חפש רק בנושא זה






"המכון הוקם ב- 1957. מאז, וינגייט הוא הבית השני שלי"

אורי אפק, זוכה העיטור האולימפי "פייר דה קוברטן": "לאחרונה הפרידו בין רשות הספורט לבין החינוך הגופני, מה שגרם לפגיעה בספורט עקב בידול בתקציב. הספורט לא מקבל תשומת לב ראויה ואנחנו נמצאים בנסיגה שלא ידענו כמותה"
  01/10/07
מאמרים נוספים בתחום
התעלמות אמנותית
הד"ר הראשון לחינוך גופני – ד"ר דב אלדובי ז"ל 2009-1920
טדי קפלן – הספורט ההישגי לא יוצא לפנסיה
אמנות הבריאות
מאמרים נוספים בתחום
כדורגל 2008: זילות במעמד המאמן
הנוסחה להצלחה: רשמים מפיו של האנגלי האגדי, סר טרבור ברוקינג
כדורגל: המאמן הוא המנצח על התזמורת הזאת
ספורט תחת אש
So Special
יוגה - כתרגול לילדי ADD/ADHD
שם המשחק: שיווק
אימון ממוחשב
איך עושים תחרות?
מי גאון של אמא?
הדרך למעלה
קיקר – המשחק שכובש את העולם בבעיטה
נטבול: כמו הכדורסל בראשיתו
משחק ביתי
חגורות גב: האם הן מונעות פגיעה בעמוד השדרה?
אופניים בחורף: רוכבים (גם) בסערה
זה היה סיפור של חורף. ויותר
עניין לחוץ: רכיבה על אופניים ופריון הגבר
מאמרים נוספים בתחום

אורי אפק נולד בבלפוריה וכיום תושב ת"א. בוגר מכללת וינגייט ואוניברסיטת ת"א בחינוך ומוסמך אוניברסיטת C.S.U.N  בלוס-אנג'לס. שימש כספורטאי, כמורה, כמנחה, כמפקח, כמאמן, כשופט כדורעף בינלאומי וכמנכ"ל הוועד האולימפי בישראל. חבר כבוד בוועד האולימפי, במכון וינגייט ובמרכז עלית לספורט באוניברסיטת ת"א, בהם שימש בעבר בתפקידים ראשיים. בעל עיטורים רבים וביניהם: "עיטור האיש כפועלו" של מרכז הפועל, תואר כבוד של  "היד לאיש הספורט היהודי" ופרס הוועד האולימפי הבינלאומי "מאה שנים לתנועה האולימפית". בספטמבר 2007 קיבל את עיטור "פייר דה קוברטן'" מהוועד האולימפי הבינלאומי על תרומתו יוצאת הדופן לקידום התנועה האולימפית ולפיתוח הספורט האולימפי בישראל.

 

-הראיון נערך כדי להשלים רצף נושאים שלא הופיעו בספריך "חמש טבעות אולימפיות" ו-"כדורים וכידונים". נתחיל בתקופת בחרותך, כאשר עסקת בכדורגל ובאתלטיקה.

"כבן כפר יונה שלמד בנתניה התחברתי די מהר למועדון המוביל באתלטיקה דאז, מכבי נתניה, בעיקר בריצות ובקפיצות. אחד הזיכרונות הטובים שלי משם הוא שבאחת מאליפויות הנוער של מכבי גברתי על חברי אריה קליינשטוק (נווה). מהר מאוד לקחו  אותי כשחקן מחניים, ומכבי נתניה שהייתה אז בליגה העליונה לקחה אותי כשחקן כדורגל בגיל 16, בתור שוער. יחד איתי שחקו אריה מכנס, שמואל פרלמן ויוסי מלר. יצחק כספי היה אתלט ושחקן כדורגל מאוחר יותר, ואחיו זאביק שהיה אתלט מצטיין שיחק כדורגל בהפועל נתניה. בתור חייל שימשתי כשוער בנבחרת הנח"ל. בימים ההם, הכדורגל בצבא היה מפותח ונערכו משחקים בין החֵילוֹת".

 

-האם לתפקידך בצבא יש ראשוניות?                           

"התחלתי כקצין ספורט חֵילי בנח"ל. לפניי שירת  בתפקיד פרוייקה רוזן מקבוץ שריד. השירות בימים ההם ארך שנתיים".

 

-למדת בקורס השנתי בהנהלתו של חיים ויין. מה יש לך לספר על כך?

"בעוד חודשיים ימלאו 50 שנה למחזור שלי. התחלנו כשתי כיתות: האחת נקראה "מחזור ו" שלמדו בו רק שנה. השנייה נקראה "מחזור ז" בו למדתי, המחזור הראשון שלמד שנתיים. הלימודים היו מעניינים מאוד, ממש פריצת דרך. מהר מאוד, ב-1958, הפכתי למורה לכדורעף במדרשה. הספקתי ללמד שנה במחנה יונה וליוויתי את המעבר למכון וינגייט. הפכתי למורה במשרה מלאה כאשר מיכה שמבן (שהיה המורה ואני עוזרו במחנה יונה) לא עבר לוינגייט".

 

-ב-1957 המכון עלה על הקרקע מדרום לנתניה.

"אכן, המכון נפתח ב- 7.4.57 בפסח. יוסף ברנון היה אחראי ההדרכה, יריב אורן (יד ימינו וכוכב עולה) ואנוכי שימשנו כמדריכים יחד עם אליעזר מאיו, יענק'לה אמית שהיה מאמן כדורסל ואנשים נוספים. גרנו באוהלים, היה קיים שם אולם קטן שבו ניהלנו הכול. מאז, וינגייט הוא הבית השני שלי".

 

-שימשת כעוזר ראשי של איסר וגנר, המנהל השני של בית המדרש. מה היה פועלך בשנים הראשונות?

"מיכה שמבן דאג שאהיה מורה בהתיישבות העובדת. בכיתה ד' היה לי תלמיד בשם אהוד ברק. במקביל עבדתי במדרשה ועזרתי לוגנר, למרות ששכבה שלמה של מורים לא עזרה לו".

 

-האם הייתה זו תגובה על הרחקתו של חיים ויין?

"אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף. מורים שהיו חניכיו של ויין לא קיבלו אותו בברכה. הוא חיפש עזרה ואני עזרתי לו בכל נושא, כי היו לו קשיים בשפה ובבירוקרטיה מכיוון שעלה מפולין. לדעתי הוא היה איש חינוך יוצא מן הכלל שעיצב את דמות המורה לחינוך גופני".

 

-הוא הגיע לוינגייט ישירות מפולין.

"כן, הכירו אותו מוורוצלב. הוא היה אתלט ודולק עמישב היה חבר שלו".

 

-אחד התפקידים במדרשה שנטלת חלק פעיל בו הוא ההשתלמויות והוספת שנה ג'.

"דוד אלדר שהגיע להחליף את איסר וגנר הגיע למסקנה שצריך להרחיב את ההשכלה של המורים ולכן יש להוסיף שנה ג' רשמית. המשימה הוטלה עלי. השקעתי הרבה בכך ובתחילת שנות ה- 70 הצטרפתי ליריב אורן כסגן מנהל ברשות הספורט. לא יכולתי להמשיך במדרשה".

 

-איך הפכת מאיש אתלטיקה קלה וכדורגל לאיש כדורסל וכדורעף בשנים מאוחרות יותר?

"כשהגעתי לנחל והפכתי לקצין ספורט שירת שם חיים בורר שעסק בכדורעף ונוצרה כימיה טובה בינינו. במדרשה מיכה שמבן שאל אותי מדוע אני מכלה את זמני בכדורגל והתחיל לטפח אותי בכדורעף. הוא עזר לי להיות מורה בקיבוצים. במעפיל היה מוסד חינוכי משותף לעין החורש והם לא רצו לשמוע על כדורעף, כולל צבי סינטו ז"ל. במאמץ של כ-5 שנים השרשתי את הכדורעף  והם הפכו לקבוצה חזקה".

 

-ספר על המעבר מההוראה במדרשה לרשות הספורט.

"עוד לפני כן, כאשר שלום חרמון ובועז גבעון עסקו בהדרכה ברשות הספורט, הוטל עלי תפקיד רכז ההדרכה האזורית בין נתניה לבנימינה, בנוסף לפיקוח על הקורסים שם. במקרים רבים הלכתי בעקבות יריב אורן. ב- 1963 חיים ויין לקח אותי תחת חסותו ושימשתי כמפקח על החינוך הגופני באזור, מהעמקים ועד לביה"ס "כדורי", במשך כ-7 שנים. בספטמבר 1970 יריב מונה למנהל רשות הספורט וביקש מהפיקוח על החינוך הגופני להעסיק אותי כאחראי על הספורט ההישגי, על ההתאחדות וכו', תפקיד אותו המשיכו לאחר מכן בועז גבעון, אורי חרל"פ ועודד הכט".

 

-יריב יצא לחופשת לימודים לשנה ואתה היית המנהל בפועל.

"כשיריב מונה למנהל רשות הספורט וזנחתי כמה דברים שעשיתי, שאלתי את עצמי האם הוא יכהן בתפקיד חמש שנים בלבד כמו קודמיו, כי אז אדע אם אחליף אותו או לא. בשנת 1975 יריב הודיע לי שהוא ממשיך לכהונה נוספת ואני נסעתי ללמוד ל-מ.א. בארה"ב. כשחזרתי ב-1977 יריב אמר לי שהוא יפרוש מתפקידו ב- 1980. ב- 1982-1981 הוא השתתף בקורס במכללה לביטחון לאומי ואני מילאתי את מקומו. יריב ניסה את מזלו בפוליטיקה, כראש  מועצה וכחבר כנסת. כשחזר לרשות הספורט המשיך בתפקידו. אני השתדלתי לשמור על כל הדברים שיריב עשה למעט נושא ההימורים ולאחר מכן התוודעתי לכך שחלוקת כספים היא בעצם תפקיד חשוב. למדתי דברים שלא ידעתי לפני כן, כגון שמירה על קשר עם הרשויות המקומיות ועם הנהלת מכון וינגייט. זנחתי את האימון ואת המדרשה והרגשתי טוב מאוד עם עצמי. יריב עזר לי תמיד בנושא".

 

-מה קרה אחרי שיריב חזר לתפקיד?

"מאחר שהייתי סגן אלוף רציתי להשתתף בקורס במכללה לביטחון לאומי. זבולון המר אישר את השתתפותי, אך בדיוק פרצה מלחמת שלום הגליל ואני עברתי למה שהיה לאחר מכן תפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי, כאשר בפועל הייתי בחופשה ללא תשלום ממשרד החינוך במשך שנים רבות".

 

-במסגרת תפקידך ברשות הספורט היית פעיל בארגון הספורט הלאומי, דוגמת המכביות ומשחקי הפועל.

"אחד היתרונות היה שלא הייתי שייך לאף אחד מהם. אף על פי שדעותיי נטו לשמאל לא הייתי חבר הפועל. כחייל ב- 1950 במכבייה הראשונה לאחר קום המדינה, כקצין ספורט בנח"ל ועד למכבייה האחרונה, הייתי מעורב בכל המכביות. מאחר שאני איש כדורעף, בחלק מהן שימשתי כיו"ר הכדורעף במכבייה וכשופט כדורעף בינלאומי. בארבע או בחמש המכביות האחרונות ובוועדות שונות הייתי חבר הוועד המארגן, לא רק בגלל הכישרון אלא גם בגלל הידידות עם חיים ויין ואריה רוזנצוייג. בנוסף, הייתי איש הוועד האולימפי וראש משלחת ישראל למכביות. במשחקי הפועל כיהנתי בתפקיד מכורח הנסיבות, כי במהלך השנים הייתי רכז ענף הכדורעף בהפועל בתקופתו של עמנואל גיל. כמו כן, הייתי מעורב בשתי אליצוריות ובבית"ריה אחת על בסיס קשר אישי עם זאב ברוורמן, אבנר קופל ועוד. מיותר לציין שהכול נעשה בהתנדבות. יש להזכיר את העובדה שארחנו את המשחקים האולימפיים של הנכים ב-1968, אז שימשתי כיד ימינו של יריב אורן. אני מעורב בספורט הנכים לאורך כל הדרך, כולל כמה חודשים כגמלאי, בתור מנכ"ל התאחדות הנכים".

 

- תרצה להוסיף רשמים מניסיונך האישי כראש המשלחת האולימפית הישראלית ללוס-אנג'לס?

"לוס-אנג'לס הייתה הפעם הראשונה בה עמדתי בראש משלחת אולימפית. ב- 1984 קבלתי את תפקיד "CHEF DE MISSION" (ראש המשלחת). ההתאחדות לספורט התקוממה על כך כי שמואל ללקין שימש רשמית כראש המשלחת. בפועל היו למעשה שני ראשי משלחות. גם ב- 1988 וב-1992 שימשתי כראש המשלחת. אזכור לנצח את מקרה הטורטנים ב- 1988 (התחרות ביום כיפור) ואת היותי ראש משלחת ברצלונה בה זכינו במדליות. לאחריה החלטתי שעליי לקחת פסק זמן ואפרים זינגר החליף אותי ב- 1995. מאז עבדתי שלוש שנים במנהלת הספורט ההישגי, האחראית על היחידה של גילי לוסטיג והייתי מעורב בהכנות לסידני 2000".

 

-מה מיוחד בתפקיד מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל בניגוד למדינות אחרות?

"כל נושא ה- פיפטי-פיפטי חי וקיים ואנחנו המדינה האחרונה שנותרה אחרי שמסך הברזל נפל. מדינות אפריקה התקדמו ואפילו קובה נראית אחרת. ברוב מדינות אירופה, לא כולל איטליה, לוועדים האולימפיים יש יו"ר שהוא נשיא שזה תפקיד חשוב בפני עצמו, אבל מזכיר הכבוד הוא המנכ"ל בפועל. ברוב המקרים הוא מקבל שכר ואף משמש כראש המשלחות האולימפיות. אצלנו, היו"ר הוא מהפועל והמזכיר ממכבי ברוב המקרים. לאחרונה התחלפו התפקידים: צבי ורשביאק הוא היו"ר. עקב הקשיים של יורם אוברקוביץ ז"ל, אריה רוזנצוייג הפך להיות מזכיר כבוד ואפרים זינגר הוא רק המנכ"ל. אנחנו היחידים שבאים לפגישות עם שלושה אנשים במקום שניים".

 

-האם היית רוצה להוסיף דברים שלא הזכרנו?        

"כן, ארצה לדבר על השינויים שחלים בישראל בדור האחרון: דור של ספורטאי פעיל נמשך כ- 12 שנה. אחד שימש כסגן שר והיום יש שר לספורט בישראל. לאחרונה הפרידו בין רשות הספורט לבין החינוך הגופני. הפרדה זו גרמה לפגיעה בספורט כי נוצר בידול בתקציב: לרשות הספורט יש תקציב של 700 מיליון שקלים, לעומת 24 מיליארד שקלים למשרד החינוך. בנוסף, על שר התרבות מוטלים תחומי המדע והתרבות. הספורט לא מקבל תשומת לב ראויה ואנחנו נמצאים בנסיגה שלא ידענו כמותה. בוועדת לוין נכחו 15 אנשים ואני ביניהם, אך כמו שקורה בהרבה וועדות את הדו"ח לאחר הוועדה הכינו וכתבו אורי שפר ואנוכי. אני שמח שיישמו ולא במעט את החלקים של ההכנות האולימפיות, את העדפת הענפים ואת הקריטריונים. אני חושב שהדו"ח הוא מסמך חשוב וטוב שיכול לתרום רבות לספורט ואני שמח שיכולתי להשתתף בו. עתה אני גמלאי שעוסק בשלושה דברים: קרן כהנא, שעיסוקה העיקרי הוא שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים בכדורגל באמצעות הפועל ת"א, ניהול קורס יוצא דופן של מנכ"לי איגודי הספורט ודבר נוסף: אני יועצו של זבולון הרלב במספר חוקים הקשורים לספורט שהעביר לאחרונה. בין חוקים אלו נמנה חוק מקסימום שוויון בין נכים לספורטאים רגילים ברמה ההישגית וחוק שעבר לפני יומיים: ביטול התקנה שניתן להתאמן במכון כושר מגיל 14 בלבד. חוק נוסף שנמצא בהכנה: חוק ההכנות האולימפיות שפירושו העמדת סכום מסוים, מוקצב מראש, להכנות למשחקים האולימפיים שלא יהיה תלוי ברצון השר הממונה ולא יבוא מהתקציב הכללי של משרד הספורט. בכל שנה יוקצבו 25 מיליון שקל, מתוכם 5 לנכים והיתר לספורטאים האחרים. רצו למסד את הסכום שהיה לפני סידני 2000, כי לאחריה נשארה היחידה לספורט הישגי ללא תקציב".

   

(הראיון נערך ב- 13.3.02 במכון וינגייט על-ידי ד"ר אורי זמרי, לשעבר המנהל המדעי במכון וינגייט ועל-ידי בתיה אור – מנהלת הארכיון ע"ש צבי נשרי).

 



תגובות הוסף תגובה
לא רשומות תגובות למאמר זה.
משחק מנהלים
המאמן בעידן המודרני כבר איננו רק "מכונת אימונים" ונדרש להפגין גם כישורי ניהול שונים


תשתחררו
כולם מכירים את חשיבות החימום לפני האימון, רבים מזניחים את השחרור וההרפיה אחריו. מולי אפשטיין מסביר כמה זה חשוב


מציאות מדומה
אימון הדמיה הוא חלק חשוב בתוכנית האימונים. המטרה: להכיר את סיטואציית התחרות ואת תגובות הספורטאי ולהפחית את הלחץ


כדור לבטן
ענת מאיר מציגה סדרת תרגילים לחיזוק שרירי הבטן עם כדור כוח גמיש