חפש רק בנושא זה






התמחות בענף ספורט בגיל צעיר מגדילה את הסיכון לפציעות

מחקר קליני, הגדול ביותר מסוגו, מאשש את הגישה האמריקאית שאין להתמחות בענף ספורט לפני גיל ההתבגרות, והפעם מפאת ריבוי פציעות – ההמלצה: להתאמן בשבוע פחות שעות מהגיל הכרונולוגי. מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין בווינגייט, מציג גישות נוספות בנושא
  29/04/13


 

מולי אפשטיין  מנהל פורום "חיים וספורט"

ספורטאים צעירים שמתמקצעים בענף ספורט אחד ומתאמנים בעצימות גבוהה, נוטים לפתח פציעות חמורות כתוצאה משימוש יתר, ביניהן שברי מאמץ, אפילו בהשוואה לספורטאים פצועים אחרים, כך על פי המחקר הקליני הגדול ביותר מסוגו בתחום.
ספורטאים צעירים שהתאמנו בענף ספורט אחד מספר שעות בשבוע שגדול מגילם הכרונולוגי, לדוגמה: ילד בן 12 שמתאמן 13 שעות ויותר בשבוע בטניס, הגדילו ב-70% את הסיכון שלהם לפתח פציעות חמורות כתוצאה משימוש יתר בהשוואה לפציעות אחרות.
הממצאים המעניינים הוצגו לאחרונה על ידי ד"ר Neeru Jayanthi בכנס של האגודה האמריקאית לרפואת ספורט בסן-דייגו, קליפורניה.
"עלינו להיות זהירים בכל הנוגע לאימונים עצימים בענף ספורט אחד (התמחות מקצועית) לפני ובמהלך תקופת ההתבגרות", הסביר החוקר. "בהתבסס על הממצאים שלנו, אנו ממליצים שספורטאים צעירים לא יתאמנו במסגרת הקבוצתית השבועית מספר שעות שעולה על גילם הכרונולוגי", הוסיף החוקר.
צוות המחקר עקב במשך 3 שנים (2013-2010) אחר 1,206 ספורטאים צעירים בגילאי 18-8 שהגיעו לבדיקות גופניות ו/או לטיפול בפציעות ספורט בביה"ח לילדים Loyola and Lurie בשיקגו. בסך הכול דווחו 859 פציעות, מתוכן 564 שהוגדרו כפציעות כתוצאה משימוש יתר. הפציעות כתוצאה משימוש יתר כללו 139 פציעות חמורות כמו שברי מאמץ בגב או בגפיים, פציעות ברצועת המרפק ופציעות סחוס-עצם (פגיעה בסחוס ובעצם שמתחתיו). הפציעות החמורות הכריחו את הספורטאים הצעירים לשבות מאימונים לתקופות של חודש עד שישה חודשים ואף יותר.
המחקר הנוכחי מאשש ממצאים קודמים שתמכו בהנחה שהתמחות בענף ספורט אחד מעלה את הסיכון הכולל לפציעות, גם כאשר מבקרים את מספר שעות האימון השבועיות ביחס לגילו של הספורטאי.

ממצאים נוספים של המחקר:
• יחס בין פעילות מאורגנת לפעילות עצמאית – ספורטאים צעירים נוטים להיפצע יותר אם הם מבלים זמן כפול באימונים מאורגנים בהשוואה לפעילות משחקית חופשית ולא מאורגנת. למשל, ילד שמתאמן 11 שעות בשבוע בקבוצת כדורגל ובנוסף 5 שעות של משחקים מזדמנים "עם החבר'ה".
• יחס בין סך כל האימונים ובין פציעות חמורות – ספורטאים שסבלו מפציעות חמורות בילו בממוצע 21 שעות שבועיות בפעילות גופנית (אימונים מאורגנים בקבוצה, אימוני בחדר הכושר ופעילות משחקית מזדמנת), מתוכן 13 שעות במסגרת הקבוצה. לשם השוואה, הספורטאים שלא נפצעו בילו בממוצע 17.6 שעות בשבוע בפעילות גופנית, מתוכן 9.4 שעות בפעילות מאורגנת.
• יחס בין דרגת ההתמחות ובין שיעור פציעות – הספורטאים הפצועים קיבלו ציון של 3.3 בסולם ההתמחות בספורט שבנו החוקרים (ציון מרבי – 6); הספורטאים שלא נפצעו קיבלו ציון של 2.7 בסולם. סולם הניקוד מזכה את הספורטאי בנקודה על כל אחד מן הדברים הבאים: זמן אימון של 75% ומעלה בענף ספורט אחד, אימונים לשיפור מיומנויות או מחסור בזמן בילוי עם חברים, הפסקת פעילות בספורט אחר על מנת להתמקד בענף ספורט נתון, התפיסה שספורט אחד הוא חשוב יותר מענפי ספורט אחרים, נסיעות תכופות מחוץ למדינה, אימונים במשך יותר מ-8 חודשים בשנה או תקופת תחרויות שעולה על 6 חודשים בשנה.

המלצות החוקרים להפחתת כמות הפציעות בקרב הספורטאים הצעירים:
• אל תקדיש לאימוני הספורט במהלך השבוע מספר שעות גבוה יותר מאשר גילך הכרונולוגי. ילדים צעירים עדיין אינם בשלים דיים על מנת לסבול עומס גופני רב.
• אל תקדיש לזמן אימון שבועי בקבוצה פי 2 ויותר מהזמן אותו אתה מקדיש לפעילות מחוץ למסגרת הקבוצה – אימון השלמה בחדר כושר, משחקים לא מאורגנים
• אל תתמקצע בענף ספורט אחד לפני גיל ההתבגרות המאוחרת
• אל תשתתף בענף ספורט שבנוי על תחרויות לאורך השנה כולה. קח הפוגה מתחרויות למשך 3-1 חודשים בכל שנה, לאו דווקא ברציפות
• קח לפחות יום מנוחה אחד מספורט בשבוע

גישות נוספות למודל האמריקאי – זווית אישית
ממצאי המחקר מייצגים ותומכים נאמנה בגישה האמריקאית לפיה הספורטאים הצעירים צריכים לעסוק במגוון ענפי ספורט, בדרך כלל במבנה עונתי מוגדר, ולא להתמחות בענף ספורט מסוים. לעומתם, בחלק ממדינות אירופה, ספרד למשל, הגישה היא שונה לחלוטין. שם חושבים שההתמחות בספורט צריכה להתחיל בגיל צעיר, לעתים אפילו צעיר מאוד 6-5, והעדות לכך היא ריבוי האקדמיות לספורט במדינה. התיאוריה שעומדת מאחורי הגישה הספרדית למשל, מתבססת על מודל 10,000 שעות התרגול הנדרשות במטרה להגיע לאיכויות הגבוהות ביותר. במילים אחרות, ככל שתתחיל את תהליך ההתמחות בגיל הצעיר כך יהיו לך סיכויים גבוהים יותר להגיע לדרגת ביצוע גבוהה יותר בגיל הבוגר. אגב, תיאוריה זו נכונה כמעט לכל מיומנות נרכשת שהיא, בין אם מדובר בנגינה, בציור או בספורט.
אם נפרוט את מודל 10,000 השעות לשנות אימון ניווכח שמדובר בתקופת זמן של 10-12 שנים לפחות. מכאן שאם נרצה לייצר ספורטאי הישגי שיתחרה ברמות הגבוהות ביותר כבר בגיל 20-22 עלינו להתחיל לאמן אותו כבר בגיל 10-8. בענפי ספורט מסוימים שם הבשלות ההישגית מתרחשת מוקדם יותר, טניס, התעמלות, שחייה למשל, גיל התחלת העיסוק בספורט יהיה מן הסתם צעיר יותר.
אבל, ויש כאן אבל גדול, מה עושים בתהליך ההכשרה של הספורטאי הצעיר? כיצד מערך האיתור והאימון דואג לכך שכעבור 8-6 שנים מנקודת ההתחלה, ניתן יהיה להצביע על פוטנציאל הישגי גדול?
ברור לכל שאימון צעירים צריך להיות שונה לחלוטין מאימון של ספורטאים בוגרים. ילד אינו מבוגר קטן! אחרי הכול מדובר בצרכים, בתכנים ובעוצמות אימון (משך ועצימות) שונים לחלוטין מאלה להם זוכים הספורטאים הבוגרים.

מודל אימון צעירים – ד"ר איניגו מוחיקה
בהשתלמות מאמנים שנערכה בשבוע שעבר בווינגייט, הציג ד"ר איניגו מוחיקה, פיזיולוג ומומחה בתורת האימון מספרד, מודל לפיו יש לחלק את תקופת האימון לשני שלבים קריטיים: גיל 11-5 וגיל 12 ואילך. לדבריו, בתקופת האימון הראשונה (גילאי 11-5) יש לפתח את המיומנויות המוטוריות של הילדים תוך חשיפתם לענף ספורט ייחודי. במסגרת הזמן הזו ירכשו הילדים מיומנויות מוטוריות מגוונות שיהוו תשתית לשלב האימון המתקדם בשנים שלאחר מכן. לדבריו, החל מגיל 12 יש להתחיל להתמקד באימון שמטרתו בנייה של יכולות פיזיולוגיות כמו: כוח, מהירות, גמישות וסבולת. ד"ר מוחיקה השתמש בדוגמה שממחישה היטב את תפיסת האימון שלו: מהירות הריצה. בגילאי 11-5 מטרת האימון היא לשפר את תדירות הצעד (מרכיבים עצביים של פיתוח מהירות תנועה) ובגילאים הבוגרים יותר המטרה היא לשפר את אורך הצעד (מרכיבי כוח). במילים אחרות, בגילאים הצעירים תתמקדו בלימוד מיומנויות ובפיתוח כישורים עצביים ורק לאחר מכן תתחילו להתמקד בשיפור היכולות המטבוליות – כוח וסבולת.
כמובן שגם כאן קיים מדרג עומסים ועצימות אותו יש להתאים לגילו הביולוגי של כל ספורטאי.
אימון לא מותאם בגילאים צעירים עלול לגרום לפציעות, "לשרפה" ולפרישה מוקדמת מן הספורט. רדיפה אחרי תוצאות בגיל צעיר היא התנהלות שגויה והרסנית ולכן העצה הטובה ביותר שאפשר לתת למאמני כדור שעובדים עם ילדים היא: תתמקדו בתכנים של האימונים במהלך השבוע ותתחשבו פחות במשחק של שבת.

מולי אפשטיין – פיזיולוג מאמץ, מאמן ופרשן אתלטיקה, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, רכז קורס מאמנים לפיתוח יכולות גופניות במשחקי כדור, מנהל הפורום: "חיים וספורט".

 



תגובות הוסף תגובה
1.כתובה מעולהגיא30/04/13
2.תודה גיא!מולי אפשטיין01/05/13
3.מולי היקר חבל שצריך משהו בחו"ל לכתבה כזומרק02/05/13
4.חלון הזדמנויות לגילאים הצעירים שווג מורד02/05/13
5.כלי חשוב לכל מאמן אורי03/05/13
6.אימונים בגיל צעירשמיל03/05/13
7.התמחות בענף ספורט בגיל הרך בין גילאי 2-7 שניםאלון תירוש03/05/13
8.הפחתת שעות אמוןקובי03/05/13
9.כמה שזה נכון לעומת המציאות אורי 04/05/13
10.אחלה כתבה, מולי בבקשה תוסיף references למאמרים  (לת)עידו04/05/13
11.למרקמולי אפשטיין05/05/13
12.למורדמולי אפשטיין05/05/13
13.לשמילמולי אפשטיין05/05/13
14.לאלון תירושמולי אפשטיין05/05/13
15.לאורימולי אפשטיין05/05/13
יום פתוח ללימודי נטורופתיה עם ראשת המסלול, ד"ר מירה כהן שטרקמן, יתקיים ביום שישי, ה-17 ביולי, בשעה 9:30

חודש ביצוען של בדיקות הארגומטריה במרכז לרפואת ספורט ולמחקר

נמשכת ההרשמה למגוון קורסים ומסלולי לימוד בביה"ס למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן