים רבות על הנייר בלבד. רק קומץ קנאים לנושא בראשות יוסף יקותיאלי, איש תנועת "מכבי", ועמנואל גיל, חבר "הפועל", עוד השמיע את מחאותיו מעת לעת.

יקותיאלי פנה לאישים שוניםהמשוררים אברהם שלונסקי ודליה רביקוביץ', השר יוסף בורג, חבר הכנסת זרח ורהפטיג, הרב עדין שטיינזלץ, פרופ' אמנון רובינשטיין - בבקשה שיעברתו את שמות משפחתם וישמשו דוגמה לרבים, אך לרוב הושבו פניו ריקם. גם ראשי הוועד האולימפי דבקו בעמדתם: כןלעידוד הספורטאים לעברת את שמם; לאלכפיה עליהם לעשות כן. באוגוסט 1974 הגיש חבר הכנסת, ידידיה בארי, שאילתה בכנסת בעניין השמות הלועזיים לשר החינוך, אהרון ידלין. תשובתו של השר היתה, שהדבר נתון להכרעה מצפונית של כל ספורטאי וספורטאי ואין לחייבם לעברת את שמותיהם.

יקותיאלי לא הרפה:

"הן לא תסכימו שהספורטאים לא יופיעו בתלבושת אחידה או ללא סמלים לאומיים, כפי שהחלטתם? ואילו נמצא ספורטאי כזה, בוודאי שהייתם משאירים אותו בביתו. על אחת כמה וכמה יעשה ככה לספורטאי שלא יעברת את שמו הלועזי בניגוד לתקנות. (מתוך מכתב של י. יקותיאלי לוועד האולימפי בישראל, 11.3.1976)".

ועמנואל גיל החרה-החזיק אחריו:

"עכשיו מרגיזים אותנו הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים הלוך והרגז, בבליל של שמות בעלי צליל צר: ברקוביץ מוסר למוסקוביץ, מוסקוביץ מוסר לליבוביץ, וחוזר חלילה. ואלה דווקא שמות, שהרוסים והפולנים נתנו ליהודים כדי לבזותם ולהשפילםברקו [ולא ברוך ולא בער], מושקו [ולא משה ואף לא מוביץ, אלא דווקא מושקו, שהוא כינוי וסינונים (= שם נרדף ח.ח.) לז'יד]. האם לא הגיע הזמן, שהוועד האולימפי ויתר מוסדות הספורט יתנו דעתם על הכבוד היהודי" (מתוך מכתב של ע. גיל ליו"ר הוועד האולימפי בישראל, 29.9.1977).

אולם גם זאת ללא הועיל: ראשי מוסדות הספורט הסכימו, כי ניתן לפנות אל הספורטאים המייצגים את ישראל "בבקשה מנומקת ובהצעה לעברת את שמם", אך לכפות עליהם את הדבר, ידעו, זוהי גזירה שלא ניתן לעמוד בה.

סיכום

ימים רבים חלפו מאז מסע קבוצת "מכבי-הגיבור" חיפה, שכל חבריה נשאו שמות עבריים, לארצות הברית. בשני העשורים האחרונים השתתפו ספורטאי ישראל בתחרויות ובמפעלים בינלאומיים, בראש ובראשונה במשחקים האולימפיים, כשרבים מהם דבקים בשמותיהם הזרים. עלייתם של אתלטים מברית המועצות לשעבר, אשר השתלבו בנבחרות הייצוג של ישראל, חיזקה את התופעה והעניקה לה לגיטימציה. השאלה האם חש חובב הספורט הישראלי הממוצע אהדה רבה יותר ליואל סלע, אלדד אמיר, יעל ארד, רוגל נחום, גל פרידמן ועמית ענבר - מאשר לאלכס אברבוך, ויאצ'יסלב איבאנובסקי, ואדים באביקין, אלכסיי באזארוב, קונסטנטין מאטוסביץ', גוצ'ה ציציאשווילי ויבגני קראסנוב - נותרת פתוחה לשיפוטו של הקורא.



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
20.10.17 יום פתוח ללימודים במכון וינגייט

משתלם להשתלם

מבדק הזהב
הדרך לבריאות טובה הנשמרת לאורך זמן